ביום שלישי גשום אחד, לפני כמה שנים טובות, ישבתי בבית קפה קטן ברחוב דיזנגוף בתל אביב. האדים מהקפה החם עלו, אבל הם לא הצליחו לחמם אותי באמת. הייתי שחוקה. ממש. כל כך שחוקה שהייתי בטוחה שהרגע הזה, בו הכל מרגיש חסר תוחלת, ילווה אותי לנצח. בדיוק אז, הבנתי שאני חייבת שינוי. אבל איזה? ואיך בכלל מתחילים?
ואז, במקרה, נתקלתי במחקר. מחקר סודי משהו, של אוניברסיטת סטנפורד, שדיבר על משהו מדהים: איך הליכה במסלול מסוים, הליכה מודעת, יכולה לשנות את מבנה המוח. זה נשמע כמו קסם, אבל האמת היא שמדובר במדע.
אז מה בעצם קרה שם בסטנפורד? ולמה זה רלוונטי לכולנו, במיוחד בעולם הלחוץ והתובעני שאנחנו חיים בו? בואו נצלול פנימה.
המוח שלנו – גן שאפשר לטפח אותו מחדש
המוח שלנו הוא לא חתיכת בטון. הוא גמיש, הוא משתנה, הוא לומד. קוראים לזה נוירופלסטיות. בדיוק כמו גן שאפשר לשתול בו פרחים חדשים, לעקור עשבים שוטים ולהשקות את האדמה, אפשר גם לעצב מחדש את המוח שלנו. ואיך הליכה קשורה לזה?
הליכה, במיוחד הליכה בטבע (אבל גם הליכה מודעת בעיר עובדת), מעודדת יצירת קשרים חדשים בין תאי העצב במוח. היא מפחיתה מתח, משפרת את מצב הרוח ומגבירה את היצירתיות. זה לא סתם שאנשים הולכים כדי "לנקות את הראש". זה עובד!
- טיפ קטן וחשוב: כשאתם הולכים, נסו להתרכז בתחושות הגוף. שימו לב איך כפות הרגליים נוגעות בקרקע, איך הרוח מלטפת את הפנים, איך האוויר ממלא את הריאות. תנו למחשבות לחלוף כמו עלים על פני נחל, מבלי להיסחף איתן.
שמעתי פעם פודקאסט של פרופסור אנדרו הוברמן, מומחה בעל שם עולמי לנוירוביולוגיה מסטנפורד, והוא דיבר על זה בצורה מדהימה. הוא הסביר איך תנועה קצבית וחוזרת, כמו הליכה, עוזרת לווסת את מערכת העצבים ולהרגיע את האמיגדלה – אותו "גלאי עשן" במוח שאחראי על תגובות החרדה והפחד שלנו.
"האמיגדלה שלי משתגעת!": איך להרגיע את גלאי העשן הפנימי
האמיגדלה, כמו שאמרנו, היא גלאי העשן של המוח. היא מזהה סכנות ומפעילה את תגובת ה"ברח או הילחם". אבל מה קורה כשגלאי העשן הזה הופך לרגיש מדי? כשכל דבר קטן מפעיל אותו? זה מה שקורה כשאנחנו נמצאים במתח כרוני.
הליכה מודעת עוזרת לאמן את האמיגדלה להגיב בצורה רגועה יותר. היא מלמדת אותה שרוב האיומים הם לא באמת איומים, שאפשר לנשום עמוק ולהמשיך הלאה.
- תרגיל קטן שאפשר לעשות עכשיו: עצמו את העיניים, שימו לב לנשימה. שאפו לאט דרך האף, ספרו עד ארבע, עצרו לרגע, ונשפו לאט דרך הפה, ספרו עד שש. חזרו על זה כמה פעמים. זה פשוט, אבל זה עובד פלאים.
מזרח פוגש מערב: מה הבודהיסטים ידעו לפני המדענים
הרעיון של הליכה מודעת, של נוכחות ברגע הזה, הוא לא חדש. הוא נמצא בלב הבודהיזם ובמסורות רוחניות רבות אחרות. הבודהיסטים הבינו כבר לפני אלפי שנים שהתבוננות פנימית, תרגול מדיטציה והליכה מודעת יכולים להביא לשקט נפשי ולאושר.
היום, המדע מצטרף לחגיגה ומסביר לנו איך זה קורה ברמה הנוירולוגית. זה מרתק לראות איך חוכמה עתיקה וממצאים חדשים נפגשים.
"סודה לשתייה מרפאה הכל!": מיתוסים על בריאות הנפש
יש הרבה מיתוסים סביב בריאות הנפש. אחד מהם הוא שאם רק תחשוב בצורה חיובית, הכל יהיה בסדר. זה פשוט לא נכון. מחשבות חיוביות הן חשובות, אבל הן לא תחליף לטיפול מקצועי, לתרגול מודעות או לתמיכה חברתית.
- אסור לעשות את זה! אל תנסו "לרפא" את עצמכם רק באמצעות מחשבות חיוביות. זה כמו לנסות לתקן מנוע תקול רק עם מדבקות צבעוניות. צריך יותר מזה.
שאלה טובה שאני שומעת הרבה היא: "אם הליכה כל כך מדהימה, למה לא כולם עושים את זה?". זו שאלה מצוינת! התשובה היא שאנחנו עסוקים, לחוצים, עייפים. קל יותר לשבת מול הטלוויזיה או לגלול באינסטגרם. אבל האמת היא שהליכה היא השקעה בעצמנו, השקעה בבריאות הנפשית והפיזית שלנו.
הניסוי האישי שלי וההבנה החדשה
אחרי אותו יום גשום בדיזנגוף, החלטתי לעשות ניסוי. התחלתי ללכת כל יום, אפילו רק 20 דקות. בהתחלה היה לי קשה. המחשבות רצו לי בראש, הרגשתי חוסר שקט. אבל לאט לאט, התחלתי להרגיש את השינוי. התחלתי לישון טוב יותר, הייתי רגועה יותר, והיצירתיות שלי פרחה.
זה לא היה קסם, זה היה פשוט צעד קטן, צעד אחרי צעד, לקראת חיים טובים יותר.
איך מתחילים לצעוד?
1. התחילו בקטן: גם 10 דקות ביום זה מצוין.
2. הפכו את זה להרגל: קבעו זמן קבוע ביום להליכה.
3. שימו לב לתחושות: התרכזו בגוף, בנשימה, בסביבה.
4. אל תהיו שיפוטיים: אם המחשבות נודדות, פשוט החזירו את תשומת הלב לנשימה.
אני עדיין מנסה להבין מה הכי נכון בעניין הזה, ואם מישהו מכם ניסה את השיטה – אשמח לשמוע איך היה. החודש הקרוב אני מתכננת לנסות לשלב הליכה עם תרגילי נשימה מודעים, ואעדכן כאן בהמשך... אולי בפעם הבאה ניגע בהקשר של הליכה ויצירתיות. צאו לדרך, תרתי משמע.
