ביום שלישי שעבר, בזמן שאני מחכה לקפה שלי ב"גרג" (כן, אני מודה, חולשה שלי), שמעתי שיחה בין שתי נשים. אחת התלוננה שהיא "חייבת לחזור לחדר כושר" כי היא מרגישה "חלודה". "שלוש פעמים בשבוע, שעה על ההליכון, חייב!" היא הכריזה. הרגע הזה גרם לי לתהות: האם באמת חייבים להזיע על מכשירים משוכללים כדי להרגיש טוב בגוף שלנו? או שאולי שכחנו משהו הרבה יותר פשוט, עתיק וזמין – תנועה טבעית יומיומית?
לא עוד חדר כושר: המסע לתנועה חופשית
כולנו שבויים בתרבות כושר שמקדשת סטים, חזרות ומשקלים. אבל האם חשבתם פעם איך הסבא והסבתא שלנו שמרו על כושר בלי מנוי שנתי לחדר כושר? הם פשוט זזו! הם עבדו בגינה, הלכו ברגל, רקדו בחפלות, טיפסו על עצים (טוב, אולי הסבא…). הם לא התאמנו – הם חיו.
הסוד, חברים, טמון בתנועה טבעית ואינטואיטיבית. תנועה שמשקפת את מה שהגוף שלנו נועד לעשות. תנועה שלא דורשת מאיתנו להילחם בגוף, אלא לעבוד איתו. כמו שאומרים ב"יער": פשוט להיות.
לקחים משבטים נידחים: האם התנועה "הפרימיטיבית" היא התשובה?
תסתכלו על קהילות ילידיות ברחבי העולם. קחו לדוגמה את הזקנים בני ה-80+ באוקינאווה שמטפסים על עצים כדי לקטוף פירות, או את הרועים בהרי הקווקז שמטיילים שעות ברגל עם הצאן שלהם. הם לא עושים סקוואטים עם מוט משקל או פלאנקים. הם פשוט… חיים. הם נעים באופן טבעי, הם משתמשים בגוף שלהם במגוון דרכים, והם שומרים על גמישות וכוח גם בגיל מבוגר.
שמעתי פעם בפודקאסט של ד"ר פיטר אטיה (מומלץ, אגב!) שאחד הדברים החשובים ביותר לבריאות ארוכת טווח הוא היכולת לקום מהרצפה בלי עזרה בגיל 80. עצוב לחשוב כמה מאיתנו יתקשו לעשות את זה היום.
הטיפ שלי: תנסו לקום מהרצפה בלי ידיים. אם קשה לכם – אל תדאגו! זה סימן שיש מקום לשיפור. תתחילו לעבוד על זה בהדרגה.
מתיחות סטטיות: מיתוס או מציאות?
בואו נדבר על מתיחות. כולנו גדלנו על זה שחייבים למתוח שרירים לפני אימון. אבל תחשבו על זה רגע: האם ראיתם פעם אריה מותח רגליים לפני שהוא רודף אחרי צבי? לא! הוא פשוט קם ורץ.
הבעיה במתיחות סטטיות (הסוג שבו מחזיקים את המתיחה למשך זמן) היא שהן עלולות להחליש את השרירים ולהפחית את הכוח המתפרץ. לפני פעילות גופנית, עדיף לבצע תנועות דינמיות שמחממות את השרירים ומכינות אותם לפעולה. תחשבו על זה כמו ריקוד קטן לגוף שלכם.
טעות נפוצה: לעשות מתיחות סטטיות לפני ריצה. זה כמו לשים בלמים לפני שמתחילים לנסוע.
לצאת מהכלוב: למה הליכון זה לא טבעי?
דמיינו אריה הולך הלוך ושוב בכלוב. זה בערך מה שאנחנו עושים כשאנחנו רצים על הליכון. אנחנו לא באמת נעים קדימה, אנחנו רק מרימים את הרגליים ומניחים אותן על מסוע נע. זה לא טבעי, זה לא יעיל, וזה משעמם בטירוף.
עדיף לצאת החוצה וללכת בשטח. לטפס על גבעה, לדלג מעל סלעים, לרוץ על החול. זה לא רק יותר כיף, זה גם מאתגר את הגוף שלנו בצורה טבעית ומגוונת. הגוף שלנו נועד להתמודד עם אתגרים, לא עם שטיחים נעים.
הקשיבו לגוף שלכם: האינטואיציה התנועתית כדרך חיים
שמעתי פעם מורה ליוגה שאמרה "הגוף שלך הוא המורה הכי טוב שלך". אני מאמין בזה בלב שלם. אנחנו צריכים ללמוד להקשיב לגוף שלנו, להבין מה הוא צריך, ולתת לו את זה.
זה אומר לשים לב לתחושות שלנו, להכיר את המגבלות שלנו, ולא לדחוף את עצמנו מעבר ליכולת שלנו. זה אומר גם לתת לעצמנו מנוחה כשאנחנו צריכים אותה. הגוף שלנו הוא לא מכונה, הוא יצור חי.
שאלה מהקהל (שבעצם שאלתי את עצמי): "אבל מה אם אני לא יודע/ת איך להקשיב לגוף שלי?" התשובה היא פשוטה: תתחילו. תתחילו לזוז, תתחילו לשים לב, ותתחילו ללמוד. זה תהליך, אבל הוא שווה את זה.
ניסוי תנועתי קצרצר (ובחינם!)
קחו רגע אחד ותעצמו עיניים. תנשמו עמוק, ותשימו לב לתחושות בגוף שלכם. מה אתם מרגישים? איפה יש מתח? איפה יש נוקשות?
עכשיו, תתחילו לזוז. תתחילו לנוע באופן אינטואיטיבי, בלי לחשוב יותר מדי. תנו לראש לזוז מצד לצד, כתפיים לעשות סיבובים, תנו לרגליים להתמתח. תעשו את זה למשך כמה דקות, ותשימו לב איך הגוף שלכם מגיב.
אני מבטיח לכם, תרגישו אחרת. תרגישו יותר משוחררים, יותר קלילים, יותר מחוברים לגוף שלכם.
מסקנה (או יותר נכון, התחלה של מסקנה)
הסוד העתיק של התנועה היומיומית הוא לא סוד בכלל. הוא היה שם תמיד, פשוט שכחנו ממנו. אנחנו צריכים לחזור לבסיס, לחזור לתנועה טבעית ואינטואיטיבית, ולהקשיב לגוף שלנו.
אני עדיין לומד את הנושא הזה בעצמי. אני מנסה לשלב יותר תנועה טבעית בחיים שלי, ואני רואה תוצאות מדהימות. יותר אנרגיה, פחות כאבים, ויותר שמחה.
אולי בפעם הבאה נדבר על איך לשלב תנועה טבעית בעבודה משרדית, או איך לעזור לילדים שלנו לזוז יותר. בינתיים, צאו לטייל!
