ביום שלישי שעבר, כשניסיתי להרים ארגז תפוזים בשוק הכרמל (אל תשאלו למה, זה סיפור לפעם אחרת), הרגשתי כאילו מישהו תקע לי סכין בגב התחתון. שכבתי שם, מול דוכן הבורקס של סמי, והתחלתי לחשוב - מה לעזאזל קורה לגוף שלי? ואז נזכרתי במשהו שקראתי על שרירי ליבה ואיך הם קשורים לכל דבר, אפילו לאריכות ימים. זה גרם לי לחפור עמוק יותר, ויצאתי עם תובנות שממש שינו לי את החיים - ואני חייב לשתף אתכם.
אז בואו נדבר תכל'ס, למה בעצם אנחנו צריכים שרירי ליבה חזקים? זה לא רק בשביל להיראות טוב בבגד ים (למרות שזה בונוס נחמד, בואו נודה). זה קודם כל בשביל לתמוך בעמוד השדרה שלנו, לאפשר לנו לנוע בחופשיות ולמנוע כאבים. עכשיו, אני לא מדבר על לעשות 100 כפיפות בטן ביום (תאמינו לי, ניסיתי, זה לא כיף). אני מדבר על להפעיל את השרירים האלה בצורה טבעית, בתנועות יומיומיות.
שמעתי פעם ב"פודקאסט של ד"ר אטינגר" (ממליץ בחום!) על מחקר מעניין שנעשה באוקינאווה, יפן. אתם יודעים, המקום הזה שכולם שם חיים עד גיל 100 ורוקדים הורה כל יום. גילו שם שאחת הסיבות העיקריות לאריכות החיים שלהם היא הפעילות הגופנית הטבעית שהם עושים - גינון, הליכה, עבודה פיזית. הם לא הולכים למכון כושר, הם פשוט זזים כל היום.
אבל שימו לב – לא כדאי לחשוב שאם נעשה פלאנק כל יום נהפוך לאוקינאווים בן לילה. פלאנק זה נחמד, אבל זה לא הפתרון הקסם. זה כמו לנסות ללמוד לשחות רק על ידי צפייה בסרטוני יוטיוב. צריך להיכנס למים!
שאלה טובה שעולה בדרך היא: למה אנחנו כל כך מקובעים על תרגילים ספציפיים ומתעלמים מהחוכמה הטבעית של הגוף? אתם לא לבד – גם אני תוהה את זה לפעמים. אני רואה את האריה בגן החיות הולך הלוך וחזור בתאו שלו, ואז אני נזכר בעצמי רץ על הליכון. נו באמת! איפה הטבעיות?
אז מה עושים? מתחילים להקשיב לגוף. כן, כן, אני יודע, זה נשמע קלישאתי. אבל תחשבו על זה רגע: איך תינוק לומד להתהפך, לזחול, ללכת? הוא לא קורא ספר הדרכה, הוא פשוט מנסה. וזה מה שאנחנו צריכים לעשות. להתחיל לזוז בצורה טבעית, לשחק עם הגוף, לנסות דברים חדשים.
פעם הלכתי לסדנה של איזה גורו תנועה שקוראים לו "מושיקו זריז". הוא אמר לנו: "תשכחו מכל מה שלמדתם על כושר, תחזרו להיות ילדים". הוא לימד אותנו תנועות מוזרות כאלה, קצת כמו יוגה, קצת כמו טאי צ'י, אבל בעיקר כמו משחק. בהתחלה הרגשתי ממש מטופש, אבל אחרי כמה דקות פתאום הרגשתי שהגוף שלי משתחרר. כאילו כל המתחים שהצטברו שם במשך שנים פשוט נמסים.
עכשיו, אני לא אומר שצריך לזרוק את כל הציוד כושר לפח ולעבור לחיות במערה. אבל אני כן אומר שכדאי לחשוב מחדש על הדרך שבה אנחנו מתאמנים. במקום להתמקד במספרים ובסטטיסטיקות, כדאי להתמקד בתחושה. איך הגוף מרגיש? האם התנועה הזו עושה לי טוב? האם אני נהנה?
תיבת שאלות מהגולשים (בדויות, כמובן):
- דנה מחדרה שואלת: "אני עובדת מול מחשב כל היום, איך אני יכולה לשלב תנועה טבעית בחיים שלי?"
דנה, תנסי לקום כל שעה ולעשות כמה תנועות מתיחה קלות. תלכי קצת במשרד, תעשי סיבובים עם הכתפיים, תנשמי עמוק. זה יעשה פלאים.
- אבי מקיסריה שואל: "אני בן 60, זה לא מאוחר מדי להתחיל?"
אבי, אף פעם לא מאוחר מדי! תתחיל לאט לאט, תקשיב לגוף שלך, ותראה איך הוא מגיב. תתייעץ עם רופא או פיזיותרפיסט אם יש לך ספקות.
אני עדיין מנסה להבין מה הכי נכון בעניין הזה, ואם מישהו מכם ניסה את השיטה – אשמח לשמוע איך היה. החודש הקרוב אני מתכנן לנסות לשלב יותר תנועה טבעית בשגרת היומיום שלי - יותר הליכות, יותר משחקים עם הילדים, פחות ישיבה מול המחשב. אעדכן כאן בהמשך... אולי בפעם הבאה ניגע בקשר בין תנועה לשינה טובה.
ניסוי קטן בשבילכם: קומו עכשיו מהכיסא, שימו מוזיקה שאתם אוהבים, ותתחילו לזוז. לא משנה איך, פשוט תנו לגוף שלכם להוביל. שימו לב איך אתם מרגישים. מה קורה לנשימה שלכם? מה קורה למחשבות שלכם? תנו לעצמכם כמה דקות של תנועה חופשית, בלי שיפוט, בלי ביקורת. פשוט תהנו.
אחרי הכל, כמו שאומרים בהודו – "נמסטה". הגוף שלנו הוא מקדש, בואו נטפל בו כמו שצריך.
