ביום שלישי שעבר, כשניסיתי לאזן בין שיחת זום עם הבוס, ארוחת צהריים לילדים (שמסתבר שלא אוהבים פסטה עם עגבניות שוב), וטלפון מהבנק, פתאום הרגשתי כאילו הלב שלי מנסה לברוח מהגוף. זה לא היה התקף חרדה, אבל בהחלט היה רגע של "די, אני לא יכולה יותר". ואז, זה היכה בי – הלחץ הזה, הוא לא רק מציק, הוא מסוכן.

אבל מה הקשר בין לחץ כרוני לסוכרת? זו שאלה שמטרידה אותי כבר זמן מה, ואני חייבת להודות, התשובה קצת הפתיעה אותי. בואו נצלול פנימה.

הלחץ השקט – סערה בתוך הגוף

לחץ. כולנו מכירים אותו, את הדגדוג הזה בבטן לפני פגישה חשובה, את הכיווץ בכתפיים כשצריך לעמוד בדדליין. רגשות חזקים הם כמו סערה – עוצמתיים, אך חולפים. אבל מה קורה כשהסערה הזו לא מפסיקה? כשהיא הופכת לחלק קבוע מחיינו?

לחץ כרוני הוא לא רק "באסה". הוא משפיע על הגוף שלנו בצורה עמוקה. מחשבות הן כמו עלים על זרם נחל – אפשר להתבונן בהן, מבלי להיסחף. אבל כשהזרם מהיר מדי, קשה לשמור על ריכוז.

המספרים המדהימים

אז מה הקשר לסוכרת? מחקרים מראים קשר ישיר ומדאיג. אנשים שחווים לחץ כרוני נמצאים בסיכון גבוה משמעותית לפתח סוכרת סוג 2. המספרים המדויקים משתנים ממחקר למחקר, אבל הקו הכללי ברור: לחץ = סיכון מוגבר.

למה? כי לחץ גורם לגוף שלנו לשחרר הורמונים כמו קורטיזול, שאמורים לתת לנו אנרגיה להתמודד עם מצבי חירום. אבל כשהם מופרשים באופן קבוע, הם משבשים את רמות הסוכר בדם ופוגעים בתפקוד האינסולין.

שמעתי את ד"ר גיל יוחאי, מומחה לאנדוקרינולוגיה, אומר בפודקאסט: "הגוף שלנו לא נועד להיות במצב מלחמה תמידי. קורטיזול זה חרב פיפיות." צודק.

האמיגדלה – גלאי העשן הבעייתי

במוח שלנו יש מבנה קטן שנקרא האמיגדלה, מעין "גלאי עשן" שתפקידו לזהות סכנות. כשמשהו מפחיד קורה, הוא מתריע. אבל בלחץ כרוני, האמיגדלה הזו הופכת רגישה מדי. היא מתחילה "להתריע" גם כשאין באמת סכנה, וכך גורמת לשחרור מוגבר של הורמוני לחץ.

אסור לעשות את זה! (טעות נפוצה)

לנסות "להדחיק" את הלחץ. להתעלם ממנו, לשתות אלכוהול, לאכול ג'אנק פוד, או להגיד לעצמנו "אני בסדר, הכל טוב". זה רק מחמיר את המצב. הלחץ לא נעלם, הוא רק מוצא דרכים אחרות להתבטא.

שאלה ששואלים אותי הרבה: "אוקיי, אז מה כן לעשות?" זה בדיוק מה שאני הולכת להסביר עכשיו.

הפתרון? לא קסם, אבל בהחלט אפשרי

אז אין לנו כדור קסם שיעלים את הלחץ. אבל יש לנו כלים פשוטים ויעילים שיכולים לעזור לנו להתמודד איתו.

• נשימה: כן, זה נשמע פשוט, אבל זה עובד. קחו כמה נשימות עמוקות, ספרו עד ארבע כשאתם שואפים, עצרו רגע, ונשפו לאט. תרגול קצר כזה יכול להרגיע את מערכת העצבים. נסו את זה עכשיו. ברצינות.

• מודעות: שימו לב לתחושות בגוף. איפה אתם מרגישים את הלחץ? בכתפיים? בבטן? פשוט שימו לב, בלי לשפוט. מודעות היא הצעד הראשון לשינוי. זוהי הבנה בודהיסטית עתיקה שאומתה על ידי מדעי המוח המודרניים.

• תנועה: צאו להליכה קצרה, תרקדו, תעשו יוגה. תנועה משחררת מתח ומפחיתה את רמות הקורטיזול. אפילו 10 דקות של תנועה יכולות לעשות הבדל גדול.

• שינה: הקפידו על שעות שינה סדירות. מחסור בשינה מחמיר את הלחץ. תנו לגוף שלכם זמן להתאושש.

• גבולות: למדו להגיד "לא". זה קשה, אני יודעת. אבל זה חיוני. הגדירו את הגבולות שלכם, ואל תתנו לאנשים לחצות אותם.

• שיחה: דברו עם מישהו שאתם סומכים עליו. לפעמים רק לשתף את מה שמטריד אתכם יכול להקל.

רגע אישי קצר

אני זוכרת תקופה שהייתי שקועה עמוק בשחיקה. הרגשתי שאני כל הזמן מכבה שריפות, ולא מצליחה לנשום. ואז, התחלתי לתרגל מדיטציה. בהתחלה זה היה קשה, הראש שלי היה מלא מחשבות. אבל לאט לאט, למדתי להתבונן במחשבות שלי, מבלי להיסחף איתן. זה שינה את הכל.

תיבת שאלות מהקהל (בדויות, לצורך הדגמה):

• אבי מחיפה שואל: "מה עושים אם הלחץ מגיע מהעבודה?" תשובה: קודם כל, תזהו את הטריגרים. מה בדיוק גורם לכם ללחץ? ואז, תנסו למצוא דרכים להתמודד איתם. לדבר עם הבוס, להאציל משימות, או אפילו לחפש עבודה חדשה.

• ליאת מירושלים שואלת: "האם תרופות יכולות לעזור?" תשובה: תרופות יכולות להקל על הסימפטומים, אבל הן לא פותרות את הבעיה. הן יכולות להיות כלי עזר, אבל חשוב לשלב אותן עם שינויים באורח החיים וטיפול פסיכולוגי.

הדרך קדימה – אישית ומורכבת

זכרו, אין פתרון קסם אחד שמתאים לכולם. כל אחד מאיתנו הוא ייחודי, ומה שעובד עבור אדם אחד, לא בהכרח יעבוד עבור אחר. חשוב להתנסות, לנסות דברים שונים, ולמצוא את מה שהכי מתאים לכם.

אני עדיין מנסה להבין מה הכי נכון בעניין הזה, ואם מישהו מכם ניסה שיטות אחרות, אשמח לשמוע איך היה. החודש הקרוב אני מתכננת לנסות שילוב של יוגה וטיפול CBT, ואעדכן כאן בהמשך… אולי בפעם הבאה ניגע בתזונה מאוזנת ככלי להפחתת לחץ.

נוכחות מלאה היא מתנה שאנו יכולים להעניק לעצמנו.