ביום שלישי שעבר, בזמן שהכנתי חביתה לילדים לפני בית הספר, הבטתי במקרר והרגשתי... עייף. לא סתם עייף, עייף ברמה התאית. כאילו כל אחד מהתאים הקטנים שלי פשוט צועק לי: "נו, מתי כבר תתני לנו אוכל נורמלי?". ואז נזכרתי בסבתא חיה, שתמיד הייתה אומרת: "הכרוב הכבוש שלי יחזיר לך את הצבע ללחיים!". פעם הייתי צוחק, אבל פתאום תהיתי – אולי היא ידעה משהו שאני לא?
אז מה הסיפור עם הכרוב הכבוש הזה, ולמה הוא הפך להיות האובססיה הבריאותית החדשה שלי? בואו נצלול פנימה, כי יש כאן הרבה יותר מחמוץ טעים.
כרוב כבוש: יותר מחמוץ - מעיין נעורים בתוך צנצנת
כרוב כבוש (או "סאוארקראוט" לשם הפוזה) הוא פשוט כרוב שאוכלס על ידי חיידקים טובים – אותם פרוביוטיקה שעליהם אנחנו שומעים כל הזמן. אבל כאן הטריק: החיידקים האלה לא רק עוזרים לעיכול, הם ממש משפיעים על ה-DNA שלנו! מחקרים מראים (ואני יודע, מחקרים זה משעמם, אבל תסמכו עליי) שפרוביוטיקה יכולה לעזור לתקן נזקי DNA שנגרמים מחמצון, שזה כמו חלודה בגוף.
שמעתם פעם על "גלוטתיון"? זה נוגד חמצון סופר-חשוב שהגוף שלנו מייצר. מחקר שפורסם בכתב העת "Journal of Agricultural and Food Chemistry" הראה שכרוב כבוש מעודד את הייצור של גלוטתיון, מה שאומר פחות חלודה ויותר אנרגיה לתאים שלנו.
אבל רגע, לפני שאתם רצים לסופר הקרוב לקנות כרוב כבוש תעשייתי, עצרו! רוב הכרוב הכבוש שמוכרים בסופר עבר פיסטור (חימום), שהורג את כל החיידקים הטובים. זה כמו לקנות אוטו בלי מנוע. חבל.
הסוד של סבתא חיה (ושל עוד הרבה סבתות)
זוכרים את סבתא חיה? אז היא הייתה מכינה כרוב כבוש בבית, בצנצנת זכוכית ענקית, עם מלח, קצת גרגרי ערער (למה דווקא ערער? תעלומה!) והרבה אהבה. התסיסה הטבעית היא מה שמייצר את הפרוביוטיקה החיה והבועטת.
אז איך מכינים את זה בעצמכם? קל יותר ממה שנדמה!
1. קחו כרוב: כרוב לבן רגיל יעשה את העבודה.
2. חתכו אותו דק: אפשר בסכין, אפשר במעבד מזון. העיקר שיהיה דק.
3. מלח: מלח גס, בערך 2% ממשקל הכרוב. זה חשוב לתסיסה.
4. תעסו את הכרוב: כן, כן, כמו עיסוי טוב לגוף. עד שהוא מתחיל להפריש נוזלים.
5. דחפו אותו לצנצנת: צנצנת זכוכית נקייה. דחפו חזק כדי שלא יהיה אוויר.
6. שימו משקולת: משהו שישמור את הכרוב מתחת לנוזלים. אבן נקייה, שקית עם מים, מה שיש.
7. חכו בסבלנות: בערך שבוע-שבועיים בטמפרטורת החדר. טעמו מדי פעם. זה אמור להיות חמוץ וטעים.
8. הכניסו למקרר: כשזה מוכן, תעצרו את התסיסה במקרר.
מיתוסים על כרוב כבוש (כי תמיד יש)
- מיתוס: כרוב כבוש זה רק למזרח אירופאים. שטויות! כולם יכולים ליהנות מהיתרונות הבריאותיים.
- מיתוס: כרוב כבוש מסריח. נכון, יש לו ריח חזק, אבל זה לא מסריח! זה ריח של בריאות! (טוב, אולי קצת מסריח, אבל מתרגלים).
- מיתוס: כרוב כבוש גורם לגזים. זה נכון שיכול להיות בהתחלה, אבל הגוף מתרגל. תתחילו בכמויות קטנות.
אסור לעשות את זה!
אסור לקנות כרוב כבוש שמכיל חומרים משמרים. הם הורגים את החיידקים הטובים. תקראו את הרכיבים!
שאלות מהקהל (הבדוּי):
- רונית מתל אביב שואלת: אפשר להשתמש בכל סוג של כרוב? לא מומלץ. כרוב לבן הוא הכי טוב. כרוב סגול יכול להיות קצת מריר.
- דוד מחיפה שואל: אפשר להוסיף דברים אחרים לכרוב? בטח! שום, גזר, ג'ינג'ר... תתפרעו!
- שרה מבאר שבע שואלת: איך יודעים שזה התקלקל? אם יש עובש, או ריח ממש רע, זרקו את זה.
אז מה הלאה?
גיליתי לאחרונה שאני אוהב לאכול כרוב כבוש על טוסט עם אבוקדו. זה שילוב מוזר אבל טעים בטירוף. אני עדיין מנסה להבין האם כרוב כבוש באמת יכול להפוך אותי לצעיר יותר, אבל מה שבטוח – הוא גורם לי להרגיש טוב יותר. ואם זה לא סוד הנעורים, אז אני לא יודע מה כן.
החודש הקרוב אני מתכנן לעשות ניסוי: לאכול כרוב כבוש כל יום, ולראות אם זה משפיע על רמות האנרגיה שלי. אעדכן כאן בהמשך... אולי בפעם הבאה ניגע בנושא הקומבוצ'ה, עוד משקה פלא עם חיידקים טובים.
