ביום שלישי שעבר, כשניסיתי להרים את התיק של הילדים (ששוקל כמו פיל קטן!) מהרצפה, שמעתי איזה "קראק" מוזר בגב. לא כאב, אבל זה גרם לי לתהות – איך זה שקשישים בני 80 באוקינאווה יכולים לעבוד בשדות כל היום בלי להתלונן, ואני, אחרי הרמת תיק בית ספר, מרגיש כמו אחרי קרב היאבקות? מה הסוד שלהם? ולמה אנחנו שכחנו אותו?
התחלתי לחקור, וגיליתי משהו מדהים: רובנו איבדנו את הקשר עם התנועה הטבעית של הגוף שלנו. התרגלנו לישיבה ממושכת, תנועות חוזרות ונשנות, ואימונים "מודרניים" שלפעמים, סליחה על הבוטות, יותר מזיקים מאשר מועילים. אבל יש תקווה! ישנם 5 דפוסים בסיסיים של תנועה שפעם היו טבועים בנו, ואנחנו יכולים ללמוד אותם מחדש.
אז מה הם 5 הדפוסים הסודיים האלה? הנה הצצה:
1. נשימה דיאפרגמטית (סרעפתית): כן, אני יודע, זה נשמע כמו שם של תרופה חדשה. אבל תכלס, מדובר בנשימה עמוקה מהבטן, כמו תינוקות נושמים. רובנו נושמים בצורה שטחית מהחזה, מה שגורם למתח בשרירים ומגביל את התנועה. נשימה נכונה משמנת את המפרקים מבפנים! חשבתם פעם למה יוגים כל כך רגועים?
סיפור קטן: פעם ראיתי סרטון על שבט באפריקה שבו הנשים סוחבות משקלים עצומים על הראש, והן נושמות בצורה כל כך עמוקה ונינוחה שזה פשוט היפנט אותי. הבנתי שהנשימה היא הבסיס לכל תנועה חזקה ויציבה.
2. תנועה ספירלית: הגוף שלנו בנוי בתנועה ספירלית, כמו קפיץ. תחשבו על איך שאתם הולכים – הרגל והיד הנגדיות מתקדמות יחד. אימונים רבים מתמקדים בתנועות קוויות, מה שגורם לחוסר איזון. תנועה ספירלית מאפשרת לגוף לפעול כיחידה אחת, חזקה ויעילה.
ציטוט מעניין: בספר "Anatomy Trains" של תומאס מאיירס, הוא מסביר איך פאשיה (רקמת החיבור בגוף) יוצרת רשת של קווים ספירליים שמחברים בין כל חלקי הגוף. זה כמו רשת ספיידרמן שמחזיקה אותנו ביחד!
3. ריצפה: כן, שמעתם נכון. לרדת לרצפה! אנחנו יצורים שמבלים את רוב הזמן שלנו על כיסאות או עומדים. תנועות כמו זחילה, ישיבה מזרחית, וקימה מהרצפה מחזירות לנו את הניידות והכוח שאבדנו. תחשבו על זה – תינוקות לומדים ללכת דרך תנועות על הרצפה. הם יודעים מה הם עושים!
שאלה רטורית: למה אנחנו צריכים מכשירי כושר מתוחכמים כשאפשר פשוט לשחק על הרצפה כמו ילדים?
4. הרפיה פעילה: זה אולי נשמע כמו פרדוקס, אבל זה בדיוק העניין. רובנו רגילים למתוח שרירים "קצרים" עד כאב, אבל האמת היא שאפשר לשחרר מתח דרך תנועה עדינה ומודעת. תחשבו על חתול שמתמתח – הוא לא מנסה לשבור שיאים, הוא פשוט מקשיב לגוף שלו.
מיתוס נפוץ: "חייבים למתוח שרירים לפני ואחרי אימון." שטויות! מחקרים מראים שמתיחות סטטיות יכולות אפילו להחליש את השריר. עדיף תנועה דינמית ושחרור מודע.
5. אינטואיציה תנועתית: שכחנו להקשיב לגוף שלנו. אנחנו סומכים על מאמנים, אפליקציות, ושיטות "מוכחות", במקום לסמוך על האינטואיציה הפנימית שלנו. הגוף שלנו יודע הכי טוב מה הוא צריך. תנועה צריכה להיות מהנה, לא סבל!
טעות נפוצה: לחשוב ש"יותר זה תמיד יותר". הגוף צריך מנוחה והתאוששות בדיוק כמו שהוא צריך תנועה. הקשבה לגוף היא המפתח לאיזון.
שאלה מהקהל (בדיונית לחלוטין!):
רונית מחולון שואלת: "אני כל כך עסוקה, אין לי זמן לכל הדברים האלה! מה אני יכולה לעשות בקטנה?"
רונית יקרה, את לא צריכה להפוך את החיים שלך! התחילי בקטן: הקדישי 5 דקות ביום לנשימה עמוקה, נסי לרדת לרצפה ולשחק עם הילדים, והקשיבי לגוף שלך בזמן שאת מתאמנת. כל צעד קטן חשוב!
אסור לעשות את זה!
בשום פנים ואופן אל תשווי את עצמך לאחרים! כל גוף הוא שונה, ומה שעובד בשביל מישהו אחד, לא בהכרח יעבוד בשבילך. התמקדי במסע האישי שלך, ותהני מהדרך.
אני עדיין מנסה להבין איך לשלב את כל הדפוסים האלה בחיים היומיומיים שלי, ואם מישהו מכם ניסה משהו דומה – אשמח לשמוע איך היה.
החודש הקרוב אני מתכנן להתמקד בתנועה ספירלית – אני הולך ללכת יותר יחף (כשמזג האוויר יתאפשר!) ולנסות תרגילי תנועה שמשלבים פיתולים ותנועות צדדיות. אעדכן כאן בהמשך...
אולי בפעם הבאה ניגע בנושא של תזונה ותנועה, ואיך הם משפיעים על האנרגיה והחיוניות שלנו.
ביי בינתיים!
