ביום רביעי שעבר, בדיוק כשניסיתי להרכיב את הארון החדש מאיקאה (אתם יודעים, זה שלוקח יותר זמן מלגור בדירה עצמה), הרגשתי את הלב שלי דופק כמו תוף בסולו רוק כבד. אמנם לא רצתי מרתון, אבל התחושה היתה דומה. באותו רגע עלתה לי שאלה בראש: מה לעזאזל הדופק שלי מנסה לספר לי? האם הוא רק משקף את התסכול מההוראות הבלתי אפשריות של איקאה, או שמסתתרת כאן תמונה גדולה יותר על הבריאות שלי, ואפילו על קצב ההזדקנות שלי?
מאז אותו יום, צללתי לעולם המרתק של ניטור דופק, ומצאתי שם דברים שהדהימו אותי. שכחתי מאיקאה, הבנתי שאני צריך ללמוד משהו אחר. ואני חייב להגיד לכם, מה שגיליתי שינה לי את הדרך שבה אני תופס את הבריאות שלי.
אז למה בכלל להתעניין בדופק, מעבר לזה שהוא מראה לנו אם אנחנו בכושר? ובכן, תחשבו על זה ככה: הדופק הוא לא סתם מד מהירות של הלב, אלא חלון למערכת העצבים האוטונומית שלנו - אותה מערכת מופלאה שמנהלת את כל הפעולות הלא רצוניות בגוף, מנשימה ועד עיכול. כשאנחנו מודדים את הדופק שלנו, במיוחד לאורך זמן, אנחנו יכולים לקבל תמונה מדויקת יותר על איך הגוף שלנו מתמודד עם סטרס, שינה, תזונה ואפילו עם תהליך ההזדקנות עצמו.
אחד המושגים המרתקים ביותר בתחום הזה הוא "שונות קצב לב" (HRV, Heart Rate Variability). במילים פשוטות, HRV מתייחס למרווחים בין פעימות הלב שלנו. כן, זה נשמע קצת מוזר - הרי היינו מצפים שהלב יפעם בקצב אחיד. אבל האמת היא שהשונות הזו היא סימן לבריאות טובה. HRV גבוה מצביע על כך שמערכת העצבים האוטונומית שלנו גמישה ויכולה להגיב היטב לשינויים. לעומת זאת, HRV נמוך יכול להיות סימן לסטרס כרוני, תשישות ואפילו סיכון מוגבר למחלות לב וכלי דם.
שמעתי פעם בפודקאסט של ד"ר אנדרו הוברמן (מומלץ בחום!) שהוא הסביר את זה בצורה גאונית: תחשבו על מערכת העצבים האוטונומית כמו נהג מרוצים. נהג טוב יודע להגיב במהירות ובדיוק לכל פיתול במסלול, ואילו נהג גרוע יגיב באיחור ובתנועות מגושמות. HRV גבוה משקף את היכולת של "הנהג" שלנו להגיב בזריזות ובגמישות.
אבל רגע, לפני שאתם רצים לקנות שעון דופק חדש, חשוב להבין מה לא כדאי לעשות. טעות נפוצה היא להתמקד רק בדופק המנוחה. אמנם הוא חשוב, אבל הוא רק חלק קטן מהתמונה. כדי לקבל תמונה מלאה, אנחנו צריכים לעקוב אחרי הדופק שלנו לאורך זמן, במצבים שונים - בזמן שינה, בזמן פעילות גופנית ואפילו בזמן מדיטציה.
שאלה טובה שעולה בדרך היא: "אוקיי, הבנתי, אבל איך כל זה קשור להזדקנות?" ובכן, מחקרים מראים ש-HRV נוטה לרדת עם הגיל. זה טבעי, אבל קצב הירידה יכול להשתנות מאדם לאדם. אם אנחנו מצליחים לשמור על HRV גבוה יחסית לגיל שלנו, אנחנו למעשה מצליחים לשמר את הגמישות והחוסן של מערכת העצבים האוטונומית שלנו, ובכך להאט את תהליך ההזדקנות.
אנקדוטה קטנה: לא מזמן, חבר טוב שלי, אורי, סיפר לי שהוא התחיל לעקוב אחרי ה-HRV שלו אחרי שהתחיל להרגיש תשישות כרונית. הוא גילה שה-HRV שלו היה נמוך בצורה מדאיגה. אחרי כמה חודשים של שינויים בתזונה, שיפור השינה ופעילות גופנית מתונה, ה-HRV שלו עלה בצורה משמעותית, והוא הרגיש הרבה יותר טוב.
אבל שימו לב - אל תתחילו מיד לשנות את כל אורח החיים שלכם! חשוב להתחיל בהדרגה ולעשות שינויים שמתאימים לכם. התייעצו עם רופא או איש מקצוע לפני שאתם מתחילים תוכנית אימונים חדשה או משנים את התזונה שלכם בצורה קיצונית.
עוד דבר חשוב: אל תתקעו על "טווחים נורמליים". זוכרים את טווחי בדיקות הדם שאנחנו תמיד מקבלים מהרופא? הם מבוססים על ממוצעים סטטיסטיים של אוכלוסייה שלמה, ולא בהכרח משקפים את מה שנכון לכם. הרבה יותר חשוב לעקוב אחרי המגמות האישיות שלכם ולראות איך הן משתנות לאורך זמן.
אני עדיין מנסה להבין מה הכי נכון בעניין הזה, ואם מישהו מכם ניסתה את השיטה – אשמח לשמוע איך היה. החודש הקרוב אני מתכנן לנסות פרוטוקול מדידה קבוע של HRV בבוקר ובערב, ולראות איך הוא משתנה כתגובה לשינויים קטנים בתזונה ובשינה. אעדכן כאן בהמשך... אולי בפעם הבאה ניגע בניטור רמות גלוקוז רציף ואיך הוא משפיע על האנרגיה שלנו.
