ביום רביעי האחרון, בזמן שאני מנסה לשרוד את שיעור היוגה אונליין שלי (כן, אני יודעת, הכי 2020), השעון החכם שלי החליט להתריע על רמות חמצן נמוכות בדם. נלחצתי? בלשון המעטה. מיד רצתי להביא את מד החמצן הקטן הזה, הנושך, שקניתי בזמנו בפאניקה קלה של תחילת הקורונה. המספר הבהב. 92%. או מיי גאד, חשבתי לעצמי, אני גוססת! אבל אז... רגע. מה בעצם אומר המספר הזה? והאם אני באמת צריכה לרוץ למיון? התחלתי לחקור, והבנתי – יש טעות נפוצה שאנחנו עושים עם המכשירים האלה, וחשוב לדעת איך להימנע ממנה.

אז מה זה בכלל מד חמצן (Pulse Oximeter) ולמה כולם קנו אותו?

מד חמצן, או בשמו המקצועי Pulse Oximeter, הוא מכשיר קטן שמודד את אחוז החמצן בדם שלנו. הוא עושה את זה על ידי שיגור של אור דרך האצבע (או האוזן, או כף הרגל, תלוי בדגם) ומדידת כמות האור שנספגת. ככל שיותר חמצן קשור להמוגלובין (החלבון שנושא חמצן בדם), פחות אור יעבור.

הסיבה שכולם קנו אותו בתקופת הקורונה היא פשוטה: אחד הסימפטומים של המחלה היה ירידה ברמות החמצן בדם, ולכן המכשיר הזה הפך לכלי חשוב לגילוי מוקדם. אבל כאן טמונה הבעיה: אנחנו מתמקדים במספר הבודד, ושוכחים את התמונה הגדולה.

טיפ קטן אבל חשוב: לפני שאתם קונים מד חמצן, ודאו שהוא מאושר על ידי גוף מוכר. יש הרבה מכשירים זולים בשוק שהדיוק שלהם מוטל בספק.

המספר הבודד לא מספר הכל: למה חשוב להסתכל על ההקשר

נכון, רמת חמצן של 92% היא בדרך כלל נמוכה מהנורמה (שנעה בין 95% ל-100% עבור רוב האנשים הבריאים), אבל זה לא אומר שאתם גוססים. יש כמה גורמים שיכולים להשפיע על הקריאה:

• תנועה: אם אתם זזים בזמן המדידה, המכשיר עלול לתת קריאה לא מדויקת.
• טמפרטורה: ידיים קרות יכולות להשפיע על זרימת הדם, ולכן על הקריאה.
• לק: כן, לק כהה יכול להפריע למדידה.
• מחלות רקע: אנשים עם מחלות ריאה כרוניות כמו COPD עשויים לחיות עם רמות חמצן נמוכות יותר באופן קבוע.

אנקדוטה אישית: לפני כמה שנים, סבא שלי, שהיה מעשן כבד, נבדק במד חמצן והתוצאה היתה 88%. היינו בטוחים שמשהו רע קורה, אבל הרופא הסביר לנו שזה הנורמלי שלו, וכל עוד הוא מרגיש טוב, אין סיבה לדאגה.

טעות נפוצה: להשוות את עצמכם לאחרים. כל אחד מאיתנו הוא ייחודי, והרמות הנורמליות שלו יכולות להיות שונות מהנורמה הכללית.

שאלה מהקהל (הדמיוני): "אביבה מחיפה שואלת: האם מד חמצן יכול לזהות קורונה?"

תשובה: מד חמצן יכול לעזור לזהות ירידה ברמות החמצן, שיכולה להיות סימפטום של קורונה, אבל הוא לא יכול לאבחן את המחלה.

הטריק הקטן שיציל אתכם (ואת הביקור במיון): קחו קריאת בסיס

הטריק הכי חשוב הוא פשוט: קחו קריאת בסיס כשאתם מרגישים טוב. מדדו את רמות החמצן שלכם כמה פעמים ביום, כשאתם רגועים ובריאים, ותראו מה הרמות הנורמליות שלכם. ככה, אם יום אחד תקבלו קריאה נמוכה, תוכלו להשוות אותה לבסיס שלכם ולדעת אם יש סיבה לדאגה.

שמעתי את ד"ר עידן גורקה, מומחה לרפואת ריאות, בפודקאסט "בריאות בכיף" אומר: "אל תסתכלו על המספר הבודד, תסתכלו על המגמה. אם רמות החמצן שלכם יורדות בהדרגה לאורך זמן, זה יכול להיות סימן לדאגה, גם אם הן עדיין בטווח הנורמה."

מיתוס נפוץ: "מד חמצן הוא תחליף לרופא." ממש לא! המכשיר הזה הוא כלי עזר, אבל הוא לא יכול להחליף בדיקה רפואית מקצועית.

אסור לעשות את זה!

אסור לסמוך רק על מד חמצן כדי לקבל החלטות בריאותיות. אם אתם מרגישים לא טוב, תמיד תתייעצו עם רופא.

רגע של מחשבה חופשית: אני חושבת שכל הבהלה סביב המדדים האלה קצת מוגזמת. אנחנו כל כך עסוקים במספרים, שאנחנו שוכחים להקשיב לגוף שלנו.

צלילה קטנה לתוך המדע (בלי להסתבך)

אז מה באמת קורה בגוף שלנו כשמד החמצן מראה מספרים מוזרים? לפעמים זו פשוט בעיה טכנית קטנה. האצבע קרה מדי? אולי אתם לחוצים? אבל לפעמים, זה יכול להצביע על משהו יותר רציני, כמו בעיה בריאות או במערכת הנשימה.

חשוב להבין את ההבדל בין היפוקסמיה (רמות חמצן נמוכות בדם) להיפוקסיה (מחסור בחמצן ברקמות). מד החמצן מודד רק את הראשון, ולא תמיד הוא משקף את השני.

אני עדיין מנסה להבין...

אני עדיין מנסה להבין מה הכי נכון בעניין הזה. האם אנחנו צריכים להיסחף אחרי כל גאדג'ט שמבטיח לנו בריאות מושלמת? או שאולי עדיף פשוט להקשיב לגוף שלנו ולסמוך על האינטואיציה?

החודש הקרוב אני מתכננת לנסות למדוד רמות חמצן בזמנים שונים, בתנאים שונים, ולראות איך זה משפיע עלי. אעדכן כאן בהמשך… אולי בפעם הבאה ניגע בכל הטרנד של ניטור גלוקוז רציף (CGM) – שמעתם על זה?