ביום חמישי שעבר, בזמן שהייתי תקוע בפקק נצח בכביש איילון (תודה לך נתיבי איילון!), התחלתי לחשוב על סבתא שלי רחל. לא סבתא שלי הביולוגית (לצערי היא נפטרה כשהייתי קטן), אלא סבתא "מאומצת" – אישה מדהימה בת 87 שאני מתנדב איתה בבית גיל הזהב השכונתי. היא עדיין עושה יוגה, משחקת ברידג', ומתלוננת על המחירים בקפה ג'ו. איך היא עושה את זה?
חשבתי לעצמי, אולי הסוד הוא לא איזה טיפול פנים חדשני (סליחה ד"ר קליין!), אלא משהו עמוק יותר, משהו שאנחנו, הישראלים המודרניים, שכחנו. זה גרם לי לצלול לעולם המחקר על אריכות ימים, ומה שגיליתי הפתיע אותי לא מעט (ובואו נודה, גם גרם לי להרגיש קצת אשם על הריצה המטורפת שלי אחרי עוד "פתרון קסם").
למה אנחנו בכלל מזדקנים? (ואיך אריה קשור לזה?)
אוקיי, שאלה טובה. כשקראתי את המאמר של ד"ר סינקלייר (David Sinclair) מהרווארד על תיאוריית המידע של ההזדקנות, לקח לי בערך שלושה ימים להבין מה הוא רוצה מהחיים שלי. בגדול, זה אומר שהגוף שלנו, כמו דיסק קשיח, מתחיל לאבד מידע עם הזמן. זה לא רק עניין של נזק מצטבר, אלא של תקשורת משובשת בין התאים. זה מזכיר לי אריה בספארי – אם הוא כל היום מסתובב בכלוב במקום לרדוף אחרי טרף, הגוף שלו יתחיל להתפרק. בדיוק אותו דבר קורה לנו כשאנחנו יושבים כל היום מול המחשב.
אבל רגע, מה הקשר לסבתא רחל והיוגה?
תנועה טבעית: המתנה ששכחנו
תראו, אני לא פיזיותרפיסט, וגם לא למדתי קינסיולוגיה (או איך שלא קוראים לזה), אבל משהו בתנועה הטבעית תמיד סיקרן אותי. ראיתי במו עיניי איך אנשים מבוגרים בקהילות מסורתיות, כמו אלה באוקינאווה או בהרי הקווקז, שומרים על כושר גופני מדהים פשוט על ידי זה שהם זזים – עובדים בשדות, מטפלים בנכדים, רוקדים. הם לא צריכים מכון כושר או מאמן אישי.
זה מעלה שאלה מעניינת: למה אנחנו מבזבזים כל כך הרבה כסף על מכשירים משוכללים ותוכניות אימון מורכבות, כשאולי הפתרון טמון בפשטות? למה אנחנו צריכים מתיחות סטטיות לפני אימון (משהו שאף חיה לא עושה!), כשאולי כל מה שאנחנו צריכים זה קצת לשחק כמו ילדים?
"תנועת חיה": יותר פרימיטיבי – יותר מתקדם?
אחד הדברים שהכי תפסו אותי בזמן המחקר היה הקונספט של "תנועת חיה" (Animal Flow). זה סוג של אימון שמבוסס על תנועות שמחקות את האופן שבו חיות זזות – זחילה, גלגול, קפיצה. זה נשמע קצת מוזר, אני יודע, אבל יש בזה משהו אינטואיטיבי. זה מחזיר אותנו ליכולות התנועתיות הטבעיות שלנו, אלה שאיבדנו כשישבנו על כיסא בבית הספר.
אני זוכר ששמעתי פעם בפודקאסט של טים פריס ראיון עם מישהו שמתמחה בתנועה. הוא אמר משהו בסגנון "הגוף שלנו תוכנן לזוז, לא לשבת". זה פשוט, אבל כל כך נכון.
אבל האם זה עובד? האם באמת אפשר להחזיר את הגוף אחורה בזמן על ידי תנועה?
האמת המרה על המחקרים (ואיך זה קשור לסטארטאפים?)
בואו נהיה כנים, המחקרים בתחום הזה לא לגמרי חד משמעיים. יש הרבה מחקרים קטנים, מעט מחקרים גדולים, והרבה חילוקי דעות בין המומחים. זה קצת כמו סצנת הסטארטאפים הישראלית – הרבה רעש, מעט הוכחות.
אבל יש כמה דברים שאפשר להגיד בביטחון:
- תנועה משפרת את זרימת הדם: זה נשמע מובן מאליו, אבל זרימת דם טובה חיונית לתפקוד תקין של כל האיברים.
- תנועה מחזקת את השרירים והעצמות: ככל שאנחנו מתבגרים, אנחנו מאבדים מסת שריר ועצם. תנועה עוזרת לעצור את התהליך הזה.
- תנועה משפרת את מצב הרוח: פעילות גופנית משחררת אנדורפינים, שהם משככי הכאבים הטבעיים של הגוף.
אז מה המסקנה? האם אנחנו צריכים להתחיל לזחול על הרצפה כמו תינוקות? אולי לא. אבל אולי אנחנו צריכים לחשוב קצת יותר על איך אנחנו זזים ביום יום, ולנסות לשלב יותר תנועה טבעית בחיים שלנו.
תרגיל קטן לסיום (התחלה של שינוי גדול)
אני רוצה להזמין אתכם לעשות ניסוי קטן:
1. עמדו ישר, עם רגליים ברוחב הכתפיים.
2. עכשיו, נסו להתכופף קדימה ולגעת ברצפה עם הידיים.
3. שימו לב איך הגוף שלכם מרגיש. האם אתם מרגישים מתיחה בשרירי הירך האחוריים? האם אתם מרגישים אי נוחות בגב?
4. עכשיו, נסו לעשות את אותו הדבר, אבל הפעם – דמיינו שאתם חתול שמתמתח. תנו לגוף שלכם לנוע באופן טבעי, בלי לנסות להכריח אותו.
5. שימו לב להבדל. האם אתם מרגישים יותר חופש בתנועה? האם אתם מרגישים פחות מתח?
זה רק תרגיל קטן, אבל הוא יכול לתת לכם מושג על הכוח של תנועה טבעית.
אני עדיין מתחבט בשאלה איך לשלב את כל זה בחיים שלי בצורה פרקטית. החודש הבא אני מתכנן להתחיל ללכת ברגל לעבודה (לפחות חלק מהדרך) ולנסות כמה תרגילי תנועת חיה בבית. ואולי, אולי אני אפילו אלך לבקר את סבתא רחל ואשאל אותה מה הסוד שלה (אולי זה באמת הקפה ג'ו?).
ואם מישהו ניסה את השיטה הזאת, או שיש לו רעיונות אחרים, אשמח לשמוע. לא הספקתי אפילו לגעת בנושא של תזונה ואנטי אייג'ינג, אבל זה כבר סיפור לפעם אחרת.
