ביום חמישי שעבר, כשהייתי תקוע בפקק נצח בכביש 4, בדרך לפגישה שאיחרתי אליה כבר בחצי שעה, הרגשתי את הלב שלי דופק כאילו הוא מנסה לברוח מהחזה. ואז תהיתי: למה אני עושה את זה לעצמי? למה אני מרגיש שאני צריך את הלחץ הזה?
האמת היא, שהגוף שלנו, באופן מפתיע, יכול להתמכר ללחץ. זה נשמע מוזר, אבל זה קורה. קוראים לזה "תסמונת הלחץ האדפטיבי הכרוני", וזה קורה כשמנגנון הלחץ הטבעי שלנו, שאמור לעזור לנו במצבי חירום, נתקע על "ON".
אז למה בעצם אנחנו מתמכרים ללחץ? זה פשוט – מדובר בדופמין. כן, אותו הורמון אושר שמשתחרר כשאנחנו אוכלים שוקולד או מקבלים לייק באינסטגרם. כשאנחנו בלחץ, הגוף שלנו משחרר דופמין כדי לתגמל אותנו על התמודדות עם האיום. הבעיה היא, שכשהלחץ הופך להיות כרוני, המוח שלנו מתרגל לדופמין הזה, ומתחיל לרצות עוד ועוד.
שמעתי על זה בפודקאסט של ד"ר אנדרו הוברמן, נוירוביולוג מסטנפורד, והופתעתי לגלות שזו תופעה נפוצה מאוד. הוא הסביר שהאמיגדלה, אותו "גלאי עשן" במוח שאחראי על זיהוי סכנות, הופכת רגישה מדי בעקבות לחץ מתמשך. כמו אזעקה שמתחילה לצלצל גם כשיש רק אדי בישול.
אבל שימו לב – לא כדאי לנסות לפתור את הבעיה על ידי "עוד לחץ!". זה כמו לנסות לכבות שריפה בבנזין. זה רק יחמיר את המצב.
שאלה טובה שעולה בדרך היא: האם אפשר בכלל להיגמל מלחץ? האם אנחנו לא צריכים קצת לחץ כדי לתפקד? אתם לא לבד – גם אני תוהה את זה לפעמים.
אז מה עושים? הנה כמה טיפים פשוטים שיכולים לעזור לנתק את ההתמכרות ללחץ:
- נשימה מודעת: קחו כמה נשימות עמוקות, והתמקדו בתחושה של האוויר שנכנס ויוצא מהגוף. זה עוזר להרגיע את מערכת העצבים ולהוריד את רמת הלחץ. פשוט, אבל יעיל. אני עושה את זה אפילו בפקקים!
- "חמש, ארבע, שלוש, שתיים, אחת": תרגיל קצר שמתמקד בחושים. תסתכלו סביבכם ותמנו חמישה דברים שאתם רואים, ארבעה דברים שאתם יכולים לגעת בהם, שלושה דברים שאתם שומעים, שני דברים שאתם יכולים להריח, ודבר אחד שאתם יכולים לטעום. זה מקרקע אותנו לרגע הנוכחי.
- תנועה: פעילות גופנית, אפילו הליכה קצרה, משחררת אנדורפינים, שהם משככי כאבים טבעיים ומרוממי מצב רוח. אני גיליתי שריקוד סלסה פותר הרבה בעיות.
- מדיטציה: הקדשת כמה דקות ביום למדיטציה יכולה לעזור לאמן את המוח להיות פחות תגובתי ללחץ. יש המון אפליקציות וסרטונים ביוטיוב שמדריכים מדיטציות קצרות.
אנקדוטה קטנה: לפני כמה שנים סבלתי משחיקה קשה בעבודה. הכל הרגיש כמו משבר, ותמיד הייתי בלחץ. חברה טובה המליצה לי על מדיטציה, ואני הייתי סקפטי. אבל אחרי כמה שבועות של תרגול, התחלתי להרגיש שינוי. פתאום, הייתי מסוגל להתמודד עם הלחץ בצורה רגועה יותר.
הנה מיתוס נפוץ: "מדיטציה זה רק להיפים". ממש לא! מדיטציה היא כלי רב עוצמה שיכול לעזור לכל אחד, לא משנה מה אורח החיים שלו.
טעות נפוצה: לנסות לעשות הכל לבד. לפעמים, אנחנו צריכים עזרה מקצועית כדי להתמודד עם לחץ כרוני. אל תתביישו לפנות לפסיכולוג או מטפל.
שאלה מהקהל (הדמיוני, אבל לגמרי רלוונטי): דניאלה מחיפה שואלת: "אני כל הזמן מרגישה שאני חייבת להיות עסוקה, אחרת אני מרגישה אשמה. מה עושים?"
תשובה: דניאלה, את לא לבד. זה נקרא "תרבות ההספק", והיא גורמת לנו לחשוב שהערך שלנו נמדד בכמה אנחנו עושים. תנסי להקדיש זמן למנוחה ולדברים שאת אוהבת, בלי להרגיש אשמה. תזכרי שמנוחה היא לא בזבוז זמן, אלא השקעה בעצמך.
אז איך מתחילה הגמילה? צעד אחר צעד. להתחיל בנשימה אחת עמוקה. לאט לאט להוסיף עוד כלים לארסנל.
אני עדיין מנסה להבין מה הכי נכון בעניין הזה, ואם מישהו מכם ניסה שיטות אחרות – אשמח לשמוע איך היה.
החודש הקרוב אני מתכנן לנסות להגביל את הזמן שאני מבלה ברשתות החברתיות, כי אני חושב שזה תורם ללחץ, ואעדכן כאן בהמשך… אולי בפעם הבאה ניגע בטכניקות הרפיה מתקדמות יותר. בינתיים, תנשמו עמוק.
