ביום ראשון שעבר, בזמן שהכנתי חביתה (שוב) לארוחת ערב, פתאום הרגשתי שהכתפיים שלי התקשו כמו אבנים. זה קורה לי הרבה בזמן האחרון. כאילו הגוף שלי החליט שהוא חייב להיות דרוך, מוכן לקרב, גם כשאני רק מנסה להבין איך להפוך את החביתה בלי לשפוך את כל הביצים על הכיריים. זה גרם לי לחשוב – למה הגוף שלנו לפעמים מתמכר ללחץ?
אז למה בעצם אנחנו מרגישים לחוצים גם כשאין אריה שרודף אחרינו? זה פשוט - הגוף שלנו מגיב למתח כרוני כאילו הוא איום פיזי מתמיד. מערכת העצבים שלנו, שאמורה להגן עלינו, הופכת להיות קצת...היסטרית.
הדבר הזה, שנקרא "תסמונת הלחץ האדפטיבי הכרוני", הוא בעצם מצב שבו הגוף שלנו התרגל לרמות גבוהות של הורמוני סטרס, כמו קורטיזול ואדרנלין. זה כמו להפעיל את מנגנון "הילחם או ברח" באופן תמידי, גם כשאין שום דבר שמצדיק את זה.
שמעתי פעם בפודקאסט של ד"ר רותם עטר, מומחית לחקר המוח, שהיא השוותה את האמיגדלה שלנו (אותו אזור במוח שאחראי על תגובות פחד) לגלאי עשן. אם הגלאי הזה כל הזמן מצפצף, גם כשאין שריפה, הוא הופך להיות רגיש מדי, וזה בדיוק מה שקורה כשאנחנו חיים במתח מתמשך.
אבל שימו לב - לא כדאי לנסות "להדחיק" את הלחץ, כי זה יכול לגרום ליותר נזק מאשר תועלת. ההדחקה הזו עלולה להתבטא בכאבי ראש כרוניים, בעיות עיכול, או אפילו דיכאון.
רגע, אז מה עושים? הנה כמה דברים פשוטים שאפשר להתחיל ליישם כבר עכשיו:
- נשימות: כן, זה נשמע קלישאתי, אבל נשימות עמוקות באמת עוזרות להרגיע את מערכת העצבים. תנסו לעשות 5 נשימות עמוקות, כשאתם שואפים דרך האף ומוציאים דרך הפה, ושימו לב איך הגוף שלכם מגיב.
- תנועה: פעילות גופנית, אפילו הליכה קצרה בפארק, עוזרת לשחרר מתח ומשפרת את מצב הרוח. זוכרים את הכתפיים המכווצות שלי? אחרי הליכה קצרה, הן הרגישו קצת יותר משוחררות.
- הקשבה לגוף: שימו לב לתחושות הפיזיות שלכם. האם אתם מרגישים מתח בצוואר? כאב בטן? עצבנות? זיהוי התחושות האלו הוא הצעד הראשון בטיפול בהן.
- מודעות קטנה: בטלוויזיה, בסמארטפון, במחשב - כל אלה יוצרים חשיפה תמידית לגירויים. בחרו לפחות שעה ביום שבה אתם מנתקים הכל, ופשוט נמצאים.
אז למה קשה לנו ליישם את הטיפים האלה? אני חושב שהרבה פעמים אנחנו פשוט שוכחים לעצור. אנחנו רגילים לרוץ כל הזמן, לעשות, להספיק. אבל כמו שאמר פעם בודהה: "אתה צריך לשבת במדיטציה 20 דקות ביום, אלא אם כן אתה עסוק מדי. במקרה כזה, אתה צריך לשבת שעה."
שאלה טובה שעולה בדרך היא: האם אפשר באמת "לרפא" התמכרות ללחץ? אתם לא לבד - גם אני תוהה את זה לפעמים. התשובה המורכבת היא שזה תהליך. זה לא קסם. זה דורש סבלנות, מודעות עצמית, ולפעמים גם עזרה מקצועית.
אסור לנסות להתמודד עם לחץ כרוני לבד, במיוחד אם הוא פוגע בתפקוד היומיומי שלכם. פנו לאיש מקצוע – פסיכולוג, פסיכיאטר, או מטפל גוף-נפש. הם יכולים לעזור לכם לזהות את הגורמים ללחץ, ללמוד טכניקות התמודדות יעילות, ולשבור את מעגל הלחץ הכרוני.
ואם כבר מדברים על טעויות נפוצות - טעות קלאסית היא לחשוב ש"אם רק אצליח לעשות X, אז הכל יהיה בסדר". אבל האמת היא שהחיים תמיד יזרקו עלינו אתגרים חדשים, וחשוב ללמוד איך להתמודד עם הלחץ בדרך בריאה ויעילה, ולא לברוח ממנו.
שאלה מהקהל (בדיונית, אבל רלוונטית): "אורית מרמת גן שואלת - איך אפשר לשלב את הטיפים האלו בחיים עמוסים?"
תשובה: אורית, את צודקת, זה לא תמיד קל. תתחילי בקטן - 5 דקות של נשימות עמוקות בבוקר, הליכה קצרה בצהריים, או שעה של ניתוק מהמסכים בערב. העיקר זה להתחיל, ולהיות עקביים.
אני עדיין מנסה להבין מה הכי נכון בעניין הזה, ואם מישהו מכם ניסה שיטות אחרות - אשמח לשמוע איך היה. החודש הקרוב אני מתכנן לנסות לעשות מדיטציה קצרה כל בוקר, ואעדכן כאן בהמשך... אולי בפעם הבאה ניגע בהקשר שבין תזונה וסטרס.
תזכרו, הדרך להתמודד עם תסמונת הלחץ האדפטיבי הכרוני היא מסע אישי. אין פתרון קסם, אבל יש הרבה דברים שאפשר לעשות כדי להחזיר לעצמנו את השליטה על הגוף והנפש.
