ביום רביעי שעבר, בזמן שעמדתי בתור לקפה ב"קפה גרג" בקניון עזריאלי, ראיתי משהו שהצליח להוציא אותי מדעתי – שוב. בחור צעיר, בטח בשנות ה-20 שלו, מתנדנד מצד לצד, כאילו הוא מנסה לשמור על שיווי משקל על סירה בלב ים. הסתכלתי עליו מקרוב וקלטתי: הוא מנסה לעשות תרגילי מתיחות לפני האימון בחדר הכושר! זה גרם לי לתהות: האם באמת צריך את כל הטקסים האלה לפני שאנחנו בכלל זזים? האם שכחנו איך הגוף אמור לנוע באופן טבעי?

אז למה בעצם אנחנו מתייחסים לגוף שלנו כמו מכונה שצריכה שימון מיוחד לפני הפעלה? זה פשוט – כי ככה לימדו אותנו. אבל יש כמה נקודות שחייבים לקחת בחשבון. פעם, כשביקרתי בכפר קטן בהרי הקווקז, ראיתי סבתא בת 85 מטפסת על הר כאילו היא בת 20. לא ראיתי אותה עושה מתיחות לפני או אחרי. היא פשוט זזה. שמעתי את זה בפודקאסט של ד"ר גיל הד, מומחה לפאשיה, והופתעתי לגלות שהרבה ממה שאנחנו חושבים על מתיחות הוא בכלל לא נכון. הפאשיה, הרקמה שמחברת הכל בגוף שלנו, מגיבה הכי טוב לתנועה דינמית, לא למתיחות סטטיות ממושכות.

אבל שימו לב – לא כדאי להיכנס ישר למשקלים כבדים בלי חימום בכלל, כי זה יכול לגרום לפציעות. אנחנו לא אריות בסוואנה שיכולים פתאום לזנק על טרף. אנחנו יושבים שעות במשרד! וזה בדיוק העניין – אנחנו מנסים לפצות על חוסר תנועה קיצוני עם תנועה קיצונית אחרת, ובדרך מאבדים את האינטואיציה הטבעית שלנו.

שאלה טובה שעולה בדרך היא: למה חיות לא עושות מתיחות לפני שהן רצות? אתם לא לבד – גם אני תוהה את זה לפעמים. התשובה היא שהן זזות כל היום. הן לא צריכות "להכין" את הגוף שלהן לפעולה, כי הוא כבר מוכן. אנחנו, לעומת זאת, הפכנו את התנועה למשהו מיוחד, למשהו שצריך להתכונן אליו.

אני רוצה שתדמיינו אריה בגן חיות, הולך הלוך ושוב בכלוב. זה מה שאנחנו עושים כשאנחנו רצים על הליכון. אין טבעיות בתנועה הזאת. אנחנו לא חוקרים את הסביבה, אנחנו לא מגיבים לגירויים חיצוניים, אנחנו פשוט רצים במקום. התנועה שלנו צריכה להיות מגוונת, אינטואיטיבית, כמו ילד שמשחק בחצר.

אסור לעשות את זה! טעות נפוצה היא לחשוב שאם תמתחו יותר, תהיו גמישים יותר. זה לא בהכרח נכון. גמישות היא תוצאה של תנועה, לא של מתיחות. אם תנסו "להכריח" את הגוף שלכם להיות גמיש, אתם עלולים לפצוע אותו. במקום זה, תתחילו לזוז יותר, לשחק, לחקור תנועות חדשות. תנסו לעשות סקוואטים עמוקים, להתגלגל על הרצפה, לטפס על עצים (בזהירות, כמובן!).

במסורות עתיקות, כמו זו של שבט ההימאלאיה הנוודים, אין מושג של "אימון כושר". הם פשוט חיים. הם הולכים מרחקים ארוכים, סוחבים משאות כבדים, מטפסים על הרים. התנועה היא חלק בלתי נפרד מהחיים שלהם, והגוף שלהם מגיב בהתאם. הם שומרים על ניידות ותפקוד גופני מעולה גם בגילאים מבוגרים מאוד. זה מזכיר לי את המושג "וואבי-סאבי" מהתרבות היפנית – היופי שבחוסר השלמות. הגוף שלנו לא צריך להיות מושלם, הוא צריך להיות חזק, גמיש, ועמיד.

תיבת שאלות מהקהל (בדויות):

• דנה מתל אביב שואלת: "אני רצה מרתונים. האם אני צריכה להפסיק לעשות מתיחות לפני הריצה?" התשובה: לא להפסיק לגמרי, אבל להתמקד בחימום דינמי – תנועות שמחקות את הריצה, כמו הרמות ברכיים ומעגלי ידיים.
• אבי מחיפה שואל: "אני יושב כל היום מול המחשב. מה אני יכול לעשות כדי להרגיש יותר טוב?" התשובה: לקום כל שעה, לעשות כמה תרגילי מתיחות קלים, וללכת קצת. זה יעשה פלאים.
• שרה מירושלים שואלת: "אני מתחילה להתאמן אחרי שנים שלא עשיתי כלום. מאיפה להתחיל?" התשובה: לאט ובזהירות. להתחיל בתנועות בסיסיות, כמו סקוואטים, שכיבות סמיכה, ומשיכות, ולהקשיב לגוף.

אני עדיין מנסה להבין מה הכי נכון בעניין הזה, ואם מישהו מכם ניסה לשלב תנועות טבעיות יותר באימונים שלו – אשמח לשמוע איך היה. החודש הקרוב אני מתכנן לנסות תנועה שנקראת "Animal Flow", שמתבססת על תנועות של חיות, ואעדכן כאן בהמשך... אולי בפעם הבאה ניגע ב"איקיגאי" – איך למצוא את התשוקה שלכם בתנועה.

ועכשיו, לפני שאתם ממשיכים הלאה, תעצרו רגע. תעמדו, תסגרו את העיניים, ותנסו להרגיש את הגוף שלכם. תתחילו לנוע לאט, בלי לחשוב, בלי לתכנן. תנו לגוף להוביל אתכם. תקשיבו לו. זה הצעד הראשון לחזרה לתנועה הטבעית שלכם. קדימה, תזוזו!