ביום רביעי שעבר, כשהתאמצתי לדחוף את עצמי לאימון ריצה אחרי יום מטורף בעבודה, הרגשתי משהו לא בסדר. לא סתם עייפות – מין תחושה מוזרה של חוסר סנכרון. בדקתי דופק, כרגיל, אבל זה היה רק מדד אחד, כמו להסתכל רק על מד המהירות באוטו. זה גרם לי לתהות: האם אפשר להקשיב לגוף שלנו בצורה יותר חכמה, יותר אינטואיטיבית, בלי ליפול למלכודת של טרנדים חולפים ואפליקציות שמבטיחות הרים וגבעות?
אז בואו נדבר תכל'ס על תזונה לא מאוזנת. כולנו יודעים שירקות זה בריא ובורקס זה פחות, אבל האמת היא שהסיפור הרבה יותר מורכב מזה. אפליקציות תזונה, שמנתחות תמונות של האוכל שלנו, הן מגניבות – אבל הן רק חלק קטן מהפאזל. הן יכולות לתת לנו הערכה גסה של קלוריות וחלבונים, אבל הן לא יכולות להבין את ההקשר האישי שלנו: איך ישנו בלילה, מה רמת הסטרס שלנו, איך הגוף שלנו מגיב לסוגי מזון ספציפיים.
למשל, שמעתי פעם בפודקאסט של ד"ר רותם זמיר (כן, זו שמדברת על המוח בצורה הכי פשוטה שיש) על השפעת שונות קצב הלב (HRV) על הבריאות שלנו. בקצרה, HRV זה מדד למרווחים בין פעימות הלב, והוא משקף את מצב מערכת העצבים האוטונומית שלנו – זו שאחראית על "להילחם או לברוח" ו"לנוח ולהתעכל". HRV גבוה מעיד על גמישות ויכולת הסתגלות טובה יותר של הגוף למצבי לחץ. תזונה לקויה, שינה גרועה וסטרס כרוני יכולים להוריד את ה-HRV, והאפליקציה שלכם לא תראה את זה רק מהתמונה של הסלט.
אבל רגע, מה זה בכלל אומר תזונה לא מאוזנת?
תזונה לא מאוזנת היא מצב שבו הגוף שלנו לא מקבל את כל החומרים המזינים שהוא צריך כדי לתפקד בצורה מיטבית. זה יכול להיות מחסור בוויטמינים, מינרלים, חלבונים, שומנים בריאים ופחמימות מורכבות. וזה לא רק מה שאנחנו אוכלים, אלא גם איך שאנחנו אוכלים: אכילה מהירה, דילוג על ארוחות, אכילה רגשית – כל אלה משפיעים על איך שהגוף שלנו מעכל ומנצל את המזון.
אז הנה כמה טיפים מעשיים שאפשר ליישם כבר עכשיו:
1. הקשיבו לגוף שלכם: זה נשמע קלישאתי, אבל זה נכון. שימו לב לתחושות רעב ושובע, איך אתם מרגישים אחרי ארוחות מסוימות, האם יש לכם חשקים ספציפיים (שיכולים להעיד על מחסור בחומרים מזינים).
2. שלבו מגוון של מזונות: תאכלו ירקות ופירות בצבעים שונים, דגנים מלאים, קטניות, אגוזים וזרעים. כל קבוצת מזון מספקת חומרים מזינים שונים.
3. הימנעו ממזון מעובד: מזון מעובד עשיר בסוכר, מלח ושומן טרנס, ודל בחומרים מזינים.
4. שתו מספיק מים: מים חיוניים לתפקוד תקין של הגוף, כולל עיכול וספיגת חומרים מזינים.
אנקדוטה קטנה: פעם הייתי בטוחה שכל הפחמימות אותו דבר. עד שקראתי את "Sapiens" של יובל נח הררי והבנתי את ההבדל בין פחמימות מורכבות (כמו קינואה וירקות שורש) לפחמימות פשוטות (כמו לחם לבן וממתקים). זה שינה לי את כל התפיסה על תזונה!
אסור לעשות את זה! טעות נפוצה היא להסתמך רק על בדיקות דם כדי להעריך את מצב התזונה שלנו. טווחי הנורמה בבדיקות דם הם קונספט סטטיסטי מיושן. יותר חשוב לעקוב אחר המגמות האישיות שלנו לאורך זמן. בדיקות דם הן נקודת התחלה, אבל הן לא מספרות את כל הסיפור. חשוב לזכור את החשיבה המערכתית, כלומר לבחון רמות גלוקוז בהקשר של אינסולין, קורטיזול ודפוסי שינה.
שאלה טובה מהקהל (הדמיוני): "אוקיי, הבנתי. אבל איך אני יודע אם אני באמת מקשיב לגוף שלי נכון?"
תשובה קצרה: תתחילו לכתוב יומן אכילה ושינה. תרשמו מה אתם אוכלים, מתי, איך אתם מרגישים אחרי הארוחה, וכמה ישנתם. אחרי כמה שבועות, תתחילו לחפש דפוסים.
אז נכון, טכנולוגיה יכולה לעזור לנו. אבל היא רק כלי – לא המטרה. המטרה היא להקשיב לגוף שלנו בצורה מעמיקה יותר, בדיוק כפי שעשו אבותינו, אבל ברזולוציה גבוהה יותר.
אני עדיין מנסה להבין מה הכי נכון בעניין הזה, ואם מישהו מכם ניסה את השיטה הזו של יומן אכילה – אשמח לשמוע איך היה. החודש הקרוב אני מתכננת לנסות פרוטוקול מדידה התחלתי: שבוע אחד של מעקב צמוד אחרי הארוחות שלי, רמות הסטרס והשינה, ואעדכן כאן בהמשך... אולי בפעם הבאה ניגע בשיטות טבעיות להפחתת סטרס.
