האם אתם מאלה שמרגישים הכל בעוצמה רבה יותר? צליל צופר מכונית, מבט חולף, אפילו מחשבה מטרידה? אולי אתם רגישים יותר ממה שחשבתם.
ביום רביעי שעבר, כשניסיתי להתרכז בפרויקט חדש, הכל הרגיש לי בלתי נסבל. הרעש של המקלדת שלי, האור הבהיר מדי, אפילו תווית החולצה שלי גרמו לי לרצות לברוח. זה היה רגע שגרם לי להבין – אני לא סתם לחוצה, אני כנראה רגישה יותר ללחץ באופן גנטי.
הימים האלה, כשהחושים שלי מוצפים והמחשבות שלי כמו סערה בים, הם תזכורת מתמדת לכך שהמערכת שלי פועלת אחרת. אבל מה אם זה לא תקלה, אלא תכונה?
הגנטיקה של הרגישות: יותר ממה שנדמה
האם ידעתם שלפי מחקרים מסוימים, עד 20% מהאוכלוסייה נולדים עם מערכת עצבים רגישה יותר? זה לא אומר שהם חלשים או מפונקים – להיפך. זה אומר שהם תופסים את העולם בפרטים, חווים רגשות בעוצמה רבה יותר, וחושבים לעומק על דברים שאחרים אולי יפספסו.
אבל עם היתרונות האלה מגיעה גם פגיעות גבוהה יותר ללחץ. כשכולם מרגישים קצת לחוצים, אתם מרגישים כאילו צונאמי פוקד אתכם.
אז למה זה קורה? המדע מצביע על מספר גורמים גנטיים, ביניהם:
- גנים המשפיעים על רמות הסרוטונין: הסרוטונין הוא נוירוטרנסמיטר חשוב לוויסות מצב הרוח, ווריאציות בגנים המשפיעים על רמותיו יכולות לגרום לרגישות מוגברת ללחץ.
- וריאציות בגן לאנזים COMT: אנזים זה אחראי על פירוק דופמין, נוירוטרנסמיטר נוסף המעורב בתגובת הלחץ. וריאציות מסוימות יכולות להוביל לרמות דופמין גבוהות יותר, מה שגורם לתגובה רגשית חזקה יותר.
- האמיגדלה "גלאי העשן" שלנו: האמיגדלה, אזור במוח שאחראי על עיבוד רגשות, במיוחד פחד ואיום, יכולה להיות רגישה יותר אצל אנשים רגישים. דמיינו אותה כגלאי עשן שמצפצף גם כשאין שום אש.
מה קשור כאן הנוירופלסטיות?
הרשו לי להרגיע אתכם: הגנטיקה היא לא גזר דין. גילויים חדשים בתחום הנוירופלסטיות מראים שהמוח שלנו מסוגל להשתנות ולהסתגל לאורך כל החיים. בדיוק כמו ששריר מתחזק מאימון, אנחנו יכולים לאמן את המוח שלנו להיות עמיד יותר ללחץ.
הפרוטוקול המוזהב לרגישים: טיפים מעשיים מהחיים
אז איך עושים את זה? איך הופכים את הרגישות לחוזקה ולא לחולשה?
1. הכירו את עצמכם: מה הם הטריגרים שלכם? מה גורם לכם להרגיש מוצפים? כתבו יומן רגשות, נסו מיינדפולנס כדי להתחבר לגוף שלכם, הקשיבו לעצמכם.
סיפור אישי: אני זוכרת תקופה בעבודה שבה כל מייל שנכנס הרגיש כמו פצצה מתקתקת. לקח לי זמן להבין שהצורך שלי בשליטה ובפרפקציוניזם הוא הטריגר האמיתי.
2. צרו סביבה תומכת: סביבה רועשת, עמוסה ואינטנסיבית יכולה להיות קשה במיוחד לרגישים. הקפידו על מרחב אישי שקט, צרו סדר בחיים שלכם, אמצו את הטבע.
עובדה מעניינת: קראתי פעם במחקר של אוניברסיטת סטנפורד ששהייה של 20 דקות בטבע יכולה להפחית משמעותית את רמות הקורטיזול, הורמון הלחץ.
3. תנו לעצמכם לנוח: עייפות היא האויב של הרגישים. הקפידו על שעות שינה מספקות, תרגלו טכניקות הרפיה כמו נשימות עמוקות או מדיטציה.
תרגיל קצר: עצמו עיניים, קחו נשימה עמוקה דרך האף, החזיקו אותה לכמה שניות, ונשפו לאט דרך הפה. חזרו על התרגיל כמה פעמים. שימו לב איך הגוף שלכם נרגע.
4. הציבו גבולות: למדו להגיד "לא" לדברים שלא משרתים אתכם, אל תחששו לבטא את הצרכים שלכם, תזכרו שאתם לא חייבים לרצות את כולם.
טעות נפוצה: אנשים חושבים שהצבת גבולות היא אגואיסטית. אבל האמת היא שהיא הכרחית לשמירה על הבריאות הנפשית שלכם.
5. היו חומלים לעצמכם: אל תשפטו את עצמכם על כך שאתם מרגישים דברים בעוצמה רבה יותר. תזכרו שזה חלק ממי שאתם, ואתם לא צריכים להתנצל על כך.
* שאלה רטורית: למה אנחנו כל כך קשים כלפי עצמנו? האם היינו מדברים כך לחבר טוב?
שאלה מהקהל (בדיונית אבל רלוונטית): "אני מרגישה שאני כל הזמן על סף התמוטטות. מה לעשות?"
קודם כל, תזכרי שאת לא לבד. הרבה אנשים רגישים מרגישים כך. דבר שני, חפשי עזרה מקצועית. פסיכולוג או מטפל יכולים לעזור לך לפתח מנגנוני התמודדות בריאים יותר.
אסור לעשות את זה! אל תנסו להדחיק או להתכחש לרגשות שלכם. זה רק יחמיר את המצב.
אני יודעת, קל להגיד וקשה לבצע. אבל אני מבטיחה לכם שזה שווה את המאמץ.
אני עדיין לומדת איך לנווט את העולם הזה עם הרגישות המוגברת שלי. זה תהליך מתמשך, ואני עושה טעויות בדרך. אבל אני מאמינה שעם מודעות עצמית, חמלה עצמית, וכמה כלים מעשיים, אנחנו יכולים להפוך את הרגישות שלנו לחוזקה.
החודש הקרוב אני מתכננת לנסות טיפול CBT (טיפול קוגניטיבי התנהגותי) כדי ללמוד איך לנהל את החרדה שלי. אעדכן כאן בהמשך...
אולי בפעם הבאה ניגע בדרכים יצירתיות לנהל את האנרגיה שלכם כרגישים במיוחד.
