ביום שלישי שעבר, כשיצאתי משיעור יוגה רסטורטיבית (כן, אני מודה, גם אני נופל לפעמים לקלישאות), ראיתי משהו בחדר הכושר הסמוך שגרם לי לחשוב מחדש על הכל. בחור צעיר, בסביבות ה-25, נאבק בעצבנות עם משקל כבד במכונת הפשיטה. כל תנועה נראתה מאומצת, מלאכותית, כאילו הוא נלחם נגד הגוף שלו ולא איתו. זה גרם לי לתהות – האם מה שאנחנו עושים בחדרי הכושר באמת מקדם בריאות או שאנחנו פשוט מאיצים את ההזדקנות שלנו?
בואו נודה בזה, תעשיית הכושר בנויה על מספר הנחות יסוד שאף אחד לא טורח לשאול עליהן. אנחנו סופרים קלוריות, מודדים חזרות, ונצמדים לתוכניות אימון נוקשות, כאילו הגוף שלנו הוא מכונה שמגיבה רק לגירויים חיצוניים. אבל מה אם האמת היא הרבה יותר מורכבת? מה אם הסוד לבריאות ואריכות ימים טמון לאו דווקא ב"לשבור שיאים" אלא בחיבור מחדש לתנועה הטבעית שלנו?
אז למה בעצם אנחנו מתאמנים? לכאורה, כדי להיות בריאים יותר, חזקים יותר וחטובים יותר. זה פשוט, נכון? אבל הנה האנקדוטה האישית שלי: לפני כמה שנים, כשהייתי מכור לאימוני HIIT אינטנסיביים, הרגשתי שאני בכושר הכי טוב בחיים שלי. עד ש... הגב שלי החליט לשבות. פתאום, כל תנועה פשוטה הפכה לסיוט. ואז הבנתי – כושר, לפחות בעיניי, הוא לא רק כמה משקל אני יכול להרים או כמה מהר אני יכול לרוץ. זה גם כמה טוב אני יכול לתפקד בעולם האמיתי, בחיים האמיתיים.
שמעתי פעם בפודקאסט של ד"ר רוג'רס (פיזיותרפיסט גאון) משהו שממש הדהד לי: "התנועה הטובה ביותר היא התנועה שאתה נהנה ממנה, אבל גם זו שמכינה אותך לאתגרים של החיים." זה לא אומר שאנחנו צריכים לוותר על חדרי כושר לגמרי, אבל זה אומר שאנחנו צריכים לחשוב מחדש על מה שאנחנו עושים שם.
אחד המיתוסים הנפוצים ביותר בתעשיית הכושר הוא ש"אין קיצורי דרך." אנחנו שומעים את זה כל הזמן, אבל זה פשוט לא נכון. יש דרכים חכמות יותר להתאמן, דרכים יעילות יותר, ודרכים שלא פוגעות בגוף בטווח הארוך. קיצור דרך, בעיניי, זה לא לדלג על אימון, אלא להתמקד בתנועות שמשרתות אותנו בחיים האמיתיים.
אבל שימו לב – אסור לעשות מתיחות סטטיות לפני אימון! זאת טעות נפוצה. מתיחות סטטיות יכולות להחליש את השרירים ולהגדיל את הסיכון לפציעות. במקום זאת, התמקדו בתנועות דינמיות שמחממות את הגוף ומכינות אותו לפעילות. כמו חתול שמתמתח לפני שהוא יוצא לצוד!
שאלה טובה שעולה בדרך היא: למה אנחנו צריכים מכונות מתוחכמות בחדר הכושר כשאנחנו יכולים להשתמש במשקל גוף שלנו ובתנועות טבעיות? אתם לא לבד – גם אני תוהה את זה לפעמים. תסתכלו על קהילות ילידיות, כמו אלה שחיות באוקינאווה או בהרי הקווקז. הם חיים חיים פעילים, עובדים בשדות, הולכים הרבה, ולא עושים שום דבר שדומה לאימון בחדר כושר מודרני. ובכל זאת, הם נשארים ניידים וחזקים גם בגיל מאוחר.
אוקיי, הנה אימרה קצרה: תנועה היא תרופה.
אז מהי הטעות הקטלנית הזו שגורמת לנו להזדקן מהר יותר בחדר הכושר? זו לא בהכרח הרמת משקולות כבדות, ולא הריצה המטורפת על ההליכון. זו הניתוק מהגוף. זו ההתעלמות מהאינטואיציה התנועתית שלנו. זה ההסתמכות העיוורת על הנחיות חיצוניות במקום להקשיב למה שהגוף שלנו באמת צריך.
למה אריה צריך מדריך ריצה? למה קוף צריך מאמן קרוספיט? הם פשוט זזים. הם זזים בצורה טבעית, אינטואיטיבית, בהתאם לצרכים שלהם. אנחנו, לעומת זאת, איבדנו את הקשר הזה. אנחנו כל כך עסוקים במדידות ובמספרים שאנחנו שוכחים את הדבר הכי חשוב – להקשיב לגוף שלנו.
אני עדיין מנסה להבין מה הכי נכון בעניין הזה, ואם מישהו מכם ניסה אימונים "פרימיטיביים" או תנועה טבעית – אשמח לשמוע איך היה. החודש הקרוב אני מתכנן לנסות שילוב של תנועות כמו טיפוס, זחילה וגלגול באימונים שלי, ואעדכן כאן בהמשך... אולי בפעם הבאה ניגע בנושא של תזונה אינטואיטיבית.
לסיום, תרגיל קטן בשבילכם: קומו עכשיו, תעצמו עיניים ותנועו איך שבא לכם. בלי לחשוב, בלי לשפוט. פשוט תנו לגוף שלכם להוביל אתכם. שימו לב איך זה מרגיש. זו האינטליגנציה התנועתית שלכם, והיא הרבה יותר חכמה ממה שאתם חושבים.
