טוב, בואו נתחיל מהסוף: מד החמצן באצבע, זה שכולנו קנינו בפאניקה של הקורונה? הוא לא חבר שלכם. לפחות לא כמו שאתם חושבים. אני זוכר את היום שקניתי את שלי, איפשהו באפריל 2020, מבוהל מהחדשות ומשוכנע שאני הולך למות מחוסר חמצן בלי לדעת. (כן, קצת דרמטי, אני יודע.)
אז מה הבעיה? המספר. ה-SpO2. לכאורה, אחוז החמצן בדם. לכאורה.
הטעות הנפוצה: אובססיה למספר הבודד
רוב האנשים, כולל אותי בזמנו, מסתכלים על המספר הזה וחושבים: "מעל 95%? אני בסדר! מתחת? אני מת!". אבל זה הרבה יותר מורכב. המספר הזה, כשלעצמו, כמעט חסר משמעות. זה כמו להסתכל על מד המהירות ברכב ולחשוב שאתם יודעים לאן אתם נוסעים. אתם יודעים רק כמה מהר אתם נוסעים. (אגב, זה מזכיר לי את המרצה שלי לסטטיסטיקה, ד"ר לוין, שתמיד אמר ש"מספרים מספרים סיפורים, אבל הסיפור תלוי בשאלה". חכם הבן אדם.)
המספר האמיתי שחשוב: השינוי
מה שבאמת חשוב זה המגמה. האם הערכים שלכם עולים? יורדים? יציבים? ואיך הם משתנים בהקשר של דברים אחרים שקורים בגוף שלכם? תחשבו על זה ככה: אם הדופק שלכם קופץ מ-60 ל-100 אחרי שעליתם שלוש קומות במדרגות, זה הגיוני. אבל אם הוא קופץ מ-60 ל-100 בזמן שאתם יושבים על הספה ורואים נטפליקס... זה כבר סיפור אחר.
דיוק טכני עם נגישות: HRV ומה שביניהם
אז מה עוד צריך לדעת? כאן זה נהיה קצת יותר טכני. דיברתי עם ד"ר כהן, קרדיולוג מומחה, והוא הסביר לי שמה שבאמת מעניין אותם זה לא המספר הבודד, אלא שונות קצב הלב (HRV). מה זה אומר בפועל? המרווחים בין פעימות הלב. זה מדד מצוין למצב מערכת העצבים האוטונומית שלכם – המערכת שאחראית על כל הדברים האוטומטיים בגוף, כמו נשימה, עיכול וויסות לחץ דם. HRV גבוה יותר בדרך כלל מעיד על גמישות טובה יותר של מערכת העצבים, וזה אומר שהגוף שלכם מסוגל להגיב טוב יותר לשינויים ולסטרס.
לדוגמה, אם ה-HRV שלכם יורד ב-20% אחרי לילה בלי שינה, זה אומר משהו. אם הוא יורד ב-20% בלי סיבה נראית לעין, זה יכול להיות סימן למשהו רציני יותר. אני אישית התחלתי לעקוב אחרי ה-HRV שלי עם שעון חכם, וזה נתן לי תובנות מדהימות על הקשר בין דפוסי השינה שלי, הסטרס בעבודה, וגם... כן, גם רמות הסוכר שלי.
החשיבה המערכתית: גלוקוז, אינסולין, קורטיזול ושינה (והקשר המפתיע)
תשכחו מבדיקות דם בודדות. הן נותנות תמונה סטטית, כמו צילום רגע אחד בזמן. מה שחשוב זה הסרט. איך רמות הגלוקוז שלכם משתנות לאורך היום? איך זה משפיע על האינסולין? איך הקורטיזול משפיע על השינה, ואיך השינה משפיעה על הכל? תאמינו לי, זה מעגל קסמים (או מעגל סיוטים, תלוי איך אתם מסתכלים על זה).
אני תמיד נזכר בסבתא שלי (שתחייה עד 120!), היא תמיד אמרה "הכל קשור להכל". היא צדקה. רמות גלוקוז גבוהות בלילה, למשל, יכולות להפריע לשינה העמוקה, ושינה גרועה מגבירה את רמות הקורטיזול, וזה בתורו יכול לגרום לעלייה ברמות הסוכר. בקיצור, בלאגן.
