המיתוס של חיוביות: למה לחשוב חיובי עלול להזיק, ומה לעשות במקום (אני ניסיתי, ונכשלתי בגדול)

A calm person meditating in nature, surrounded by soft light, symbolizing inner peace and resilience.
האם "לחשוב חיובי" באמת עוזר? המאמר חושף את המיתוס של החיוביות הכפויה, ומציע דרכים מעשיות להתמודד עם רגשות שליליים ולפתח חוסן נפשי אמיתי.

ביום שלישי גשום אחד, כשהייתי תקוע בפקק אינסופי בדרך לעבודה, הרגשתי איך הלחץ מטפס לי לגרון. ניסיתי, באמת שניסיתי, לחשוב חיובי. "הכל לטובה," לחשתי לעצמי, "אולי דווקא זה זמן טוב להאזין לפודקאסט חדש." אבל אז נזכרתי ששכחתי להוריד פרק חדש. תסכול. באותו רגע הבנתי משהו: לחשוב חיובי בכוח זה כמו לנסות לכבות שריפה עם כוס מים. זה לא רק לא עובד, זה אפילו מעצבן יותר.

אז מה עושים במקום? איך מתמודדים עם הלחצים והחרדות של החיים בלי ליפול למלכודת החיוביות הכפויה?

החיוביות הרעילה: כש"לחשוב חיובי" הופך לבעיה

כולנו שמענו את זה: "תחשוב חיובי, יהיה בסדר!" זה נשמע טוב, אבל במציאות, זה יכול להיות רעיל. למה? כי זה גורם לנו להדחיק רגשות שליליים, במקום להתמודד איתם. זה כמו לטאטא את הלכלוך מתחת לשטיח – בסוף הוא יתגלה, ובגדול.

תחשבו על זה ככה: רגשות הם כמו סערה. הם באים, הם רועשים, אבל הם גם חולפים. אם ננסה להתעלם מהסערה, היא רק תגבר. עדיף לתת לה לעבור, להרגיש אותה, ואז היא תשכך.

טיפ: תנו לעצמכם רשות להרגיש. כעס, עצב, תסכול – זה חלק מהחיים. אל תנסו להדחיק, פשוט תנו לזה מקום.

המוח שלנו: גלאי עשן קצת היסטרי

אחד הדברים המרתקים ביותר שלמדתי על המוח הוא על האמיגדלה. אפשר לדמיין אותה כ"גלאי עשן" פנימי. היא זו שמזהה סכנות ומפעילה את תגובת ה"הילחם או ברח". הבעיה היא, שכשהיא נמצאת תחת לחץ מתמיד, היא הופכת להיות רגישה מדי. היא מתחילה לזהות סכנות גם במקומות שאין סכנה אמיתית.

כאן נכנסת לתמונה המודעות. כמו שאמר ג'ון קבט-זין, מחלוצי המיינדפולנס, "אי אפשר לעצור את הגלים, אבל אפשר ללמוד לגלוש עליהם."

ההבנות הבודהיסטיות העתיקות על טבע התודעה פוגשות כאן את המדע העכשווי. נוירופלסטיות, היכולת של המוח להשתנות, מלמדת אותנו שאפשר "לאמן" את האמיגדלה להיות פחות היסטרית.

תרגיל קצר: עצמו עיניים, קחו נשימה עמוקה, ושימו לב לתחושות בגוף. איפה אתם מרגישים מתח? איפה יש תחושה נעימה? רק שימו לב, בלי לשפוט. חמש דקות כאלה ביום יכולות לעשות פלאים.

מיתוס החיוביות: סודות מהמזרח הרחוק (ומהמדע)

יש מיתוס נפוץ שאומר ש"אם רק נחשוב חיובי, הכל יסתדר". זה נכון חלקית. מחשבה חיובית יכולה לעזור, אבל היא לא תרופת פלא. חשוב יותר לפתח חוסן נפשי – היכולת להתמודד עם קשיים ולצמוח מהם.

