ביום ראשון שעבר, בזמן שעמדתי בפקק האינסופי של איילון, בין מחשבות על פגישה דחופה בעבודה לבין רשימת קניות שלא נגמרת, הרגשתי לפתע נימול מוזר ביד שמאל. לרגע נבהלתי, חשבתי שאולי זה התקף לב. אבל אז נזכרתי במה שקראתי לאחרונה על הקשר המדהים בין הלחץ הנפשי שלנו לגוף הפיזי.
הלחץ. כולנו מכירים אותו, חווים אותו, מנסים לברוח ממנו. אבל מה הוא בעצם עושה לנו, מבפנים?
דמיינו את הלחץ כסערה בים סוער. גלים גבוהים, רוח חזקה, הכל סוער ומתערבל. רגשות חזקים כמו חרדה, כעס או עצב יכולים להרגיש כמו הסערה הזו, אבל כמו כל סערה, גם היא חולפת.
אבל מה קורה כשהסערה לא נרגעת? כשהיא הופכת להיות חלק קבוע מחיינו?
בגוף שלנו ישנה מערכת מופלאה, מערכת החיסון, שמגנה עלינו מפני פולשים חיצוניים. אבל הלחץ המתמשך יכול לשבש את פעילותה, להחליש את ההגנות שלנו ולהפוך אותנו לפגיעים יותר.
מחשבות הן כמו עלים שצפים על זרם נחל. הן באות והולכות, ולרוב אנחנו נסחפים איתן. אבל מה אם במקום להיסחף, נתבונן בהן מרחוק?
המוח שלנו הוא פלא הנדסי מדהים. אחד החלקים המעניינים בו הוא האמיגדלה, אותו "גלאי עשן" שתפקידו להתריע על סכנה. אבל כשנמצאים במצב של לחץ כרוני, האמיגדלה הופכת לרגישה מדי, היא מתחילה "לצפצף" גם כשאין באמת סכנה, וזה מוביל לתגובות גופניות מוגזמות.
אני זוכרת תקופה שהייתי שקועה בשחיקה בעבודה. הרגשתי כל הזמן עייפה, חסרת אנרגיה, ולא משנה כמה ישנתי, תמיד קמתי מותשת. זה היה כמו לרוץ מרתון בלי הפסקה, בלי קו סיום באופק. הבנתי שאני חייבת לעצור, לנשום, ולהתחיל להקשיב לגוף שלי.
אחד הדברים שלמדתי הוא כוחה של הנשימה. נשימה עמוקה, איטית, יכולה לעזור להרגיע את מערכת העצבים ולהוריד את מפלס הלחץ. פשוט עצמו את העיניים, קחו נשימה עמוקה דרך האף, מלאו את הבטן באוויר, ואז נשפו לאט דרך הפה. חזרו על זה כמה פעמים ותרגישו איך הגוף מתחיל להירגע.
הנה תרגיל קטן שאני אוהבת לעשות: עצמו את העיניים, שימו לב לתחושות בגוף שלכם. האם יש מקומות מתוחים? האם אתם מרגישים נינוחים? רק שימו לב, בלי לשפוט, בלי לנסות לשנות. פשוט להיות נוכחים ברגע הזה.
זוכרים את הנחל עם העלים? תארו לעצמכם שאתם יושבים על גדת הנחל ומתבוננים בעלים הצפים. כל עלה הוא מחשבה, כל מחשבה חולפת. אל תנסו לעצור אותן, אל תנסו לשנות אותן, פשוט תנו להן לחלוף.
בתרבויות מזרחיות עתיקות, כמו בבודהיזם, מלמדים אותנו על ארעיות, על כך שהכל חולף, משתנה. זה מזכיר לי את הגילויים האחרונים במדעי המוח על נוירופלסטיות – היכולת של המוח שלנו להשתנות ולהתאים את עצמו. אנחנו לא תקועים עם הלחץ שלנו, אנחנו יכולים ללמוד להתמודד איתו בצורה אחרת.
אסור לעשות את זה! טעות נפוצה היא לחשוב שיש פתרון קסם ללחץ. אין כדור אחד או תרופת פלא שיכולים להעלים את הכל. ההתמודדות עם לחץ היא תהליך, היא דורשת סבלנות, התמדה והקשבה פנימית.
שאלה ששואלים אותי הרבה היא: "מה עושים כשמרגישים שהכל קורס?" זו שאלה טובה, ואין לי תשובה אחת נכונה. מה שעובד בשבילי אולי לא יעבוד בשבילכם. אבל אני יכולה להגיד לכם שחשוב לא לוותר, חשוב לחפש את הכלים המתאימים לכם, חשוב לדבר עם אנשים שאתם סומכים עליהם.
חשוב לזכור שאין נוסחה אחת שמתאימה לכולם. מה שעובד עבורי, אולי לא יעבוד עבורכם. ניסוי וטעייה הם חלק בלתי נפרד מהתהליך.
אני עדיין לומדת, עדיין מתנסה, עדיין מנסה להבין מה הכי נכון לי. ואם מישהו מכם ניסה שיטות אחרות להתמודדות עם לחץ, אשמח לשמוע.
החודש הקרוב אני מתכננת לנסות מדיטציה מודרכת באופן קבוע, ואעדכן כאן בהמשך... אולי בפעם הבאה ניגע בשינה ובהשפעתה על הלחץ.
זכרו, הנוכחות המלאה היא מתנה שאנחנו יכולים להעניק לעצמנו בכל רגע.