סיפור אישי: איך ניתוח נתונים הציל אותי (כמעט)
לפני כמה חודשים התחלתי להרגיש ממש לא טוב. עייפות כרונית, כאבי ראש, סחרחורות. כל הבדיקות דם היו "נורמליות". אבל משהו לא הסתדר לי. התחלתי לעקוב אחרי כל הנתונים שאספתי – שינה, דופק, HRV, גלוקוז – וראיתי דפוס ברור: רמות הקורטיזול שלי היו גבוהות בצורה קיצונית בשעות הבוקר. זה לא היה חד פעמי, זה קרה כל יום.
הלכתי לרופא, והוא אמר לי ש"הכל בסדר, אתה רק לחוץ". אבל אני לא ויתרתי. הלכתי לרופא אחר, והוא כבר לקח את זה ברצינות. בסוף, התגלה שיש לי גידול קטן בבלוטת יותרת המוח שגרם לייצור יתר של קורטיזול. טיפול תרופתי, קצת שינויים באורח החיים, ואני מרגיש הרבה יותר טוב.
האם מד החמצן שלי הציל אותי? לא. אבל המעקב אחרי הנתונים האישיים שלי, בשילוב עם חשיבה מערכתית, כן.
אתגר לקונבנציות רפואיות: "נורמלי" זה מיושן
בואו נדבר על זה רגע: טווחי בדיקות דם "נורמליים" הם קונספט סטטיסטי מיושן. הם מבוססים על ממוצעים של אוכלוסייה גדולה, אבל הם לא בהכרח רלוונטיים אליכם. מה שנורמלי בשבילי יכול להיות ממש לא נורמלי בשבילכם.
מה שחשוב זה הקו הבסיסי האישי שלכם. תתחילו לעקוב אחרי הנתונים שלכם כשהכל בסדר, ותראו מה נורמלי בשבילכם. ככה תוכלו לזהות שינויים מוקדמים, עוד לפני שהם הופכים לבעיה רצינית.
עקומת קורטיזול: הגבעה שצריכה להיות שם
תדמיינו עקומת קורטיזול בריאה כמו גבעה: היא מתחילה גבוה בבוקר, ואז יורדת בהדרגה לאורך היום. אם העקומה שלכם נראית כמו הר געש, או כמו קו ישר... זה סימן שמשהו לא בסדר.
מד דופק זה רק מד מהירות
ניטור דופק בלבד, כמו שאמרנו, הוא כמו נהיגה תוך הסתכלות רק על מד המהירות. אתם צריכים לראות את כל התמונה: מה קורה עם קצב הנשימה? עם לחץ הדם? עם רמות החמצן? עם מצב הרוח? הכל משפיע על הכל.
אבותינו ידעו יותר (אבל אנחנו יכולים לדעת אפילו יותר)
הטכנולוגיה החדשה מאפשרת לנו להקשיב לגוף שלנו בדיוק כפי שעשו אבותינו, אבל ברזולוציה גבוהה יותר. הם ידעו מתי הם עייפים, מתי הם רעבים, מתי משהו לא בסדר. לנו יש שעונים חכמים, בדיקות דם ביתיות, ואפליקציות שינה. אין לנו תירוצים.
פרוטוקול מדידה התחלתי: צעדים פשוטים להתחלה
אוקיי, אז מה עושים עכשיו? הנה פרוטוקול מדידה התחלתי:
1. קנו מד חמצן איכותי. לא חייב להיות הכי יקר, אבל תקראו ביקורות ותוודאו שהוא מדויק.
2. מדדו בבוקר, בצהריים ובערב. תמיד באותה שעה, תמיד באותם תנאים.
3. רשמו הכל. הכי פשוט זה באקסל, אבל אפשר גם במחברת.
4. שימו לב לשינויים. אם אתם רואים מגמה מוזרה, אל תתעלמו.
5. תתייעצו עם רופא. הוא יודע יותר ממני. (למרות שאני יודע קצת יותר ממנו עכשיו, לא?)
אני אישית מתכנן החודש להתחיל לעקוב אחרי רמות הגלוקוז שלי באופן רציף עם חיישן CGM. שמעתי על זה בפודקאסט של ד"ר אטינגר, והוא שיכנע אותי שזה שווה את זה. אני גם רוצה לקרוא את הספר של ד"ר סינג על שינה, אבל אני כל כך עייף שאני בקושי מצליח להחזיק את העיניים פקוחות...
בקיצור, מד החמצן שלכם לא משקר לכם. הוא פשוט לא מספר את כל הסיפור. תקשיבו לגוף שלכם, תעקבו אחרי הנתונים, ותשאלו שאלות קשות. זה מה שאבותינו היו עושים.
