ביום שלישי שעבר, כשניסיתי לדחוף עוד פגישה אחת ללו"ז הצפוף שלי, הרגשתי משהו מוזר – כאילו הגוף שלי צועק "די!". זה קרה בדיוק כששמעתי את השיר "Dancing Queen" ברדיו, ופתאום הבנתי שאני רחוקה מלהיות מלכה, ויותר קרובה להתמוטטות עצבים. למה אני עושה את זה לעצמי?
החלטתי לעצור. לנשום. ולחשוב על הלָגוֹם.
אז מה זה בכלל "לָגוֹם"? זה לא בדיוק "פחות זה יותר", ולא סתם איזון בין עבודה לחיים. זה משהו עמוק יותר – תפיסת עולם שוודית עתיקה שאומרת: "בדיוק כמה שצריך". לא יותר מדי, לא מעט מדי. הכל במידה. זה המפתח לאושר, לבריאות נפשית, ואולי אפילו לשלום עולמי. טוב, אולי קצת הגזמתי עם השלום העולמי, אבל אתם מבינים את הרעיון.
במדינה שבה החורף ארוך וחשוך, ללמוד להעריך את מה שיש, ולא לרדוף אחרי מה שאין, זה כנראה עניין של הישרדות.
אז למה בעצם לָגוֹם כל כך חשוב לבריאות הנפשית שלנו? זה פשוט – כי הוא עוזר לנו להוריד הילוך, להקשיב לגוף שלנו, ולמצוא את נקודת האיזון המתוקה. זה כמו לכוון פסנתר – אם המיתרים מתוחים מדי, הם ייקרעו; אם הם רפויים מדי, הצליל יהיה חלש ולא נעים. לָגוֹם עוזר לנו למצוא את המתח הנכון.
שמעתי את הפודקאסט "The Happiness Lab" עם ד"ר לורי סנטוס, והיא הסבירה איך מחקרים מראים שאנשים שרודפים אחרי יותר מדי דברים – יותר כסף, יותר הצלחה, יותר לייקים – הם בדרך כלל פחות מאושרים. הם כל הזמן מרגישים שהם צריכים עוד, והם אף פעם לא באמת מרוצים ממה שיש להם. הלָגוֹם, לעומת זאת, מזכיר לנו להעריך את הפשוט, את היומיומי, את ה"כמה שצריך".
אבל שימו לב – לא כדאי לבלבל בין לָגוֹם לעצלנות או ויתור. זה לא אומר שצריך להפסיק לשאוף ולהתפתח. זה רק אומר שצריך לעשות את זה בצורה מאוזנת, מודעת, ועם כבוד לעצמנו ולסביבה. זה כמו לרוץ מרתון – אתם לא יכולים לרוץ בספרינט מההתחלה, כי תתעייפו מהר מדי. אתם צריכים לשמור על קצב קבוע, להקשיב לגוף שלכם, ולתת לעצמכם הפסקות מתי שצריך.
שאלה טובה שעולה בדרך היא: האם לָגוֹם יכול להתאים לכולם, או שזה רק בשביל שוודים? אתם לא לבד – גם אני תוהה את זה לפעמים. אנחנו חיים בעולם שמקדש את ההישגיות, את התחרות, ואת ה"יותר". קשה להתנתק מהרעש הזה ולהתחיל לחשוב בצורה אחרת.
אז איך מתחילים ליישם את הלָגוֹם בחיים שלנו? הנה כמה טיפים פשוטים:
- הקשיבו לגוף שלכם: שימו לב מתי אתם מרגישים עייפים, רעבים, עצבניים או חרדים. אל תתעלמו מהסימנים האלה. תנו לעצמכם את מה שאתם צריכים – מנוחה, אוכל בריא, או סתם חיבוק.
- הגדירו גבולות: תלמדו להגיד "לא" לדברים שלא עושים לכם טוב. אל תפחדו לפספס הזדמנויות. זכרו – יש גבול לכמה דברים אתם יכולים לעשות ביום אחד, וחשוב יותר לעשות פחות דברים טוב מאשר הרבה דברים גרוע.
- תעריכו את מה שיש לכם: תתמקדו בדברים הטובים בחיים שלכם – המשפחה, החברים, הבית, העבודה, הבריאות. תהיו אסירים תודה על מה שיש לכם, ואל תתמקדו במה שחסר.
- פשטו את החיים שלכם: צמצמו את הכמות של החפצים, המשימות, וההתחייבויות שלכם. ככל שיהיו לכם פחות דברים לדאוג להם, כך יהיה לכם יותר זמן ואנרגיה להתמקד בדברים החשובים באמת.
- תהיו מודעים: תשימו לב איך אתם מבזבזים את הזמן והכסף שלכם. האם אתם קונים דברים שאתם באמת צריכים, או שאתם פשוט מנסים למלא חלל ריק? האם אתם מבזבזים זמן ברשתות החברתיות, או שאתם משקיעים אותו בדברים שממלאים אתכם באמת?
שמעתי פעם את ד"ר עינת ברון, פסיכיאטרית מומחית, אומרת שהרבה מהבעיות הנפשיות שלנו נובעות מחוסר איזון – חוסר איזון בין עבודה למנוחה, בין פעילות חברתית לבדידות, בין דאגה לעצמנו לדאגה לאחרים. הלָגוֹם עוזר לנו למצוא את האיזון הזה.
אבל רגע, אסור לעשות את הטעות הנפוצה – לחשוב שהלָגוֹם זה פשוט עוד "טרנד בריאות" שצריך לסמן עליו וי. זה לא עוד דיאטה, זה לא עוד שיטת ניהול זמן, וזה בטח לא עוד דרך להרשים אחרים. זה שינוי תפיסתי עמוק, שדורש עבודה עצמית מתמשכת.
שאלה טובה שעולה מהקהל (בדויה, אבל לגמרי אמיתית): "דנה מחיפה שואלת – איך אני יכולה ליישם את הלָגוֹם בעבודה שלי, כשאני כל הזמן צריכה לעמוד ביעדים ולעשות אובר-טיים?"
תשובה קצרה: תתחילי בלשאול את עצמך – האם את באמת צריכה לעשות את כל מה שאת עושה? האם את יכולה לבקש עזרה, או להאציל סמכויות? האם את יכולה להגדיר גבולות ברורים בין העבודה לחיים האישיים שלך? זכרי – אף אחד לא יודה לך על זה שתעבדי עד אפיסת כוחות.
אני עדיין מנסה להבין מה הכי נכון בעניין הזה, ואם מישהו מכם ניסתה את השיטה – אשמח לשמוע איך היה. החודש הקרוב אני מתכננת לנסות לתרגל מיינדפולנס כמה דקות ביום, ולראות אם זה עוזר לי להוריד הילוך ולהקשיב לגוף שלי, ואעדכן כאן בהמשך...
אולי בפעם הבאה ניגע ב"פִיקָה" – המנהג השוודי של הפסקת קפה ועוגה עם חברים. כי לפעמים, כל מה שאנחנו צריכים זה קצת זמן איכות עם אנשים שאנחנו אוהבים.
