ביום שלישי שעבר, בזמן שעמדתי בפקק נצח בכניסה לתל אביב, הרגשתי את הכתפיים שלי מתכווצות לרמה של אגרוף. זה לא היה רק הפקק, זה היה מיליון דברים קטנים שהצטברו - מייל עצבני מהבוס, תזכורת לחשבון שלא שולם, והמחשבה הזוחלת הזו שאני לא מספיק. לרגע, פשוט רציתי להיעלם.

ואז תהיתי – האם תחושת החנק הזו משפיעה עלי יותר ממה שאני חושב? האם המחשבות השליליות האלה באמת יכולות לשנות משהו בתוכי, ברמה הכי בסיסית?

התשובה, חברים, היא כן. וזה מטריף.

אבל לפני שאתם נכנסים לסרט רע, תנשמו עמוק. יש מה לעשות עם זה.

האמת הכואבת: המוח שלך מקשיב לך (יותר מדי)

המחשבות שלנו הן לא סתם דברים שמסתובבים לנו בראש. הן משדרות הוראות לכל תא בגוף שלנו. דמיינו את זה כמו נחל שזורם בתוך הגוף שלכם – המחשבות הן העלים שצפים עליו. אפשר לתת להם להיסחף ולהיעלם, ואפשר להיאחז בהם ולתת להם להטביע אותנו.

רגשות חזקים, כמו כעס או חרדה, הם כמו סערה בנחל הזה. הם שוטפים הכל, מעלים את לחץ הדם, משחררים הורמוני סטרס, ומשבשים את התפקוד התקין של הגוף. לאורך זמן, הסערה הזו יכולה ממש לשנות את הנוף - ברמה התאית.

מה זה אומר "ברמה התאית" ולמה זה צריך לעניין אותך?

בואו נדבר רגע על האמיגדלה – האיזור במוח שלנו שאחראי על עיבוד רגשות, במיוחד פחד. תחשבו עליה כמו גלאי עשן. כשהיא מזהה סכנה, היא מפעילה אזעקה (חרדה, פחד, כעס). אבל אם הגלאי הזה רגיש מדי, הוא יצלצל גם כשהוא סתם מריח טוסט שרוף.

לחץ מתמשך גורם לאמיגדלה הזו להיות רגישה מדי. היא מתחילה לראות סכנה בכל מקום, והאזעקה מצלצלת כל הזמן. זה מוביל לשחרור כרוני של הורמוני סטרס כמו קורטיזול, שמשפיעים לרעה על כל דבר – מהמערכת החיסונית ועד לעיכול.

שמעתי פעם בפודקאסט של ד"ר אנדרו הוברמן (מומלץ בחום!) שהוא הסביר איך קורטיזול גבוה לאורך זמן יכול ממש לשנות את מבנה המוח שלנו. מפחיד, נכון?

אבל הנה הקטע הטוב: יש לנו כוח לשנות את זה!

המוח שלנו הוא גמיש להפליא. קוראים לזה נוירופלסטיות. כמו ששריר מתחזק מאימון, אנחנו יכולים לאמן את המוח שלנו להיות יותר רגוע וחסין בפני לחץ.

"אני כבר מנסה הכל, וזה לא עוזר!" אני שומעת אתכם אומרים. אני מבינה. גם אני הייתי שם. היו לי תקופות של שחיקה קשה בעבודה, שבהן הרגשתי שהאמיגדלה שלי פשוט השתלטה על חיי.

אבל אז התחלתי לתרגל דברים קטנים - והם עשו הבדל עצום.

טיפים קטנים, תוצאות גדולות: איך להשקיט את הסערה הפנימית

1. נשימה מודעת: עצרו לרגע. קחו נשימה עמוקה דרך האף, תרגישו את הבטן מתמלאת, ותוציאו אוויר לאט דרך הפה. חזרו על זה כמה פעמים. זה פשוט, אבל זה עובד.

2. רגע של הכרת תודה: לפני שאתם נרדמים, חשבו על שלושה דברים טובים שקרו לכם היום. זה יכול להיות משהו קטן כמו כוס קפה טובה או שיחה נעימה עם חבר.

3. התבוננות במחשבות: דמיינו שהמחשבות שלכם הן עלים שצפים על נחל. התבוננו בהן מרחוק, בלי להיאחז בהן. תנו להן לחלוף.

4. תנועה: פעילות גופנית, אפילו קצרה, עוזרת לשחרר אנדורפינים ולהפחית את רמות הסטרס. צאו להליכה קצרה, רקדו לצלילי מוזיקה, או תעשו קצת מתיחות.

5. צרו גבולות: למדו להגיד "לא". אל תסכימו לקחת על עצמכם יותר מדי משימות. תזכרו שהבריאות הנפשית שלכם חשובה יותר מהכל.

טעות נפוצה: לחשוב שזה "בסדר" לסבול בשקט. אל תעשו את זה! אם אתם מרגישים שאתם מתמודדים עם מצוקה נפשית, אל תהססו לפנות לעזרה מקצועית. אין בזה שום בושה.

שאלות מהקהל (מדומיין, אבל רלוונטי):

• "אני מנסה את כל הדברים האלה, אבל זה לא עובד מיד. מה אני עושה?" סבלנות! זה תהליך. תתמידו, ואל תצפו לשינוי בן לילה.
• "אני מרגישה אשמה כשאני מקדישה זמן לעצמי." אתם ראויים לטיפול עצמי. זה לא אגואיסטי, זה הכרחי.

קצת ממני, אליכם:

אני יודעת כמה זה קשה להילחם במחשבות שליליות. גם אני עדיין לומדת איך לעשות את זה. אבל אני מאמינה בכל ליבי שיש לנו את הכוח לשנות את המצב שלנו. זה לא קל, זה דורש עבודה, אבל זה אפשרי.

פעם, כשעבדתי במשרד עורכי דין בתל אביב, הרגשתי שאני טובעת בתוך ערימות של ניירת ומיילים. הייתי מגיעה הביתה מותשת וחסרת שמחה. באותה תקופה, התחלתי לתרגל מדיטציה קצרה כל בוקר. זה לא פתר את כל הבעיות שלי, אבל זה עזר לי להתחיל את היום עם קצת יותר שלווה.

אני עדיין מנסה להבין מה הכי נכון בעניין הזה, ואם מישהו מכם ניסתה שיטות אחרות – אשמח לשמוע איך היה.

החודש הקרוב אני מתכננת לנסות תרגילי נשימה עמוקים יותר, ואעדכן כאן בהמשך…

אולי בפעם הבאה ניגע בנושא של תזונה ומצב רוח.