ביום רביעי שעבר, בדיוק כשניסיתי לתמרן בין מייל מהבוס, הודעה מהגננת וקול פנימי שצעק "אני צריכה חופש!", נזכרתי במשהו שאני כבר שנים מטיפה עליו: מדיטציה. רק שהפעם, במקום להרגיש שלווה, הרגשתי תסכול. 20 דקות של ניסיון להשקיט את המחשבות הפכו לסערה אחת גדולה במוח. וזה גרם לי לתהות – האם אנחנו עושים מדיטציה לא נכון?
התשובה, מסתבר, מורכבת יותר מ"פשוט תנשום".
כאשר אנחנו מדברים על מדיטציה, רבים מדמיינים ישיבה ממושכת בעיניים עצומות, ניסיון להגיע ל"אפס מחשבות". אבל האמת היא, שהמוח שלנו לא נועד להיות בשקט. הוא מכונה משומנת לייצר מחשבות, אסוציאציות, זיכרונות – כל הזמן. לנסות לעצור אותו זה כמו לנסות לעצור נהר זורם.
אז למה אנחנו בכלל מנסים לעצור אותו?
כי האמונה הרווחת היא שמדיטציה ארוכה היא מדיטציה "טובה". כאן טמונה הטעות הגדולה.
האמת הכואבת: 20 דקות זה יותר מדי
במציאות הישראלית הקצבית, הצפופה, העמוסה – להקדיש 20 דקות שלמות למדיטציה יכול להיות משימה בלתי אפשרית, שלא לדבר על מתסכלת. עבור רבים, זה הופך למקור נוסף של לחץ ולא לכלי להפגת לחצים. אני זוכרת תקופה שהייתי נכנסת ללחץ רק מהמחשבה שיש לי מדיטציה לעשות.
שמעתי פעם בפודקאסט של סם האריס, פילוסוף וחוקר מוח, שהרעיון הוא לא להילחם במחשבות, אלא להתבונן בהן כמו בעלים שצפים על נהר. להתבונן, לא להיאחז. זה שינה לי את כל הגישה.
אבל איך עושים את זה בפועל?
הסוד טמון במינון
במקום 20 דקות, נסו 5. כן, רק 5 דקות. זה הכל.
- איך זה עובד? מצאו מקום שקט, שבו בנוח (לא חייבים לשבת בתנוחת לוטוס), עצמו עיניים ופשוט שימו לב לנשימה. הרגישו את האוויר נכנס ויוצא. כאשר מחשבות צצות, אל תכעסו על עצמכם. פשוט שובו בעדינות לנשימה.
- אנקדוטה אישית: אני התחלתי עם 2 דקות. כן, שתיים! בהתחלה, זה היה נצח. היום, אני מצליחה לשבת 7-8 דקות, ואני מרגישה את ההבדל.
- ציטוט מעניין: "המוח הוא כמו שריר. אם תאמנו אותו מדי יום במינונים קטנים, הוא יתחזק וישתפר," אומר ד"ר שרון שלזניגר, נוירופסיכולוגית קלינית.
מיתוס נפוץ: מדיטציה חייבת להיות בשקט מוחלט
לא נכון! העולם רועש. המוח שלנו רועש. זה בסדר. המטרה היא לא להעלים את הרעש, אלא ללמוד להתמודד איתו.
אל תעשו את זה! טעות נפוצה היא לנסות "לגרש" את המחשבות. זה רק גורם להן להיות עיקשות יותר. במקום זאת, קבלו אותן, כמו אורחים לא קרואים. תגידו להן "שלום", ואז תחזרו לנשימה.
שאלה מהקהל (בדוי): "אני מנסה לעשות מדיטציה, אבל אני כל הזמן נרדמת! מה עושים?" (שואלת דנה מחיפה)
תשובה: זה נפוץ! נסו לעשות מדיטציה בישיבה, או בזמן אחר ביום שבו אתם יותר ערניים. אפשר גם לנסות מדיטציות מודרכות שמשלבות תנועה קלה.
למה זה בכלל משנה?
מדיטציה, גם במינונים קטנים, יכולה להפחית חרדה, לשפר את הריכוז, ולהגביר את תחושת הרוגע. זה כמו לתת למוח "פסק זמן" מהמרוץ האינסופי.
אני זוכרת תקופה שהרגשתי שהאמיגדלה שלי (אותו "גלאי עשן" במוח שאחראי על תגובת הלחץ) פועל כל הזמן על "אש גבוהה". מדיטציה עזרה לי להוריד את הלהבה.
אני עדיין מנסה להבין מה הכי נכון לי בעניין הזה, ואם מישהו מכם ניסה את השיטה של 5 דקות – אשמח לשמוע איך היה.
החודש הקרוב אני מתכננת לנסות מדיטציות קצרות בטבע, ואעדכן כאן בהמשך… אולי בפעם הבאה ניגע בנושא של מיינדפולנס באכילה.