הנה אנקדוטה אישית: לפני כמה שנים חוויתי תקופה קשה של שחיקה. ניסיתי בכל הכוח להיות חיובי, אבל זה רק גרם לי להרגיש יותר גרוע. ואז הבנתי: אני לא צריך להדחיק את הרגשות שלי, אני צריך להקשיב להם. הבנתי שאני זקוק למנוחה, לשינוי, ולעזרה.

בספרו המעולה "Sapiens," יובל נח הררי מציין ש"אושר אינו מצב מתמשך, אלא אוסף רגעי הנאה קצרים." קצת קשה להסכים עם זה, אבל זה גורם לחשוב.

אסור לעשות את זה: אל תאשימו את עצמכם כשאתם מרגישים רע. זה טבעי, זה אנושי. במקום להכות את עצמכם, תהיו סבלניים ואוהבים.

שאלות מהקהל (הדמיוני שלי, בינתיים)

  • שואלת מישהי מבאר שבע: "אני מנסה להיות חיובית, אבל זה לא עובד. מה לעשות?"

תשובה: במקום לנסות להיות חיובית בכוח, תתמקדי בדברים שאת יכולה לשלוט בהם. תרגלי נשימות, צאי לטבע, פגשי חברים.

  • שואל בחור מתל אביב: "האם יש דרך להיות שמח כל הזמן?"

* תשובה: לא. וזה בסדר גמור. החיים הם רכבת הרים, וזה מה שעושה אותם מעניינים.

אז מה עושים במקום "לחשוב חיובי"?

במקום לנסות להדחיק רגשות שליליים, נסו את הדברים הבאים:

1. מודעות: שימו לב לרגשות שלכם, בלי לשפוט. פשוט תנו להם להיות.

2. חמלה עצמית: תהיו נדיבים לעצמכם, במיוחד כשקשה.

3. פעולה: תעשו דברים שעושים לכם טוב, גם אם זה רק לצאת להליכה קצרה.

4. גבולות: תלמדו להגיד "לא" לדברים שמרוקנים אתכם מאנרגיה.

לפני כמה שבועות, שמעתי בפודקאסט של ד"ר אמה ספלץ על "הטיית החיוביות" – הנטייה שלנו לזכור אירועים חיוביים יותר מאירועים שליליים. זה מעניין, אבל לא אומר שצריך להתעלם מהשלילי.

טעות נפוצה: לחשוב שאם תתעלמו מהרגשות השליליים, הם ייעלמו. הם לא. הם רק יתעצמו.

אני עדיין מנסה להבין מה הכי נכון בעניין הזה. ואם מישהו מכם ניסתה את השיטה – אשמח לשמוע איך היה.

החודש הקרוב אני מתכנן לנסות לתרגל חמלה עצמית בצורה יותר עקבית, ואעדכן כאן בהמשך... אולי בפעם הבאה ניגע בנושא של ניהול לחצים בעולם העבודה המודרני.

איילה שרון's Avatar

איילה שרון

איילה שרון היא חוקרת עצמאית של הקשר המורכב בין גוף ונפש, המקדישה את חייה לפיתוח גישות הוליסטיות לבריאות מנטלית וניהול לחץ. מסעה החל לאחר שחוותה שחיקה מקצועית קשה בתפקיד תובעני בתעשיית ההייטק, שהובילה למשבר בריאותי שלא קיבל מענה בגישות קונבנציונליות. בחיפושיה אחר ריפוי, איילה שילבה ידע מהמערב והמזרח, נעה בין מדעי המוח העדכניים ביותר לבין פילוסופיות רוחניות עתיקות. לאורך עשור של מחקר וניסיון אישי, היא פיתחה גישה ייחודית לחוסן נפשי המבוססת על הבנה עמוקה של הקשרים הביוכימיים בין מחשבות, רגשות ותהליכים פיזיולוגיים. איילה מאמינה ש"המחשבות והרגשות הן כימיה בפעולה" ושהמפתח לבריאות רגשית טמון בחיבור מחדש לחוכמה פנימית ולאינטליגנציה טבעית של הגוף. עבודתה משלבת טכניקות מדיטציה, ידע נוירופיזיולוגי, רפואה סינית עתיקה וחכמת היוגה - כולן במטרה ליצור שיטות מעשיות להתמודדות עם לחץ ולשיפור החוסן הנפשי.