ביום רביעי שעבר, בזמן שעמדתי במטבח וניסיתי להבין למה הפנקייקים שלי יוצאים כמו לביבות דביקות, הבנתי משהו מטריד על ניטור סוכר רציף (CGM). לא, זה לא קשור לפנקייקים (למרות שאשמח לקבל טיפים!). זה קשור לאופן שבו אנחנו, ולפעמים גם הרופאים שלנו, מפרשים את הנתונים האלה.

אז, מהי בעצם הבעיה בניטור סוכר רציף?

הבעיה היא לא הטכנולוגיה, אלא הפרשנות.

ניטור סוכר רציף הוא פלא טכנולוגי. חיישן קטן, בדרך כלל על הזרוע או הבטן, מנטר את רמות הגלוקוז בנוזל הבין-תאי (לא ישירות בדם, וזה חשוב!) כל כמה דקות. הוא שולח את הנתונים לסמארטפון או למכשיר ייעודי, ופתאום יש לנו תמונה חיה של הסוכר שלנו. נפלא, נכון? אז למה אני קורא לזה טעות מסוכנת?

כי אנחנו נוטים להסתכל על הגרף הזה כאילו הוא תעודת זהות רפואית. כאילו אם הסוכר "בטווח הנורמה" (70-180 מ"ג/ד"ל, תלוי במדיניות הקופה), הכל בסדר. וזה פשוט לא נכון.

"טווח הנורמה" הוא קונספט סטטיסטי מיושן. הוא מבוסס על ממוצעים של אוכלוסייה שלמה, ולא לוקח בחשבון את הייחודיות של כל אחד ואחת מאיתנו. זה כמו לנסות לקנות בגדים לפי מידה ממוצעת של כל האוכלוסייה – רוב הסיכויים שאף אחד לא ימצא משהו שיושב עליו בול.

אני זוכר ששמעתי את ד"ר פיטר עטיה בפודקאסט שלו (The Drive), מדבר על זה ש"נורמלי" זה פשוט "מה שקורה לרוב האנשים". זה לא אומר שזה אופטימלי. ד"ר עטיה, רופא מומחה לאריכות ימים, מדגיש את החשיבות של מעקב אחר מגמות אישיות ולא רק השוואה לערכים "נורמליים".

אבל רגע, מה זה אומר בפועל?

זה אומר שאנחנו צריכים להקשיב לגוף שלנו, ולא רק להסתכל על המספרים.

אחת הבעיות היא שאנחנו נוטים להתמקד רק ברמות הסוכר עצמן, ושוכחים את התמונה הגדולה. זה קצת כמו לנהוג רק על פי מד המהירות, בלי להסתכל על הכביש או על השלטים.

חשוב להבין את ההקשר. רמות הגלוקוז מושפעות מהרבה דברים:

• אינסולין: ההורמון שאחראי להכניס גלוקוז לתאים.
• קורטיזול: הורמון הסטרס, שמעלה את רמות הסוכר.
• דפוסי שינה: חוסר שינה משפיע לרעה על רגישות לאינסולין.
• פעילות גופנית: משפיעה באופן ישיר על רמות הגלוקוז ועל הרגישות לאינסולין.
• תזונה: כמובן, הסוג והכמות של הפחמימות שאנחנו אוכלים.

לדוגמה, יכול להיות שרמות הסוכר שלכם "נורמליות" אחרי ארוחה, אבל אם האינסולין שלכם מזנק לשמיים ואז צונח במהירות – זה סימן לבעיה. אנחנו צריכים להסתכל על העקומה כולה, לא רק על הנקודות הקיצוניות.

הנה אנקדוטה קטנה: חברה שלי, יעל, התחילה להשתמש ב-CGM אחרי שהרגישה עייפה כל הזמן. הרופא שלה אמר שהסוכר שלה "בסדר גמור". אבל כשהסתכלתי על הגרפים שלה, ראיתי שבכל פעם שהיא אוכלת פסטה, הסוכר שלה עולה בחדות ואז צונח. זה נראה כמו רכבת הרים! היא שינתה את התזונה שלה, הפחיתה את הפסטה והוסיפה יותר חלבון ושומן, והרגישה הרבה יותר טוב. ה"נורמה" שלה לא הייתה אופטימלית עבורה.

