ביום רביעי שעבר, בזמן שחיכיתי בתור הארוך לקפה ב"קפה גרג" בקניון עזריאלי, הרגשתי שהחרדה מטפסת לי על הגב כמו ג'וק. הטלפון צלצל בלי הפסקה, המחשבות רצו כמו סרט מטורף בראש, והחשק העז שלי לברוח ולצרוח גבר מרגע לרגע. ואז, תמונה צפה לי בראש: בקתה קטנה בהרים, עצים מושלגים, ושקט עמוק שמחלחל לנשמה. פתאום נזכרתי במושג הכל כך יפה הזה, ששמעתי עליו בפודקאסט של גילת לביא: פרילוסליב.
אבל רגע, מה זה לעזאזל פרילוסליב? ולמה הוא יכול לעזור לנו להילחם בחרדה שמרימה ראש בכל פינה? בואו נצא למסע קצר אל עבר השלווה הנורדית.
פרילוסליב: חיים קרובים לטבע – יותר מסתם טרנד
פרילוסליב (Friluftsliv) הוא מושג נורווגי שאין לו תרגום ישיר לעברית, אבל אפשר לתאר אותו כ"חיים באוויר הפתוח" או "חיים קרובים לטבע". זה הרבה יותר מסתם טיול בטבע – זו גישה לחיים. זה להרגיש את האדמה מתחת לרגליים, את הרוח על הפנים, את השמש (או אפילו הגשם) על העור. זה להתנתק מהמסכים ולהתחבר לסביבה.
אז למה בעצם זה חשוב? זה פשוט: אנחנו, בני האדם, חלק מהטבע. שכחנו את זה, אבל הגוף והנפש שלנו עדיין זוכרים. כשאנחנו מבלים בטבע, משהו בנו נרגע, מתאזן.
האמיגדלה: "גלאי העשן" של החרדה ואפקט הטבע המרגיע
דמיינו את האמיגדלה, אותו חלק קטן במוח שאחראי על תגובת ה"הילחם או ברח", כגלאי עשן. כשאנחנו חיים בלחץ מתמיד, ה"גלאי" הזה הופך רגיש מדי. כל דבר קטן יכול להפעיל אותו, ואנחנו מוצפים בחרדה. אבל שהייה בטבע, גם קצרה, עוזרת "לאפס" את הגלאי הזה.
מחקרים מראים ששהייה בטבע מורידה את רמות הקורטיזול (הורמון הלחץ), מורידה לחץ דם, ואפילו משפרת את הריכוז. וזה לא רק מחקרים מערביים – גם במסורות רוחניות עתיקות, כמו הבודהיזם, מדברים על החשיבות של חיבור לטבע לשם השגת שלווה פנימית. הם קוראים לזה משהו אחר, אבל העיקרון זהה.
הטעות הנפוצה: "אין לי זמן לטבע!"
אני שומעת את זה כל הזמן: "אין לי זמן לטבע, אני עסוק/ה!" זו בדיוק הטעות! כשאתם עסוקים ולחוצים, זה בדיוק הזמן לפנות זמן לטבע. גם 15 דקות של הליכה בפארק הסמוך יכולות לעשות פלאים.
פעם, כשהייתי סטודנטית מותשת, הייתי משננת חומר למבחן בפארק הירקון במקום בספרייה. לא רק שהציונים שלי השתפרו, גם מצב הרוח שלי היה טוב בהרבה!
אבל שימו לב – לא כדאי לנסות לרוץ מרתון בטבע אחרי שלא זזתם חודשים. התחילו בקטן! הליכה קצרה, ישיבה על ספסל בפארק, או אפילו שתיית קפה בגינה – כל אלה נחשבים.
שאלה טובה שעולה בדרך היא: האם אני צריך לנסוע רחוק כדי לחוות פרילוסליב? ממש לא! גם גינה קטנה בדירה, עציץ על החלון, או מבט לשמיים יכולים לעשות את העבודה.
טיפים מעשיים לאמץ את הפרילוסליב בחיי היומיום (גם אם אתם תקועים בעיר)
- צאו להליכה קצרה בטבע מדי יום: גם 15-20 דקות יכולות לעשות את ההבדל. בלי טלפון, פשוט אתם והטבע.
- הביאו את הטבע הביתה: צמחים, פרחים, אבנים – כל דבר שמזכיר לכם את הטבע יכול לעזור.
- אכלו בחוץ: גם אם זה רק ארוחת צהריים קצרה על ספסל בפארק.
- התנתקו מהמסכים: שעה ביום בלי טלפון, מחשב, או טלוויזיה. נסו להתמקד בסביבה שלכם.
- תרגלו מיינדפולנס בטבע: שבו בשקט, עצמו עיניים, והקשיבו לצלילים של הטבע.
- גננות: לגדל צמחים, גם בעציץ קטן, יכול להיות מאוד מרגיע.
- צפו בשקיעה או בזריחה: מצאו מקום שקט, ותנו לעצמכם רגע להעריך את היופי של הטבע.
שמעתי את ד"ר אנה ברנהרדט, מומחית לפסיכולוגיה סביבתית, אומרת בראיון: "הטבע הוא לא רק מקום יפה, הוא גם תרופה." ואני מסכימה איתה לגמרי.
תיבת שאלות מהקהל (בדויה, אבל רלוונטית)
- רונית מרמת גן שואלת: "מה לעשות אם אני אלרגית לכל דבר בטבע?" התחילו בקטן! שבו בגינה עם קרם הגנה, או הביאו צמח היפואלרגני הביתה.
- דני מתל אביב שואל: "איך אני יכול לשלב פרילוסליב בחיים שלי אם אני עובד 12 שעות ביום?" נסו ללכת ברגל לעבודה, או לאכול ארוחת צהריים בפארק. כל דבר קטן נחשב!
אסור לעשות את זה! אל תתייחסו לטבע כמשהו שצריך "לכבוש" או "לנצח". הטבע הוא לא אתגר, הוא מקום מפלט. אל תצאו לטיול בטבע רק כדי להעלות תמונות לאינסטגרם – צאו כדי להתחבר לעצמכם.
אני עדיין מנסה להבין איך לשלב את הפרילוסליב בצורה טובה יותר בחיים שלי. החודש הקרוב אני מתכננת להתחיל ללכת יחפה בגינה שלי כל בוקר, ואעדכן כאן בהמשך...
אולי בפעם הבאה ניגע בשיטות נוספות להפחתת חרדה בעזרת פעילויות גופניות פשוטות.
