ביום שלישי שעבר, בזמן שהכנתי קפה - שחור חזק, כמו שאני אוהב - נזכרתי בפעם הראשונה שניסיתי לעשות מדיטציית מיינדפולנס. ישבתי על הכיסא, עיניים עצומות, ניסיתי "לנקות את הראש"… ונכשלתי בגדול. הראש שלי היה כמו שוק הכרמל ביום שישי בצהריים. רעש, צעקות, הכל ביחד. ואז שאלתי את עצמי - האם זה בכלל אפשרי?
מסתבר שאפשר אחרת. ומסתבר גם, שהטעות שאני עשיתי היא טעות נפוצה להרבה אנשים שמנסים מדיטציה.
מיינדפולנס: יותר מסתם "לנקות את הראש"
מיינדפולנס, או קשיבות בעברית, הפך בשנים האחרונות למילה נרדפת לשלווה ורוגע. זה לא סתם. מחקרים מראים שתרגול קבוע יכול להפחית חרדה, לשפר את הריכוז ואפילו להוריד לחץ דם. אבל מה זה בעצם מיינדפולנס?
בבסיסו, מיינדפולנס הוא פשוט להיות נוכח ברגע הזה. להרגיש את הנשימה, לשמוע את הציוץ של הציפורים, להבחין בתחושות בגוף שלך, מבלי לשפוט אותן. זה לא אומר שהמחשבות ייעלמו - הן תמיד יהיו שם, כמו עלים שצפים על נהר. אבל במקום להיסחף איתן, אתה פשוט מתבונן בהן, נותן להן לחלוף.
דמיינו את זה ככה: אתם יושבים ליד נחל, רואים עלים צפים עליו. כל עלה הוא מחשבה. אתם יכולים לנסות לתפוס אותם, למיין אותם, להיצמד אליהם. אבל זה רק יוביל לתסכול. או שאתם יכולים פשוט לשבת בשקט, ולהתבונן בהם חולפים על פניכם. זו מהות המיינדפולנס.
שמעתי פעם בפודקאסט של דן האריס, עיתונאי שהפך לגורו מיינדפולנס, שהוא אמר משהו שאני מאוד מתחבר אליו: "מדיטציה זה לא להפסיק לחשוב, זה להיות יותר טוב במה שאתה חושב עליו."
הטעות הקטלנית: ניסיון לשלוט במחשבות
פה נכנסת הטעות הנפוצה שגם אני נפלתי בה: ניסיון "לנקות את הראש". זה כמו לנסות לעצור סערה בים. לא רק שזה בלתי אפשרי, זה גם גורם לך להרגיש עוד יותר מתוסכל.
המוח שלנו נועד לחשוב. הוא מכונה ליצירת מחשבות. לנסות לעצור אותו מלפעול זה כמו לנסות לכבות את השמש. זה פשוט לא עובד.
אסור לעשות את זה! אל תנסו להילחם במחשבות שלכם. זה רק יחזק אותן. תנו להן להיות שם, פשוט תתבוננו בהן.
אני זוכר תקופה שהייתי ממש לחוץ בעבודה. ניסיתי כל מיני טכניקות מיינדפולנס כדי להירגע, אבל כל פעם שהייתי מתיישב למדוט, הראש שלי היה מתמלא במחשבות טורדניות על עבודה. ניסיתי להילחם בהן, לדחוף אותן החוצה, אבל זה רק החמיר את המצב. בסוף הבנתי שאני צריך לקבל אותן, להכיר בקיומן, ואז הן התחילו לדעוך מעצמן.
הגרסה המתקדמת: קבלה רדיקלית
אז מה כן לעשות? במקום לנסות לשלוט במחשבות, תנסו לקבל אותן. זה נקרא "קבלה רדיקלית". זה אומר לקבל את כל מה שקורה ברגע הזה, בלי שיפוט, בלי התנגדות. לקבל את הכאב, את הפחד, את החרדה, את השמחה, את הרוגע. הכל.
קבלה רדיקלית היא לא פסיביות. זה לא אומר שאנחנו צריכים להשלים עם הכל ולתת לדברים רעים לקרות. זה אומר שאנחנו צריכים להכיר במציאות כפי שהיא, לפני שאנחנו יכולים לשנות אותה.
פסיכולוגית בשם טארה בראך, שכתבה ספר מדהים על קבלה רדיקלית, מסבירה את זה בצורה יפה: "קבלה רדיקלית היא ההסכמה לפגוש את החיים כפי שהם באמת, ולא כפי שהיינו רוצים שהם יהיו."
איך עושים את זה בפועל?
תרגיל קצר שאתם יכולים לנסות עכשיו: עצמו את העיניים, קחו כמה נשימות עמוקות, ושימו לב לתחושות בגוף שלכם. מה אתם מרגישים? איפה אתם מרגישים את זה? תנו לתחושות להיות שם, בלי לנסות לשנות אותן. פשוט תתבוננו בהן.
אני יודע, זה לא קל. במיוחד בהתחלה. אבל עם תרגול, זה הופך להיות קל יותר. והתגמול שווה את זה.
שאלות מהקהל (המדומיין, בינתיים)
שואלת שירה מחיפה: "אני מנסה לעשות מיינדפולנס, אבל אני כל הזמן חושבת על מה שאני צריכה לעשות אחר כך. מה עושים?"
שירה, זה קורה לכולנו. הטיפ שלי הוא לנסות להחזיר את תשומת הלב שלך לנשימה. כל פעם שאת מרגישה שהמחשבות שלך מתחילות לנדוד, פשוט תחזרי להתבונן בנשימה שלך. היא תמיד שם, כדי להחזיר אותך לרגע הזה.
שואל דוד מתל אביב: "האם מיינדפולנס יכול לעזור לי עם החרדה שלי?"
דוד, בהחלט. מחקרים מראים שמיינדפולנס יכול להיות יעיל מאוד להפחתת חרדה. אבל חשוב לזכור שזה לא פתרון קסם. זה לוקח זמן ותרגול. ואם החרדה שלך חמורה, חשוב לפנות לעזרה מקצועית.
אז מה הלאה?
אני עדיין לומד איך ליישם את עקרונות המיינדפולנס בחיי היומיום. זה תהליך מתמשך, עם עליות ומורדות. אבל אני מרגיש שזה עוזר לי להיות יותר נוכח, יותר רגוע, ויותר מחובר לעצמי.
החודש הקרוב אני מתכנן להתחיל לתרגל מיינדפולנס בזמן שאני אוכל. לשים לב לטעם, לריח, למרקם של האוכל, בלי לשפוט, בלי ביקורת. אעדכן אתכם איך זה הולך…
אולי בפעם הבאה ניגע בנושא של איך להתמודד עם מחשבות שליליות בעזרת מיינדפולנס.
