ביום שלישי האחרון, כשניסיתי להתרכז בכתיבת מצגת חשובה, מצאתי את עצמי גולל שוב ושוב באינסטגרם. ככה, בלי לשים לב. פתאום הבנתי - אני שוב מרגישה את הלחץ הזה בחזה, את הדופק המואץ. מה קורה לי? ואז זה היכה בי: הכחול הזה, הכחול של הפייסבוק, הכחול של הטוויטר, הכחול של כל האפליקציות ש"עוזרות" לי לתקשר. האם יכול להיות שדווקא הצבע הזה, שאמור להיות מרגיע, הוא זה שגורם לי להרגיש חרדה?
אז עצרתי הכל ושאלתי את עצמי: האם אני היחידה שמרגישה ככה? ומה לעזאזל עושות חברות הטכנולוגיה כדי לגרום לנו להרגיש ככה? בואו נצלול פנימה.
הכחול המנצח - ולמה הוא עובד
כחול, לכאורה, הוא צבע מרגיע. מזכיר ים, שמיים, שלווה. אבל חברות הטכנולוגיה יודעות משהו שאנחנו לא תמיד מודעים אליו: כחול הוא גם צבע מעורר. הוא מושך את העין, גורם לנו להתרכז, והכי חשוב - הוא מתקשר אסוציאטיבית עם סמכות, יציבות ואמינות. לא סתם רוב הלוגואים של חברות פיננסיות גדולות הם כחולים.
אבל הבעיה היא לא בצבע עצמו, אלא בשימוש האינטנסיבי בו, בשילוב עם מנגנוני התמכרות מתוחכמים. הנה כמה עובדות מעשיות שיעזרו לכם להבין:
- התראות כחולות: המספרים הקטנים האלה בפינה של האפליקציה, המסמנים הודעות שלא נקראו, מתוכננים להיות בלתי ניתנים להתעלמות. הם משתמשים בפסיכולוגיה של צבעים כדי לעורר בנו סקרנות וחרדה - מה אם אני מפספס משהו חשוב?
- גלילה אינסופית: מנגנון הגלילה האינסופית, שמאפיין כמעט כל רשת חברתית, משאיר אותנו במצב תמידי של ציפייה. אנחנו מחפשים את הגירוי הבא, את הלייק הבא, את התגובה הבאה.
- האמיגדלה יוצאת מאיזון: האמיגדלה, אותו "גלאי עשן" במוח שלנו, מגיבה לכל גירוי חדש כאילו הוא איום פוטנציאלי. כשאנחנו מציפים אותה במידע בלתי פוסק מהרשתות החברתיות, היא הופכת להיות רגישה מדי, ומפעילה תגובות חרדה גם במצבים לא מסוכנים.
אז מה עושים? איך יוצאים מהלופ הזה?
לנתק את החוט הכחול: טיפים מעשיים
שמעתי פעם בפודקאסט של ד"ר אנדרו הוברמן, נוירוביולוג מסטנפורד, שהוא דיבר על הטכניקות שהוא משתמש בהם כדי להילחם בהפרעות קשב. הוא דיבר על איך הוא מנסה להיות מודע כמה שהוא גולל ברשתות החברתיות. כששמעתי את זה, הבנתי שאני חייבת לשנות את ההרגלים שלי.
הנה כמה טיפים פשוטים שתוכלו ליישם כבר עכשיו:
1. הגדרת זמן: הקצו לעצמכם זמן מוגבל לשימוש ברשתות החברתיות. אפשר להשתמש באפליקציות ייעודיות שמודדות את הזמן ומזכירות לנו לעצור.
2. השחרת מסך: נשמע קיצוני? אולי. אבל לנסות להעביר את הטלפון למצב שחור לבן יכול להיות מעניין. תראו איך הצבעים הכחולים כבר לא מושכים כל כך.
3. התנתקות יזומה: קבעו זמנים קבועים במהלך היום שבהם אתם מתנתקים לחלוטין מהטלפון. נסו לצאת לטבע, לקרוא ספר, או סתם לשבת בשקט ולהקשיב לנשימה.
4. מודעות גופנית: שימו לב לתחושות הגוף שלכם כשאתם גוללים ברשתות החברתיות. האם אתם מרגישים מתח בכתפיים? דופק מואץ? נסו לקשר את התחושות האלה לצבע הכחול, כדי לפתח מודעות ולזהות את הטריגר.
5. נשימה עמוקה: תרגיל פשוט שיכול לעזור להרגיע את מערכת העצבים: שאיפה דרך האף לספירה של ארבע, עצירת נשימה לספירה של שש, ונשיפה דרך הפה לספירה של שמונה. חזרו על התרגיל כמה פעמים עד שתרגישו רגועים יותר.
מיתוס הכחול המושלם
רבים חושבים שהשימוש ברשתות חברתיות מביא לנו אושר וסיפוק. אבל האמת היא, שהוא יותר כמו משכך כאבים רגעי. זה כמו לאכול גלידה כשעצובים - מרגישים טוב לכמה דקות, אבל אחר כך חוזרים למצב הקודם, ואולי אפילו מרגישים יותר אשמים.
אסור לעשות את זה! (טעות נפוצה)
אחת הטעויות הנפוצות היא לנסות להילחם בהתמכרות לרשתות החברתיות בכוח. זה כמו לנסות לעצור סערה בידיים. במקום זאת, נסו לפתח מודעות עצמית, להבין את הטריגרים שלכם, ולמצוא דרכים בריאות יותר להירגע ולתקשר עם העולם.
שאלות מהקהל (ששאלתי את עצמי):
- האם זה אומר שאני צריכה למחוק את כל האפליקציות שלי? לא בהכרח. המטרה היא לא להימנע לחלוטין, אלא לפתח יחסים בריאים יותר עם הטכנולוגיה.
- מה אם אני צריכה להשתמש ברשתות החברתיות לצורך עבודה? נסו להפריד בין שימוש אישי לשימוש מקצועי. הקדישו זמן מוגדר לכל אחד מהם, והימנעו מלערבב ביניהם.
- מה אם אני מרגישה שאני מפספסת משהו חשוב? תזכרו שרוב המידע ברשתות החברתיות הוא רעש לבן. את הדברים החשובים באמת אתם כבר תשמעו.
הכחול האישי שלי
אני עדיין מנסה להבין איך לאזן את השימוש שלי ברשתות החברתיות. זה תהליך מתמשך, עם עליות ומורדות. אבל אני מאמינה שברגע שאנחנו מודעים להשפעה של הצבע הכחול ושל המנגנונים הפסיכולוגיים שמאחוריו, אנחנו יכולים לקחת שליטה על החיים שלנו ולהפסיק להיות שבויים של הפיד.
החודש הקרוב אני מתכננת לנסות להגביל את עצמי לחצי שעה של גלילה ברשתות החברתיות ביום, ואעדכן כאן בהמשך איך הלך. אולי בפעם הבאה ניגע בנושא של איך לא לתת לבינה המלאכותית להשתלט לנו על המוח.
