ביום רביעי גשום אחד, כשהייתי תקוע בפקק נוראי בכביש החוף, הרגשתי שהגוף שלי פשוט קורס. לא סתם עייפות, אלא תחושה עמוקה של תשישות, כאילו מישהו ניתק לי את החשמל. באותו רגע, תהיתי לעצמי – מה הקשר בין כל הלחץ הזה, לבין התחושה הזו שאני פשוט לא מצליח לתפקד?
התשובה, מסתבר, מורכבת יותר ממה שחשבתי. אבל היא קשורה קשר הדוק לבלוטת התריס הקטנה שלנו, ולאופן שבו היא מגיבה לסערות הרגשיות שמכות בנו.
הלחץ הוא כמו גל ענק שמאיים להטביע אותנו. אבל גלים, ככל שיהיו עצומים, תמיד חולפים. הבעיה מתחילה כשהסערה לא מפסיקה.
בלוטת התריס, הפרפר הקטן הזה שיושב לנו בגרון, היא המנצחת על התזמורת ההורמונלית של הגוף. היא אחראית על חילוף החומרים, על רמת האנרגיה, ואפילו על מצב הרוח שלנו.
כשהלחץ גובר, הגוף שלנו מגיב במנגנון הישרדות עתיק יומין. הוא מפריש הורמוני דחק כמו קורטיזול, שנועדו להכין אותנו לברוח או להילחם. אבל אם הלחץ הופך לכרוני, המערכת הזו מתחילה להשתבש.
אני זוכר שקראתי פעם מאמר ב"ניו יורק טיימס" על הקשר בין לחץ כרוני למחלות אוטואימוניות. זה הדליק לי נורה אדומה. הבנתי שמה שאני חווה הוא לא סתם "סטרס", אלא תגובה פיזיולוגית אמיתית שהגוף שלי לא מצליח להתמודד איתה.
אז למה בעצם הלחץ הזה משפיע על בלוטת התריס? זה פשוט – כשהגוף נמצא במצב מתמיד של דריכות, הוא מתחיל "לחסוך" באנרגיה. הוא מוריד את הקצב של חילוף החומרים, מה שמוביל לירידה בתפקוד בלוטת התריס.
שמעתי את ד"ר ריצ'רד שוורץ, אנדוקרינולוג מפורסם, אומר בפודקאסט שבלוטת התריס היא כמו "קנרית במכרה פחם" – היא הראשונה להגיב לתנאים סביבתיים קשים. והלחץ, ללא ספק, הוא תנאי סביבתי קשה.
אבל שימו לב – לא כדאי ישר לרוץ לבדיקות דם ולחפש "תרופות פלא". לפעמים, הפתרון טמון דווקא בהפחתת הלחץ עצמו. טעות נפוצה היא לחשוב שאפשר "לתקן" את בלוטת התריס בלי לטפל בשורש הבעיה. זה כמו לנסות לכבות שריפה עם כוס מים – לא יעיל, ובסוף רק נשארים עם כוס רטובה.
שאלה טובה שעולה בדרך היא: האם כל סוגי הלחץ משפיעים באותה מידה? אתם לא לבד – גם אני תוהה את זה לפעמים. התשובה היא כנראה לא. לחץ חיובי, כמו התרגשות לפני אירוע משמח, יכול אפילו להיות מועיל. אבל לחץ שלילי, כמו חרדה כרונית או טראומה, עלול לגרום נזק משמעותי.
אני זוכר תקופה בעבודה שהייתי תחת לחץ מטורף. עבדתי שעות נוספות, ישנתי מעט, והרגשתי שהגוף שלי פשוט מתפרק. באותה תקופה, התחלתי לתרגל מדיטציה יומית של 10 דקות. בהתחלה זה היה קשה, אבל לאט לאט התחלתי להרגיש שינוי. המדיטציה עזרה לי להרגיע את המערכת העצבית, ולהפחית את רמות הלחץ.
האמיגדלה, אותו "גלאי עשן" במוח שלנו, הופך רגיש מדי בעקבות לחץ מתמשך. הוא מתחיל לזהות סכנות בכל מקום, וגורם לנו להגיב בעצבנות, חרדה או פחד. אבל החדשות הטובות הן שאפשר לאמן את האמיגדלה להירגע.
תרגיל קטן שאפשר לעשות ממש עכשיו: עצמו את העיניים, קחו שלוש נשימות עמוקות, והרגישו את הגוף שלכם נרגע. שימו לב לתחושות הפיזיות – האם יש מתח בכתפיים? בלסת? נסו לשחרר אותו. זה הצעד הראשון בדרך לאיזון מחדש.
אבל חשוב לזכור – אין נוסחה אחת שמתאימה לכולם. מה שעובד בשבילי, לא בהכרח יעבוד בשבילכם. הדרך הטובה ביותר היא להתנסות, ללמוד על עצמכם, ולמצוא את הכלים שעוזרים לכם להתמודד עם הלחץ בצורה בריאה.
אני עדיין מנסה להבין מה הכי נכון בעניין הזה, ואם מישהו מכם ניסתה שיטות אחרות – אשמח לשמוע איך היה. החודש הקרוב אני מתכנן לנסות תוסף תזונה שמבטיח לתמוך בתפקוד בלוטת התריס, ואעדכן כאן בהמשך... אולי בפעם הבאה ניגע בקשר בין תזונה בריאה לתפקוד בלוטת התריס.
הנוכחות המלאה, הרגע הזה ממש, הוא מתנה שאנחנו יכולים לתת לעצמנו בכל יום. נסו לקבל את עצמכם, עם כל החולשות והפחדים. זכרו, אתם לא לבד. ויש בכם את הכוח לרפא את עצמכם.
