ביום שלישי שעבר, בזמן שאני בודק מיילים בין פגישות (כן, גם אני נופל בפח הזה לפעמים), קיבלתי טלפון מחבר מודאג. "הסטורציה שלי 92! אני צריך לרוץ למיון?" הוא שאל, קולו רועד. לרגע קפאתי. 92% חמצן בדם זה אכן גבול מסוכן, אבל מניסיון – לא תמיד מה שמספרים לנו המכשירים זה הסיפור המלא. זה גרם לי לחשוב מחדש על כמה אנחנו סומכים בעיניים עצומות על מכשירים, בלי להבין מה הם באמת מודדים.

אז מה הסיפור האמיתי עם מכשירי מדידת חמצן בדם, הפולס אוקסימטרים האלה? למה הם הפכו לחלק כמעט בלתי נפרד מחיינו, במיוחד מאז הקורונה, ואיפה טמונה הטעות הנפוצה שעלולה להטעות אותנו? בואו נצלול לעומק העניין.

הפולס אוקסימטר: מבט מבפנים

הפולס אוקסימטר, או מד סטורציה, הוא מכשיר קטן שמתלבש על האצבע (או האוזן, או אפילו האף!). הוא משדר אור דרך העור ומודד את כמות האור שנספגת על ידי כדוריות הדם האדומות. כדוריות אדומות נושאות חמצן, וכמות החמצן שהן נושאות משפיעה על כמות האור שהן סופגות. כך, המכשיר מחשב את אחוז החמצן בדם, או הסטורציה.

השורה התחתונה: הוא אמור לתת לנו מושג כמה חמצן יש לנו בדם.

טיפ פשוט: לפני שאתם נלחצים ממספר נמוך, ודאו שהאצבע שלכם נקייה מלק, שהמכשיר יושב טוב ושאין תנועה מוגזמת. זה יכול לשנות את הקריאה באופן משמעותי.

שמעתי פעם בפודקאסט של ד"ר פיטר אטיה (Peter Attia) על מחקר שנעשה על טייסים. התברר שגם תזוזות קטנות של האצבע יכולות להשפיע על הדיוק של המדידה ביותר מחמישה אחוזים! מדהים, נכון?

המספר הזה הוא לא הסיפור כולו

הטעות הנפוצה ביותר היא להסתכל רק על המספר של הסטורציה ולהתעלם מהתמונה הגדולה. סטורציה "נורמלית" נעה בדרך כלל בין 95% ל-100%, אבל מה קורה כשאתם קצת מתחת? האם זה אומר שאתם חייבים לרוץ למיון? לא תמיד.

למה? כי סטורציה היא רק מדד אחד מתוך רבים שיכולים להעיד על בריאותכם.

אנקדוטה קטנה: סבתא שלי, שתבדל לחיים ארוכים, חולת ריאות כרונית. הסטורציה שלה נעה בדרך כלל בין 90% ל-94%. האם זה אומר שהיא כל הזמן במצב חירום? ממש לא. היא למדה לחיות עם זה, והרופאים שלה יודעים להתייחס לסטורציה שלה בהקשר של הבריאות הכללית שלה.

מיתוס ה"נורמלי" והמגמה האישית

אחד המיתוסים הכי גדולים ברפואה הוא ההתעקשות על טווחי בדיקות דם "נורמליים". טווחים אלה מבוססים על ממוצעים סטטיסטיים של אוכלוסייה שלמה, ולא לוקחים בחשבון את הייחודיות של כל אדם.

האמת היא: מה "נורמלי" עבורכם עשוי להיות שונה ממה שנורמלי עבור מישהו אחר.

הגישה הנכונה היא לעקוב אחר המגמות האישיות שלכם. האם הסטורציה שלכם יורדת בהדרגה לאורך זמן? האם היא משתנה באופן משמעותי אחרי פעילות גופנית? אלה שאלות חשובות יותר מאשר המספר הבודד על המסך.

טעות נפוצה: להשוות את עצמכם לטבלה בחוברת הוראות במקום להשוות את עצמכם לעצמכם.

מעבר לסטורציה: מערכת שלמה

חשוב להבין שהסטורציה קשורה למדדים נוספים. לדוגמה:

• קצב לב (HR): קצב לב גבוה יכול להעיד על מאמץ של הגוף לפצות על מחסור בחמצן.
• שונות קצב לב (HRV): מדד למרווחים בין פעימות הלב, המשקף את מצב מערכת העצבים האוטונומית. HRV נמוך יכול להצביע על סטרס או תשישות.
• רמות גלוקוז: רמות גבוהות של גלוקוז לאורך זמן פוגעות בכלי הדם, מה שיכול להשפיע על אספקת החמצן לרקמות.

אני תמיד אומר – ניטור דופק בלבד זה כמו לנהוג ברכב ולהסתכל רק על מד המהירות. אתה מבין את הקצב, אבל לא את הכיוון או את מצב המנוע.

מקרה אישי: השיעול שלא הרפה

לפני כמה שנים, התחלתי לסבול משיעול טורדני שלא הרפה. הסטורציה שלי הייתה תקינה, אבל הרגשתי שמשהו לא בסדר. התחלתי לעקוב אחרי ה-HRV שלי, וגיליתי שהוא ירד באופן משמעותי. בנוסף, שמתי לב שהדופק שלי במנוחה עלה בכמה פעימות לדקה. התעקשתי על בדיקות נוספות, ובסופו של דבר התגלה דלקת ריאות בשלב מוקדם. בזכות ההקשבה לגוף ולנתונים, הצלחתי לתפוס את זה בזמן.

אתגר הקונבנציות: הקשבה אישית

אבותינו היו קשובים לגוף שלהם באופן אינטואיטיבי. הם ידעו מתי הם עייפים, מתי הם רעבים ומתי משהו לא בסדר. הטכנולוגיה מאפשרת לנו לעשות את אותו הדבר, אבל ברזולוציה גבוהה יותר.

השאלה היא: האם אנחנו מקשיבים?

המלצות ספציפיות לפעולה

אז מה עושים? הנה פרוטוקול מדידה התחלתי:

1. מדידה בבוקר: מדדו סטורציה ודופק בבוקר, לפני שאתם קמים מהמיטה.

2. מדידה אחרי פעילות: מדדו שוב אחרי פעילות גופנית מאומצת.

3. מעקב שבועי: עקבו אחרי המגמות לאורך זמן. השתמשו באפליקציה או בטבלה כדי לתעד את הנתונים.

4. הקשיבו לגוף: אל תתעלמו מתחושות פנימיות. אם אתם מרגישים שמשהו לא בסדר, התייעצו עם רופא, גם אם הסטורציה שלכם "נורמלית".

סוף דבר: הקשבה היא המפתח

אני עדיין לומד איך להקשיב לגוף שלי בצורה הטובה ביותר, ואין לי את כל התשובות. אני רק יודע שהמפתח הוא להיות מודעים, סקרנים ולא לפחד לשאול שאלות. החודש הקרוב אני מתכנן להתחיל לעקוב אחרי רמות הסוכר שלי בצורה רציפה, ואעדכן כאן בהמשך...

אולי בפעם הבאה ניגע בקשר בין שינה וסטורציה.

מחכה לשמוע מהניסיון שלכם!