ביום ראשון שעבר, כשניסיתי לג'נגל בין שיחת זום עם הבוס, הודעה דחופה בוואטסאפ מהגננת (שוב שכחנו להביא מגבת), ומתכון חדש לחומוס שאמא שלחה, הבנתי משהו: אני לא באמת עושה הכל. אני עושה חצי הכל – ומרגישה כמו כלום.

פעם חשבתי שמולטי-טסקינג זה סופר-פאוור של נשים (או לפחות תירוץ טוב לדחיינות), אבל אז גיליתי את האמת המרה: זה בעיקר סופר-מתיש.

אז למה בעצם אנחנו עושים את זה לעצמנו? למה אנחנו מקפצים ממשימה למשימה כמו צפרדע עצבנית בבריכת אבנים חמות?

זה פשוט – העולם דורש את זה מאיתנו. הבוס רוצה תשובות עכשיו, הילדים צריכים הקשבה מלאה, ואינסטגרם... טוב, אינסטגרם פשוט רוצה את הזמן שלנו. אבל יש כמה נקודות שחשוב להבין.

מולטי-טסקינג: גנב השנים השקט

מחקרים מראים שמולטי-טסקינג לא רק מוריד את הפרודוקטיביות, הוא גם גוזל מאיתנו זמן יקר. מחקר אחד אפילו טען שאנחנו מפסידים בממוצע 7.3 שנים מהחיים שלנו בגלל המעבר הבלתי פוסק בין משימות. 7.3 שנים! זה זמן לראות את כל הסרטים של צ'אפלין, ללמוד לנגן על יוקלילי, ולסרוג סוודר סופר-מגניב! (אבל אולי לא שלושתם בו זמנית).

שמעתי את ד"ר דניאל אמן, נוירולוג מפורסם, אומר בפודקאסט ש"המוח שלנו לא בנוי למולטי-טסקינג. הוא בנוי למונו-טסקינג – לעשות דבר אחד בכל פעם". והוא צודק. כשאנחנו מנסים לעשות כמה דברים בו זמנית, אנחנו פשוט מעבירים את הפוקוס שלנו במהירות – מה שגורם לירידה בריכוז, עייפות מנטלית, ו... כן, גם תסכול.

אבל שימו לב – לא כדאי לבלבל בין מולטי-טסקינג לבין משימות מקבילות. הכנת קפה תוך כדי האזנה לפודקאסט זה סבבה. שיחת טלפון עם הבוס תוך כדי כתיבת מייל זה כבר מתכון לאסון (או לפחות למייל עם טעויות כתיב מביכות).

האמיגדלה: גלאי העשן המטורלל

מה הקשר בין מולטי-טסקינג לאמיגדלה? האמיגדלה, החלק במוח שאחראי על תגובות פחד וחרדה, מתחילה להשתגע כשאנחנו נמצאים במצב מתמיד של לחץ. היא הופכת לרגישה מדי, ומתחילה לזהות איומים בכל פינה. זה קצת כמו גלאי עשן שמצפצף כל פעם שמדליקים מצית.

ואז מגיעה השחיקה. אתם יודעים, התחושה הזאת שאתם עייפים עוד לפני ששתיתם את הקפה הראשון? זה האמיגדלה המטורללת שלכם, שמנסה להגיד לכם: "תעצרו! תנשמו! תעשו משהו אחד!".

אז איך יוצאים מזה? טיפים יהודיים-ישראלים להצלת הנפש

1. שבת של שקט: כן, אני יודעת, זה נשמע קלישאתי. אבל שבת אמיתית, בלי טלפון, בלי אימיילים, בלי חדשות – זה כמו חופשת סקי למוח. נסו את זה פעם אחת. תתפלאו.

2. "תפוס רגע": מצאו נקודות קטנות במהלך היום שבהן אתם יכולים לעצור לנשימה אחת עמוקה. ממש עמוקה. הרגישו את האוויר נכנס ויוצא. זה נשמע מטופש, אבל זה עובד. גם חכמי הקבלה ידעו זאת.

3. "קפה של בוקר": קחו את הקפה של הבוקר כרגע קדוש. בלי טלפון, בלי חדשות, בלי תכנונים. רק אתם והקפה. ותחשבו על זה: לפעמים חצי שעה של ריכוז שווה לשעתיים של מולטי-טסקינג מטורף.

4. "תעשו לי טובה": למדו להגיד "לא". זה קשה, אני יודעת. אבל כל "כן" לאחרים הוא "לא" לעצמכם. אתם לא חייבים לעשות הכל.

שאלה טובה שעולה בדרך היא: "אבל איך אני עושה את זה בעולם תובעני כמו שלנו?". אתם לא לבד – גם אני תוהה את זה לפעמים.

מיתוס נפוץ: מולטי-טסקינג זה סימן ליעילות.

זה שקר! זה סימן לסטרס, בלבול, וקפה מוגזם. יעילות אמיתית מגיעה מריכוז, תכנון, ופוקוס. תזכרו, צעד אחד קטן בכיוון הנכון, עדיף מאלף צעדים לכל הכיוונים.

טעות נפוצה: אני יכול/ה לעשות את זה!

לא, אתם לא יכולים. או יותר נכון, אתם יכולים, אבל זה יעלה לכם בבריאות הנפשית והפיזית שלכם. תאמינו לי, לא שווה את זה.

תיבת שאלות מהקהל (בדויה לחלוטין):

• אבי מאשדוד שואל: "מה עושים כשהבוס מצפה ממך להיות מולטי-טסקינג?".

תשובה: דברו איתו. הסבירו לו את העניין. אם הוא לא מבין, אולי כדאי לחפש בוס יותר מבין. (סתם, אל תעשו את זה באמת).

• רונית מרעננה שואלת: "אני אמא לשלושה ילדים. איך אני אמורה לעשות מונו-טסקינג?".

תשובה: תתחילו בקטן. 5 דקות של שקט עם כל ילד. זה כבר התחלה טובה. ואל תשכחו לבקש עזרה.

אני עדיין מנסה להבין מה הכי נכון בעניין הזה, ואם מישהו מכם ניסתה את השיטה – אשמח לשמוע איך היה. החודש הקרוב אני מתכננת לנסות לעשות "דטוקס מולטי-טסקינג" – שעה ביום בלי טלפון, בלי מחשב, רק אני והמחשבות שלי. ואעדכן כאן בהמשך... אולי בפעם הבאה ניגע בנושא של ניהול זמן אמיתי.