ביום שלישי שעבר, כשהייתי תקוע בפקק נצח בדרך חזרה מנתב"ג אחרי טיסה מברלין, קלטתי משהו מטריד. לא רק שהרגשתי כמו זומבי אחרי לילה לבן בטכנו, אלא גם שכל הניסיונות הנואשים שלי "להתגבר על הג'ט לג" רק החמירו את המצב. שאלתי את עצמי: רגע, אולי כל מה שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים על ג'ט לג פשוט לא נכון?
ג'ט לג: האויב המושבע של הנוסע המתמיד - או סתם תירוץ לעייפות?
אז מה זה בכלל ג'ט לג? בגדול, זה מצב שבו השעון הביולוגי הפנימי שלנו לא מסונכרן עם השעון המקומי של המקום שאליו הגענו. הגוף שלנו רגיל לשעות שינה ואכילה מסוימות, וכשאנחנו טסים בין אזורי זמן שונים, הוא פשוט לא מצליח להתאפס מיד. זה כמו לנסות לגרום לסמארטפון ישן להתמודד עם אפליקציה חדשה – לוקח לו זמן להבין מה קורה פה.
אבל הנה הקטע המפתיע: הרבה פעמים אנחנו מאשימים את הג'ט לג בכל מיני תופעות לוואי, כשלמעשה הן נובעות מדברים אחרים לגמרי. לדוגמה, התייבשות (האוויר במטוס יבש כמו מדבר סהרה), חוסר שינה אמיתי (כי מי באמת מצליח לישון טוב במטוס?), ואפילו סתם לחץ ומתח לפני או אחרי הנסיעה.
אז למה בעצם אנחנו מרגישים כל כך רע אחרי טיסה? זה פשוט – השעון הביולוגי שלנו, או בשפה המקצועית "השעון הצירקדי", הוא כמו שעון שוויצרי משוכלל. הוא מושפע מחשיפה לאור, משעות ארוחות, וגם מהרגלי שינה קבועים. כשאתם משבשים את כל זה בבת אחת, הגוף פשוט משתגע.
שמעתי פעם בפודקאסט של ד"ר אנדרו הוברמן (מומלץ בחום!) שהוא הסביר שהשעון הביולוגי שלנו הוא כמו גלגל ענק: קשה להזיז אותו מהר, אבל אם עושים את זה בהדרגה, הוא יסתובב בסוף. והנה אנקדוטה קטנה: פעם ניסיתי "להילחם" בג'ט לג עם כדורי שינה חזקים. טעות! קמתי יותר עייף ומבולבל ממה שהייתי לפני כן.
5 טיפים סודיים לגוף מאושר (ולא מבולבל) אחרי טיסה
- אור, מצלמה, אקשן! כוונו את עצמכם לאור השמש מיד כשאתם מגיעים ליעד. אור השמש הוא האות הכי חזק לגוף שלכם להתאפס. אם אתם טסים מזרחה, נסו להיחשף לאור בבוקר. אם אתם טסים מערבה, נסו להיחשף לאור אחר הצהריים.
- מלאו מצברים (נוזלים, כן?) שתו הרבה מים! התייבשות מחמירה את תסמיני הג'ט לג. תביאו איתכם בקבוק מים למטוס ותמלאו אותו שוב ושוב.
- הזיזו את עצמכם צאו להליכה קצרה! פעילות גופנית קלה עוזרת לגוף להתעורר ולהסתגל לסביבה החדשה. אבל שימו לב – אל תגזימו, כי פעילות גופנית מאומצת דווקא יכולה להפריע לשינה.
- שעות שינה קדושות נסו לדבוק בשעות השינה המקומיות, גם אם אתם לא מרגישים עייפים. אם אתם ממש מתקשים להירדם, אפשר לקחת מלטונין, אבל רק במינון נמוך (0.5-3 מ"ג) ובתיאום עם רופא.
- תנו לגוף לעבוד בשקט הימנעו מאלכוהול וקפאין, במיוחד לפני השינה. הם עלולים לשבש את השינה ולהחמיר את תסמיני הג'ט לג.
אבל שימו לב – לא כדאי להתחיל לשנות את שעות השינה שלכם שבוע לפני הטיסה כי זה סתם יכול לבלבל את הגוף. שאלה טובה שעולה בדרך היא: האם באמת יש טעם לנסות "להתכונן" לג'ט לג מראש? אתם לא לבד – גם אני תוהה את זה לפעמים.
מיתוסים על ג'ט לג: מה נכון ומה פשוט שטויות?
יש מיתוס נפוץ שאומר שככל שטסים יותר, הגוף מתרגל לג'ט לג. ובכן, זה ממש לא נכון. הגוף אמנם יכול להסתגל לטיסות קבועות, אבל זה לא אומר שהוא חסין לגמרי לג'ט לג. כל טיסה משבשת את השעון הביולוגי, גם אם אתם טסים בתדירות גבוהה.
פעם, כשהייתי ילד, סבתא שלי תמיד אמרה לי שצריך לשתות תה קמומיל לפני השינה כדי להירגע. היום, המדע תומך בזה – קמומיל באמת עוזר להרגיע את הגוף והנפש. אבל לא כל מה שסבתא אמרה היה נכון...
טעות נפוצה: לנסות "לפצות" על חוסר שינה עם שנת צהריים ארוכה. זה יכול רק לשבש את השינה בלילה ולהאריך את תקופת ההתאוששות מהג'ט לג.
שאלות מהקהל (הבדוּי, אבל חשוב)
רונית מתל אביב שואלת: "טסתי לארה"ב וחזרתי, ואני עדיין עייפה אחרי שבוע. מה עושים?"
תשובה: קודם כל, תבדקי עם רופא שאין לך חוסרים תזונתיים או בעיות רפואיות אחרות. אחר כך, תנסי לדבוק בשעות שינה קבועות, להיחשף לאור שמש, ולעשות פעילות גופנית קלה. אם זה לא עוזר, כדאי להתייעץ עם מומחה לשינה.
מחשבות לסיום (או: איך לא להשתגע אחרי טיסה)
אני עדיין מנסה להבין מה הכי נכון בעניין הזה, ואם מישהו מכם ניסתה שיטות אחרות – אשמח לשמוע איך היה. החודש הקרוב אני מתכנן לנסות אפליקציה חדשה שאומרת שהיא עוזרת לסנכרן את השעון הביולוגי, ואעדכן כאן בהמשך... אולי בפעם הבאה ניגע בטיפים לתזונה נכונה בטיסות ארוכות.
