ביום רביעי שעבר, בזמן שהמתנתי בתור האינסופי לקפה של הבוקר ב"קפה גרג" (הסניף ליד העבודה, אתם יודעים), הרגשתי איך הלחץ מטפס לי על הכתפיים כמו קוף קטן ונודניק. רשימת המשימות שלי צרחה לי בראש, הבוס שלח מייל בהול על מצגת שאני צריכה להכין, ומישהו לידי דיבר בקול רם על הטיול שלו לתאילנד. רציתי לברוח. באותו רגע הבנתי שאני חייבת שינוי. והשינוי הזה התחיל במושג יפני עתיק ששינה לי את החיים - פוקוס דיפרנציאלי.
אבל רגע, מה זה בכלל פוקוס דיפרנציאלי?
במילים פשוטות, פוקוס דיפרנציאלי זו טכניקה יפנית עתיקה שמלמדת אותנו איך לנהל את הקשב שלנו בצורה מודעת ומכוונת. במקום להילחם במחשבות שמציפות אותנו או להתנגד לרגשות שלנו, אנחנו לומדים להתבונן בהם מרחוק, כמו צופים בסרט. זה קצת כמו לעמוד על גדת נהר ולראות את העלים נופלים למים ונסחפים הלאה. אנחנו לא מנסים לעצור אותם, רק מתבוננים.
אוקיי, נשמע טוב, אבל איך זה עובד בפועל?
הנה כמה טיפים פשוטים שאפשר להתחיל ליישם כבר עכשיו:
- נשימה מודעת: עצרו לרגע, שימו לב לנשימה שלכם. תרגישו את האוויר נכנס ויוצא, בלי לשנות כלום. זה הכל. זה נשמע פשוט, אבל תנסו לעשות את זה דקה אחת ברציפות ותראו כמה זה יכול להיות מאתגר.
- סריקת גוף: שבו בנוח, עצמו עיניים ועברו עם תשומת הלב שלכם על כל חלק וחלק בגוף. שימו לב לתחושות, בלי לשפוט אותן. אולי תרגישו לחץ בכתפיים, נימול ברגליים, או סתם תחושה של נינוחות.
- התבוננות במחשבות: כשהמחשבות מתחילות לרוץ, אל תנסו לעצור אותן. פשוט תגידו לעצמכם "אה, הנה מחשבה" ותמשיכו הלאה. דמיינו שהמחשבות הן כמו פרסומות קופצות באינטרנט - אתם לא חייבים ללחוץ עליהן.
- הפרעות? לא נורא: קשה להתרכז? טלפון מצלצל, ילד צועק, מייל נכנס? הכל בסדר! אל תכעסו על עצמכם. פשוט תחזירו את תשומת הלב שלכם לנשימה או לסריקת הגוף.
"רגע, רגע," שומע אותכם אומרים, "זה לא קצת כמו מדיטציה?"
אז זהו, שכן, ולא. פוקוס דיפרנציאלי מושפע מאוד ממסורות מדיטטיביות, אבל הוא הרבה יותר פרקטי ונגיש. אתם לא צריכים לשבת שעות בתנוחה מוזרה ולנסות "לרוקן" את המוח שלכם (מה שלרוב רק גורם ליותר מחשבות). אתם יכולים ליישם את הטכניקות האלה בכל מקום ובכל זמן.
פעם, חשבתי שאני חייבת להיות סופר-יעילה כל הזמן, לעשות מיליון דברים בו זמנית, ולענות לכל מייל תוך שתי דקות. אבל אז הבנתי שזה פשוט בלתי אפשרי. ניסיתי הכל – אפליקציות ניהול זמן, טבלאות אקסל, ואפילו ניסיתי לקום בארבע בבוקר (טעות!). כל זה רק גרם לי ליותר לחץ ושחיקה. ואז, ממש במקרה, נתקלתי במאמר על פוקוס דיפרנציאלי, ומאז הכל השתנה.
שמעתי פעם בפודקאסט של ד"ר ליסה פלדמן בארט (פסיכולוגית מדהימה, מומלץ!) שהמוח שלנו לא נועד לעשות מולטי-טאסקינג. כשאנחנו מנסים לעשות כמה דברים בו זמנית, אנחנו בעצם רק מקפצים ממשימה למשימה, וזה גורם ליותר טעויות, ליותר לחץ, וליותר תסכול.
אבל שימו לב – לא כדאי להתחיל לעשות פוקוס דיפרנציאלי אם אתם נוהגים או מפעילים מכונות כבדות! זה דורש קצת תרגול, ואתם לא רוצים להתחיל לחלום בהקיץ באמצע נסיעה בכביש איילון.
שאלה טובה שעולה בדרך היא: האם זה מתאים לכולם? לא בטוח. לכל אחד מתאים משהו אחר. מה שחשוב זה לנסות, לראות מה עובד בשבילכם, ולהיות סבלניים עם עצמכם. זה לא קסם, זה תהליך.
שאלה מהקהל (בדיונית, אבל לגמרי אמיתית): "אני מנסה לעשות את זה, אבל המחשבות שלי פשוט לא מפסיקות! מה לעשות?" - דניאל, חיפה.
תשובה: אל תנסה להפסיק אותן! זה בדיוק העניין. פשוט תתבונן בהן, כמו צופה בסרט. ככל שתתרגל יותר, יהיה לך יותר קל להתרחק מהן ולא להסחף איתן.
טעות נפוצה: לחשוב שזה צריך להיות מושלם. זה לא. זה בסדר אם המחשבות שלכם קופצות, זה בסדר אם אתם לא מצליחים להתרכז, זה בסדר אם אתם קצת עצבניים. פוקוס דיפרנציאלי זה לא תחרות, זה כלי.
אז למה בעצם כל הסיפור הזה על פוקוס דיפרנציאלי? כי זה עובד! זה עוזר לנו להיות יותר רגועים, יותר מרוכזים, ויותר פרודוקטיביים. זה עוזר לנו להוריד את ה"רעש" המיותר בראש, ולהתמקד במה שחשוב באמת.
אני עדיין מנסה להבין מה הכי נכון בעניין הזה, ואם מישהו מכם ניסה את השיטה – אשמח לשמוע איך היה. החודש הקרוב אני מתכננת לנסות להשתמש בטכניקה הזו לפני כל פגישה חשובה בעבודה, כדי להיות יותר נוכחת וקשובה, ואעדכן כאן בהמשך... אולי בפעם הבאה ניגע בטכניקות מתקדמות יותר לפוקוס דיפרנציאלי.