מה עוד הרופאים לא מספרים לנו?

אחד המדדים המרתקים שאנחנו לא שומעים עליו מספיק הוא שונות קצב לב (HRV – Heart Rate Variability). זה מדד שמבטא את המרווחים בין פעימות הלב. אולי זה נשמע מוזר, אבל הלב שלנו לא פועם כמו מטרונום. יש שונות קטנה בין פעימה לפעימה, והשונות הזו היא סימן לבריאות טובה. HRV גבוה יותר מעיד על גמישות של מערכת העצבים האוטונומית, ששולטת בתגובות הסטרס שלנו.

למה זה קשור ל-CGM? כי סטרס כרוני, שמתבטא ב-HRV נמוך, יכול להשפיע ישירות על רמות הסוכר. אם אתם סובלים מסטרס, הגוף שלכם ישחרר יותר קורטיזול, מה שיעלה את רמות הגלוקוז. לכן, חשוב להסתכל על הכל ביחד: סוכר, אינסולין, קורטיזול, HRV, שינה, תזונה – הכל משפיע על הכל.

טעות נפוצה: לחשוב שה-CGM יפתור את כל הבעיות. הוא כלי מצוין, אבל הוא לא תחליף להקשבה לגוף, לתזונה נכונה ולפעילות גופנית. אסור להסתמך רק עליו!

תיבת שאלות מהקהל (בדויות, כמובן):

• אבי מחיפה שואל: "אם הטווח הנורמלי לא מספיק, מה כן צריך לעשות?"

תשובה: לעקוב אחרי המגמות האישיות שלך, להבין איך הסוכר שלך מגיב למזונות שונים, ולעבוד עם איש מקצוע שמבין את התמונה המלאה.

• דנה מתל אביב שואלת: "האם כדאי לכולם להשתמש ב-CGM?"

תשובה: לא בהכרח. זה כלי שימושי במיוחד לאנשים עם סוכרת, טרום סוכרת או כאלה שרוצים לייעל את הבריאות שלהם. אבל זה דורש השקעה של זמן ומאמץ כדי להבין את הנתונים.

זוכרים את הפנקייקים שלי? אז אחרי שהבנתי את כל זה, ניסיתי לשנות קצת את המתכון. הוספתי קצת חלבון, הפחתתי את הקמח הלבן, וניסיתי לאכול אותם עם פירות יער במקום סירופ מייפל. ניסוי קטן, אבל עם תובנות גדולות.

הטכנולוגיה מאפשרת לנו להקשיב לגוף שלנו ברזולוציה גבוהה יותר, בדיוק כמו שעשו אבותינו, אבל עם כלים מדעיים יותר.

המלצות ספציפיות לפעולה:

1. התחילו עם פרוטוקול מדידה: מדדו את רמות הסוכר שלכם לפני ואחרי ארוחות שונות. רשמו מה אכלתם, כמה אכלתם, ואיך הרגשתם.

2. עקבו אחרי שונות קצב הלב: השתמשו באפליקציה או במכשיר שמודד HRV.

3. שימו לב לדפוסי שינה: נסו לישון 7-8 שעות בלילה.

4. עבדו עם איש מקצוע: רופא, תזונאי או מאמן בריאות שיכול לעזור לכם לנתח את הנתונים ולבנות תוכנית אישית.

אני עדיין מנסה להבין מה הכי נכון בעניין הזה, ואם מישהו מכם ניסתה את השיטה – אשמח לשמוע איך היה. החודש הקרוב אני מתכנן לנסות למדוד את רמות הקורטיזול שלי בבוקר ובערב, ואעדכן כאן בהמשך... אולי בפעם הבאה ניגע בהשפעה של פעילות גופנית על רמות הסוכר.