ביום שלישי שעבר, בזמן שניסיתי לפצח איך לעשות גלגול צ'אי (כן, כמו בסרטים, רק פחות אלגנטי ויותר כאילו דרס אותי טרקטור), עלתה לי שאלה בראש: למה אנחנו מתאמצים כל כך? בין ניסיון כושל אחד למשנהו, נזכרתי בסבתא שלי, שרה, שתבדל לחיים ארוכים, בת 87, עדיין מטפסת על עצים בחצר שלה בקיבוץ (אני רציני!). מה הסוד שלה?
האם כל הריצות המטורפות, המשקולות הכבדות והפילאטיס המתוחכם באמת משנים את הגוף שלנו לטובה, או שאולי אנחנו מפספסים משהו בסיסי יותר?
תנועה בטבע: המפתח לגוף חזק באמת?
זה לא סוד שתעשיית הכושר שואבת השראה מתנועות טבעיות. אבל מתי בפעם האחרונה באמת חשבתם על זה? תחשבו על זה: ילד קטן לא צריך הדרכה איך לרוץ, לקפוץ או לטפס. הוא פשוט עושה את זה. איפה השתבשנו בדרך?
יש שבטים נידחים באפריקה, או קשישים בני 90+ בהרי הקווקז שמסוגלים לעשות דברים שאנחנו, אחרי שנים של אימונים, רק חולמים עליהם. מה הם יודעים שאנחנו לא?
אני לא מדבר על גנטיקה, אלא על משהו עמוק יותר: חיבור טבעי לגוף, הקשבה לאינסטינקטים, ותנועה שהיא חלק בלתי נפרד מהחיים, ולא רק "שעה בחדר כושר".
- האמת על הגנים: כולנו שמענו ש"הכל גנטיקה". אבל מחקרים מראים שהגנטיקה היא רק חלק קטן מהתמונה. הסביבה שלנו, ובמיוחד – התנועה שלנו – משפיעה הרבה יותר. דוגמה טובה היא מחקרים על תאומים זהים שחיו בסביבות שונות ופיתחו פרופיל גופני שונה לחלוטין.
מה אריות יודעים שאנחנו לא?
למה אנחנו צריכים לעשות מתיחות מורכבות לפני אימון? תראו אריה לפני שהוא צד – הוא לא עושה מתיחות סטטיות! הוא מתמתח בצורה אינטואיטיבית, מקשיב לגוף שלו, ומוכן לזינוק. תחשבו על זה בפעם הבאה שאתם נאבקים עם מתיחת המפשעה.
- אנקדוטה מהשטח: פעם ראיתי סרט דוקומנטרי על שבט באמזונס. הם מעולם לא שמעו על "חדר כושר", אבל הם חזקים, גמישים ובעלי סיבולת מדהימה. איך? הם פשוט זזים כל היום! הם מטפסים על עצים, סוחבים משאות כבדים, ורוקדים בטקסים. הגוף שלהם פשוט "אופה" את עצמו בתנועה טבעית.
הפרדוקס של ה"פרימיטיבי":
תנועה "פרימיטיבית" – זחילה, טיפוס, הרמה – יכולה להיות יותר מתקדמת לבריאות שלנו מריצה על הליכון. כן, קראתם נכון. למה? כי היא מערבת את כל הגוף, מחזקת את השרירים המייצבים, ומשפרת את הקואורדינציה.
- עקרונות ביומכניים בפשטות: תחשבו על הגוף כמו מנוף. ככל שאתם משתמשים ביותר חלקים במנוף, כך הוא חזק יותר. ריצה על הליכון מערבת בעיקר את הרגליים, בעוד זחילה מערבת את כל הגוף – ידיים, רגליים, בטן, גב.
המיתוס של ה"חייבים להתאמן כל יום":
מי אמר שצריך להתאמן כל יום? הגוף שלנו צריך זמן להתאושש! יותר מדי אימונים יכולים להוביל לפציעות, תשישות כרונית וירידה בביצועים. המפתח הוא למצוא את האיזון הנכון בין פעילות ומנוחה.
- טעות נפוצה: לחשוב ש"יותר זה תמיד טוב יותר". ממש לא. כמו שאומרים: "Less is more". תנו לגוף שלכם זמן להתאושש ולבנות את עצמו מחדש.
שאלות מהקהל (הדמיוני, אבל רלוונטי):
- רונית מחיפה: "אני עובדת משרד, איך אני משלבת יותר תנועה ביום שלי?" - קומי כל שעה לעשות סיבוב קצר, תעלי במדרגות במקום במעלית, ואל תשכחי למתוח את הגוף.
- אלי מראשון: "אני רץ מרתונים, האם אני צריך להפסיק לרוץ?" - ממש לא! אבל שלב תנועות אחרות – טיפוס, שחייה, יוגה – כדי לחזק את הגוף בצורה מאוזנת.
איך יודעים מה הגוף צריך?
הקשיבו לגוף שלכם! זה נשמע קלישאתי, אבל זה נכון. אם אתם מרגישים כאב – תפסיקו. אם אתם עייפים – תנוחו. תלמדו להבחין בין כאב "טוב" (של מאמץ) לכאב "רע" (של פציעה).
- מושגים מתרבויות אחרות: ביוגה, למשל, יש מושג שנקרא "אחימסה" – אי אלימות. זה אומר להתייחס לגוף שלנו בעדינות ובכבוד, ולא לדחוף אותו מעבר לגבולות שלו.
תנועה כ"שפה":
חשבתם פעם על תנועה כשפה? תנועות שונות יכולות לבטא רגשות שונים. ריקוד, למשל, הוא דרך לבטא שמחה, עצב, אהבה. תנועה היא לא רק פעילות גופנית – היא גם דרך להתחבר לעצמנו ולאחרים.
- תנועה רגע לפני הסוף: תחשבו על זה כמו ריקוד הסלסה – צעד קדימה, שניים אחורה. צריך לשמוע את המוזיקה, להרגיש את הפרטנר, ופשוט לתת לגוף לזרום.
הניסוי שלכם להיום:
נסו את זה: שבו על הרצפה, רגליים ישרות, ונסו לגעת באצבעות של הרגליים. לא מצליחים? לא נורא! פשוט תנסו, בלי לדחוף את עצמכם מעבר לגבולות שלכם. שימו לב איך הגוף שלכם מרגיש – איפה אתם מרגישים מתיחה? איפה אתם מרגישים נוקשות? תנשמו עמוק ותנו לגוף שלכם להרפות.
אולי מחר תצליחו לגעת קצת יותר רחוק. אולי לא. אבל העיקר הוא להקשיב לגוף שלכם ולכבד אותו.
אז מה הסוד?
אני עדיין מנסה לפצח את הסוד של סבתא שרה ושל השבטים הנידחים. אבל אני יודע דבר אחד: תנועה היא לא רק פעילות גופנית – היא דרך חיים. היא דרך להתחבר לעצמנו, לסביבה שלנו, ולאינטליגנציה התנועתית הטבעית שטמונה בכל אחד מאיתנו. החודש הקרוב אני מתכנן להקדיש יותר זמן לתנועה טבעית – טיולים בטבע, ריקוד ספונטני, ואפילו סתם משחק עם הילדים. ואעדכן כאן בהמשך… אולי בפעם הבאה ניגע בשינה ככלי עוצמתי לשיפור התנועה והיכולות הפיזיות.
