ביום שלישי אחד, לפני כחודשיים, כשהייתי תקוע בפקק נוראי בכביש החוף אחרי יום ארוך במשרד, הבנתי משהו. השמש שקעה באיטיות, צובעת את הים בכתום ואדום, אבל אני הייתי עסוק בלהדחיק את התסכול שלי. כעסתי על הנהגים האחרים, על הפקק, על הבוס שלי, על עצמי. ואז שאלתי את עצמי – למה? למה אני כל כך עסוק בלהיות "חזק" במקום להרגיש?
האם גם אתם מכירים את התחושה הזו? את הצורך הנואש הזה להסתיר את הכאב, את הפחד, את העצב, מאחורי חזות של "הכל בסדר"? אם כן, המאמר הזה הוא בשבילכם.
"להיות חזק" – המיתוס המסוכן
גדלנו על ברכי המיתוס הזה, ש"להיות חזק" פירושו להדחיק רגשות. שאסור לבכות, שאסור להראות חולשה. אבל מה קורה כשדוחסים רגשות עמוק פנימה? הם לא נעלמים. הם מצטברים, כמו סערה מתחת לפני השטח, שמחכה להתפרץ.
האמת היא, שהדחקת רגשות לא רק שלא עוזרת לנו להיות חזקים יותר, היא ממש הורגת אותנו לאט. מחקרים מראים קשר ישיר בין הדחקת רגשות לבין בעיות בריאותיות רבות, החל מבעיות עיכול וכאבי ראש ועד למחלות לב ודיכאון.
המוח שלנו – מחובר וחכם יותר ממה שחשבנו
המוח שלנו הוא גוף מורכב, המחובר באופן הדוק לגוף שלנו. האמיגדלה, אותו "גלאי עשן" קטן במוח, מזהה סכנות וגורמת לתגובת "הילחם או ברח". כשנמצאים במצב לחץ כרוני, האמיגדלה הופכת רגישה מדי, ומתחילה להפעיל את האזעקה גם כשאין באמת סכנה.
הבשורות הטובות הן שהמוח שלנו גמיש להפליא. נוירופלסטיות, התגלית המדהימה הזו, מראה שאנחנו יכולים לשנות את המבנה והתפקוד של המוח שלנו באמצעות חוויה, מחשבה ופעולה. בדומה לתובנות בודהיסטיות עתיקות על ארעיות ושינוי, מדע המוח מאשר שאנחנו לא תקועים עם ה"חיווט" שלנו.
אז מה עושים? מתחילים להרגיש
הצעד הראשון הוא להרשות לעצמנו להרגיש. זה אולי נשמע מובן מאליו, אבל עבור רבים מאיתנו, זהו אתגר עצום.
- תרגיל קטן: עצמו עיניים, שימו לב לנשימה, ושאלו את עצמכם: מה אני מרגיש עכשיו בגוף? האם יש מתח בכתפיים? האם הבטן מכווצת? פשוט שימו לב, בלי לשפוט.
הרשו לעצמכם להרגיש את הכאב, את הפחד, את העצב. אל תנסו לברוח מזה. דמיינו שהרגשות הם כמו עלים על זרם נחל. אפשר להתבונן בהם, בלי להיסחף.
הטעות הנפוצה: לרצות "להיפטר" מהרגשות
אסור לנסות "להיפטר" מרגשות. הרגשות הם חלק בלתי נפרד מהחוויה האנושית. הם לא טובים ולא רעים, הם פשוט ישנם. ניסיון לדכא אותם רק יגרום להם לצבור עוצמה.
"מה אם אני מרגיש מוצף? איך אני יכול להתמודד עם זה?"
אני שומע את השאלה הזו כבר מרחוק. ואני מבין אותה כל כך. הנה כמה עצות:
- נשימה: כשמרגישים מוצפים, קחו כמה נשימות עמוקות. זה יכול לעזור להרגיע את מערכת העצבים.
- תנועה: צאו להליכה קצרה, או תעשו קצת מתיחות. תנועה עוזרת לשחרר מתח מהגוף.
- דברו: שתפו מישהו שאתם סומכים עליו במה שאתם מרגישים. לפעמים רק לדבר על זה יכול לעשות את כל ההבדל.
שאלה מהקהל:
- רונית מחיפה שואלת: "ניסיתי את זה, אבל אני מרגישה שאני רק שוקעת יותר ברגשות שלי. מה אני עושה לא נכון?"
רונית, אני מבין את החשש שלך. חשוב לזכור שזה תהליך, וזה לוקח זמן. אם את מרגישה מוצפת מדי, אולי כדאי לך לשקול עזרה מקצועית. מטפל מוסמך יכול לעזור לך לפתח כלים להתמודדות עם רגשות בצורה בריאה.
טיפ קטן מהדודה שרה (כן, כמו הסבון המוזר):
הדודה שרה תמיד אמרה: "במקום להילחם בסערה, תלמדי לרקוד בגשם". זה אולי נשמע קיטשי, אבל יש בזה הרבה חוכמה. במקום להילחם ברגשות שלנו, אנחנו יכולים ללמוד לקבל אותם, ולמצוא את היופי גם ברגעים הקשים.
אז למה בעצם כל זה חשוב?
זה פשוט – כי מגיע לנו לחיות חיים מלאים, אותנטיים, ומאושרים. חיים שבהם אנחנו לא מסתתרים מאחורי חזות של "חזקים", אלא מרשים לעצמנו להיות פגיעים, אמיתיים, וכן, גם לפעמים קצת שבורים.
שמעתי את זה בפודקאסט של ד"ר גאבור מטה, והופתעתי לגלות שמחקרים מראים קשר ישיר בין היכולת שלנו להרגיש רגשות אותנטיים לבין איכות החיים שלנו.
אבל שימו לב – לא כדאי לנסות "לפתור" את כל הבעיות שלכם ביום אחד. זה יכול להיות מלחיץ מדי.
שאלה טובה שעולה בדרך היא: האם יש איזושהי נוסחה קסומה להתמודדות עם רגשות? אתם לא לבד – גם אני תוהה את זה לפעמים. האמת היא שאין נוסחה אחת שמתאימה לכולם. מה שעובד עבור אדם אחד, לא בהכרח יעבוד עבור אדם אחר.
מסע אישי, מסע משותף
אני עדיין מנסה להבין מה הכי נכון בעניין הזה, ואם מישהו מכם ניסתה את השיטה – אשמח לשמוע איך היה. החודש הקרוב אני מתכנן לנסות מדיטציה מודרכת, ואעדכן כאן בהמשך... אולי בפעם הבאה ניגע בנושא של חמלה עצמית, ככלי נוסף להתמודדות עם רגשות.
זכרו, להיות נוכח באופן מלא עם עצמכם, עם רגשותיכם, זוהי מתנה שאתם יכולים לתת לעצמכם בכל רגע.
