ביום ראשון אחד, לפני שנתיים בדיוק, כשהייתי תקוע בפקק נצח בכביש 4, אחרי סופ"ש מטורף של עבודה, הרגשתי כאילו כל הגוף שלי רועד מבפנים. לא סתם רועד, ממש כמו מכונה שעומדת להתפוצץ. באותו רגע תהיתי – האם כל הלחץ הזה באמת משפיע עלי כמו שאני חושב?

הרי תמיד שמענו "אל תילחץ" אבל זה נשמע כמו עוד קלישאה.

אז, מה בעצם הקשר בין הלחץ הזה, שמרגיש כל כך מוחשי, לבין מחלות כמו סוכרת, שאנחנו חושבים שהן "רק" עניין של תזונה?

בואו נצלול פנימה.

הריקוד המסוכן: לחץ כרוני וסוכרת - איך זה קורה?

סוכרת, בעיקרה, היא בעיה של ויסות סוכר בדם. אבל לחץ כרוני לא משפיע רק על הנפש. הוא משפיע על כל הגוף, כולל המערכת ההורמונלית שאחראית לוויסות הסוכר. כשאנחנו לחוצים, הגוף שלנו משחרר הורמוני לחץ, כמו קורטיזול ואדרנלין. הם מעלים את רמות הסוכר בדם, כי הגוף חושב שאנחנו צריכים "לברוח מאריה". הבעיה היא, שאין אריה, ואנחנו תקועים בפקק… או בעבודה… או בחיים.

העלייה הכרונית הזו בסוכר בדם גורמת לתנגודת לאינסולין, מצב שבו הגוף לא מגיב כמו שצריך לאינסולין, ההורמון שאמור להכניס את הסוכר לתאים. ואז, הדרך לסוכרת סוג 2 קצרה ומאוד לא מומלצת.

המספרים המדהימים שלא מספרים לכם

מחקרים מראים קשר ישיר וחזק בין לחץ כרוני לסיכון מוגבר לסוכרת סוג 2. לדוגמה, מחקר שפורסם בכתב העת "Diabetologia" הראה שאנשים שחוו רמות גבוהות של לחץ בעבודה היו בסיכון גבוה ב-45% לפתח סוכרת סוג 2 בהשוואה לאלו שדיווחו על רמות לחץ נמוכות יותר. 45%! זה המון.

שמעתי על זה בפודקאסט של ד"ר רונן שפירא, מומחה לסוכרת, והופתעתי לגלות עד כמה הנתונים חד-משמעיים.

האמיגדלה: גלאי העשן הבעייתי שלנו

אבל איך הלחץ הזה משפיע עלינו ברמה הנוירולוגית? תחשבו על האמיגדלה, אזור במוח שלנו שאחראי על תגובות פחד וחרדה, כ"גלאי עשן". כשגלאי העשן רגיש מדי, הוא מצפצף גם כשאין שריפה. אותו דבר עם האמיגדלה. כשאנחנו חווים לחץ כרוני, האמיגדלה שלנו הופכת לרגישה מדי, ומגיבה בעוצמה גם לאתגרים יומיומיים קטנים. זה משפיע על כל מערכת העצבים ועל ההורמונים שאמרנו קודם.

מיתוס נפוץ: "לחץ זה רק בראש"

הרבה אנשים חושבים שלחץ זה רק עניין פסיכולוגי, משהו "בראש". אבל זה ממש לא נכון. הלחץ משפיע על כל הגוף – על המערכת החיסונית, על מערכת העיכול, על השינה, וכן, גם על רמות הסוכר בדם. זו טעות נפוצה לחשוב ש"אם רק נחשוב חיובי", הכל יסתדר. צריך לעבוד על זה ברמה פיזית ורגשית.

שאלה מהקהל (הבדויה): "אני עובדת מהבוקר עד הלילה. איך אני אמורה להוריד את הלחץ?"

שאלה מצוינת, רונית! התשובה היא שצריך למצוא דרכים קטנות אבל משמעותיות לשלב הפסקות קצרות במהלך היום. אפילו 5 דקות של נשימות עמוקות, או הליכה קצרה, יכולים לעשות פלאים. וכן, גם להגיד "לא" לפעמים.

אסור לעשות את זה!

אל תנסו "לטפל" בלחץ בעזרת אוכל מתוק או אלכוהול. זה מעגל קסמים רע מאוד. בהתחלה זה אולי מרגיע, אבל בטווח הארוך זה רק מחמיר את הבעיה, גם מבחינת רמות הסוכר בדם וגם מבחינת ההתמודדות עם הלחץ עצמו.

מה אפשר לעשות? טיפים מעשיים

אז, איך אפשר לשבור את מעגל הלחץ-סוכרת הזה?

• נשימות עמוקות: פשוט קחו כמה דקות ביום לנשום עמוק. זה מפעיל את מערכת העצבים הפאראסימפתטית, שאחראית על הרגיעה. (אני עושה את זה אפילו בפקק, בין צפירה לצפירה).
• פעילות גופנית: לא צריך לרוץ מרתון. הליכה קצרה, יוגה, או ריקוד בבית יכולים לעשות שינוי עצום.
• מיינדפולנס: תרגול מודעות קשובה עוזר לנו להיות יותר נוכחים ברגע הזה, ולא להיתקע במחשבות מלחיצות. תנסו להתרכז בתחושות הגוף, בקולות הסביבה, או בטעם של הקפה.
• שינה מספקת: מחסור בשינה מעלה את רמות הקורטיזול. תנסו לישון 7-8 שעות בלילה.
• תזונה מאוזנת: אוכל מעובד וסוכר מעלים את רמות הסוכר בדם וגם מגבירים את הלחץ. תאכלו אוכל אמיתי, ירקות, פירות, וחלבונים.
• תמיכה חברתית: לדבר עם חברים, משפחה או מטפל יכול לעזור להתמודד עם הלחץ.

רגע של מחשבה אישית

אני עדיין מנסה להבין מה הכי נכון בעניין הזה, ואם מישהו מכם ניסתה שיטות אחרות – אשמח לשמוע איך היה. החודש הקרוב אני מתכנן לנסות לשלב יותר מדיטציה קצרה במהלך היום, ואעדכן כאן בהמשך…

אולי בפעם הבאה ניגע בקשר בין שינה לסוכרת.