פתיחה: "נפילה קטנה, הארה גדולה"
ביום שלישי שעבר, כשיצאתי מבית הקפה השכונתי בשינקין, "קפה נחמה" (קפה הפוך מעולה, אגב), מעדתי על מדרכה בולטת. לא משהו רציני, סתם מעידה קלה, אבל היא גרמה לי לחשוב. לחשוב על איך, כשאנחנו ילדים, אנחנו רצים וקופצים בלי לחשוב פעמיים, ואיך עם השנים, התנועה שלנו הופכת להיות כבדה, מגושמת, כאילו שכחנו משהו בסיסי. איך שכחנו לנוע?
הגוף מדבר, האם אנחנו מקשיבים?
אז למה בעצם אנחנו מתחילים "להתקלקל"? זה פשוט – אנחנו מפסיקים להקשיב לגוף. אנחנו תקועים על כיסא שעות, רצים על הליכון במקום לטייל בטבע, עושים "מתיחות" מוזרות שאף חיה לא עושה. שמעתי את ד"ר קלי סטארט, מומחה לתנועה, אומר פעם: "התנועה היא תרופה, אבל רק אם משתמשים בה נכון." ואז הבנתי: הבעיה היא לא בתנועה, אלא בתנועה הלא נכונה.
הליכה: יותר מסתם צעד קדימה
הליכה נכונה, אני מתכוון הליכה באמת נכונה, היא לא סתם להזיז רגליים. היא תזמורת שלמה של שרירים, גידים, עצמות ומערכת עצבים. הליכה נכונה היא תוכנה מחדשת לתאים שלנו, היא מאפסת את הגוף, מחזירה אותו לתבנית התנועה הטבעית.
זוכרים את הסיפורים על הסבתות בנות ה-90 באוקינאווה שממשיכות לטפס על הרים? או על הרועים בהרי הקווקז שלא מכירים כאבי גב? הם לא עושים יוגה הפוכה על טרפז. הם פשוט זזים. הם זזים הרבה, והם זזים נכון.
האריה בכלוב וההליכון בחדר כושר
יש משהו עצוב בלהסתכל על אריה שהולך הלוך ושוב בכלוב. הוא נע, אבל התנועה חסרת מטרה, חסרת הקשר. אותו דבר עם הליכון. אנחנו רצים עליו כדי "לשרוף קלוריות", אבל הגוף שלנו לא באמת מתחבר לתנועה. הוא לא מרגיש את האדמה, את הרוח, את האתגר של השטח.
אבל שימו לב – לא כדאי לחשוב שהליכון הוא תמיד רע. הוא יכול להיות כלי מצוין לשיקום פציעות או כשאין ברירה אחרת. העיקר הוא להיות מודעים ולא לשכוח למה הגוף שלנו נועד.
המיתוס של המתיחות: גמישות זה לא הכל
אנחנו שומעים כל הזמן שצריך לעשות מתיחות לפני פעילות. אבל תחשבו על זה – האם חתול עושה מתיחות מורכבות לפני שהוא קופץ על עץ? לא. הוא זז באופן אינטואיטיבי, הוא מכין את הגוף לתנועה דרך תנועה, לא דרך "מתיחות סטטיות".
שאלה טובה שעולה בדרך היא: האם גמישות היא בכלל המטרה? האם אנחנו רוצים להיות גמישים כמו גומייה, או חזקים ויציבים כמו עץ? אני אישית יותר מעדיף להיות כמו עץ.
טעות נפוצה: "אין לי זמן"
"אין לי זמן" – זה התירוץ הכי נפוץ. אבל תחשבו על זה: 10 דקות של הליכה מודעת ביום יכולות לעשות הבדל עצום. במקום לנסוע במעלית, תעלו במדרגות. במקום לשבת כל היום, תקומו כל שעה ותעשו סיבוב קצר. קצת "קאיזן תנועתי" – שיפור מתמיד וקטן.
תיבת שאלות מהקהל (הדמיוני, אבל רלוונטי)
- שירה מרמת גן שואלת: "אני עובדת מהבית כל היום. איך אני יכולה לשלב יותר תנועה?"
תשובה: תעבדי בעמידה! יש שולחנות מתכווננים מצוינים היום. או תעשי "הפסקת תנועה" קצרה כל שעה.
- אבי מחיפה שואל: "אני רץ מרתונים. האם הליכה יכולה לעזור לי?"
תשובה: בהחלט! הליכה יכולה לעזור לשקם את הגוף בין אימונים אינטנסיביים ולשפר את הביומכניקה שלך.
"תנועה כמרפא": מילים מחו"ל עם טעם של בית
אני אוהב את המושג "Movement Culture". זה לא סתם אימון, זה דרך חיים. זה להבין שהגוף שלנו נועד לזוז, ושכשאנחנו זזים נכון, אנחנו בריאים יותר, שמחים יותר, ומחוברים יותר לעצמנו.
ניסוי קטן לדרך: "הליכת מודעות"
אז הנה ניסוי קטן בשבילכם: צאו להליכה של 5 דקות. אבל הפעם, שימו לב לכל צעד. שימו לב איך הרגל פוגשת את האדמה, איך המשקל מתגלגל מהעקב לקצות האצבעות, איך השרירים עובדים ביחד. תנשמו עמוק, תסתכלו סביבכם, תחוו את הרגע. תרגישו את החיים זורמים דרך הגוף שלכם.
תנועה היא שפה, והגוף שלנו יודע לדבר אותה. אנחנו רק צריכים להקשיב.
סיום: הדרך עוד ארוכה
אני עדיין מנסה להבין מהי ה"הליכה המושלמת", ואם בכלל קיימת כזאת. אני קורא מחקרים, מתייעץ עם מומחים, אבל הכי חשוב – אני מקשיב לגוף שלי. החודש הקרוב אני מתכנן לנסות הליכה יחפה על דשא (כשהמזג אוויר יאפשר, כמובן!), ואעדכן כאן בהמשך... אולי בפעם הבאה ניגע בסודות הריצה הטבעית.
