ביום רביעי שעבר, בדיוק כשסיימתי לאפות את החלה לשבת (כן, אני מאלה שאופים חלה ביום רביעי, אל תשפטו), תפסתי את עצמי שוב גוררת את רגל ימין. "נו באמת," מלמלתי לעצמי, "כבר בת 40 ואני הולכת כמו סבתא?". באותו רגע נפל לי האסימון – הבעיה היא לא הגיל, אלא מה שאני לא עושה כדי להתנגד לו. והתשובה, חברים, נמצאת ממש מתחת לאף שלנו – בכוח הכבידה.
כולנו יודעים שהכבידה גורמת לתפוח ליפול מהעץ, אבל האם ידעתם שהיא גם המאמנת האישית הכי טובה שיכולה להיות לכם? כן כן, שמעתם נכון. הכבידה, הכוח הבלתי נראה הזה שמושך אותנו כלפי מטה, היא לא האויב, אלא בעצם הרופא הכי טוב שלנו. אז למה כל כך הרבה אנשים מתייחסים אליה כאל מטרד ולא כאל כלי ריפוי עוצמתי? בואו נדבר על זה.
להרים, או לא להרים: זאת השאלה
כולנו שמענו על חשיבות פעילות גופנית, אבל לרוב חושבים על ריצה, שחייה, או אולי קצת יוגה. אבל תרגילי נשיאת משקל – הרמת משקולות, סקוואטים, אפילו הליכה – הם משהו אחר לגמרי. הם כמו תרופת פלא לאריכות ימים. למה? כי הם מאלצים את הגוף שלנו להילחם בכוח הכבידה.
עכשיו, אני יודעת מה אתם חושבים: "אני לא רוצה להפוך למר עולם!". אבל תאמינו לי, זה ממש לא העניין. הרעיון הוא לא לבנות שרירים עצומים, אלא פשוט לשמור על מסת השריר הקיימת ולחזק את העצמות. כשאנחנו מתנגדים לכבידה, אנחנו מאותתים לגוף שלנו שהוא צריך להישאר חזק, צפוף ומתפקד.
שמעתי פעם בפודקאסט של ד"ר פיטר אטיה (שווה להקשיב לו, אגב!) שהוא דיבר על מחקרים שמראים שאנשים מבוגרים שמתמידים בתרגילי נשיאת משקל חיים יותר שנים וסובלים פחות ממחלות כרוניות כמו אוסטאופורוזיס וסוכרת. וואלה? וואלה!
הטריק של השבטים העתיקים: תנועה טבעית, חיים ארוכים
תסתכלו על שבטים ילידים, כמו אלה שחיים באזורים מרוחקים בהרי הקווקז. הם חיים חיים פעילים, עובדים בשדות, מטפסים על הרים – והם חיים עד גילאים מופלגים. הם לא עושים מתיחות מורכבות לפני פעילות, הם פשוט זזים. הם משתמשים בגוף שלהם בצורה טבעית ואינטואיטיבית, וזה מה ששומר עליהם צעירים וחזקים.
אז למה אנחנו צריכים ללכת לחדר כושר ולסבול על הליכון, כשאנחנו יכולים פשוט לצאת לטיול בטבע? הליכון זה קצת כמו אריה בכלוב – הולכים הלוך ושוב, בלי מטרה אמיתית. הטבע, לעומת זאת, מציע לנו אתגרים משתנים, קרקע לא אחידה, עליות וירידות – בדיוק מה שהגוף שלנו צריך כדי להישאר חד וערני.
אבל רגע, מה עם מתיחות?
רגע רגע, לא להתנפל! אני לא אומרת שמתיחות הן רעות. אבל יש מיתוס נפוץ שאומר שחייבים לעשות מתיחות לפני כל פעילות גופנית. זה לא בהכרח נכון. הגוף שלנו בנוי לנוע, ולא צריך להכין אותו בצורה מלאכותית.
אסור לעשות את זה: לנסות להעמיס משקלים כבדים מדי בלי הכנה מתאימה! זה מתכון בטוח לפציעות. תתחילו לאט, תקשיבו לגוף שלכם, ותגדילו את המשקל בהדרגה.
שאלה מהקהל (בדוי): "אורית מחיפה שואלת – אני בת 60, האם זה מאוחר מדי להתחיל להרים משקולות?" התשובה היא חד משמעית: לא! אף פעם לא מאוחר מדי להתחיל לדאוג לבריאות שלכם. תתייעצו עם רופא או פיזיותרפיסט לפני שאתם מתחילים תוכנית אימונים, אבל אל תוותרו על עצמכם.
הפרדוקס של הפרימיטיבי: למה תנועה "פשוטה" היא בעצם "מתקדמת"?
זה אולי נשמע פרדוקסלי, אבל תנועות "פרימיטיביות" כמו סקוואטים, כפיפות בטן, ודחיפות הן בעצם התנועות הכי מתקדמות שאנחנו יכולים לעשות בשביל הגוף שלנו. הן מערבות הרבה שרירים בו זמנית, משפרות את היציבה שלנו, ומחזקות את השלד.
תחשבו על זה: התינוקות שלנו יודעים לעשות סקוואטים מושלמים לפני שהם יודעים ללכת. הם יורדים למטה, משחקים, קמים – הכל בתנועה זורמת וטבעית. איפה אנחנו איבדנו את היכולת הזאת?
"יאללה, תרימו את עצמכם!" אני שומעת אתכם חושבים.
איך מתחילים להתחבר לכבידה? ניסוי קטן לבית
אז איך מתחילים? הנה ניסוי קטן שאתם יכולים לעשות עכשיו:
1. תעמדו ישר, רגליים ברוחב הכתפיים.
2. תתחילו לרדת לאט לאט לסקוואט, כאילו אתם יושבים על כיסא דמיוני.
3. שימו לב לתחושות בגוף שלכם. איפה אתם מרגישים את המתח? האם אתם מצליחים לשמור על גב ישר?
4. תעלו בחזרה לאט לאט.
תעשו את זה כמה פעמים, ותנסו להרגיש את הכוח של הכבידה מושך אתכם כלפי מטה. תתנגדו לו, תתחזקו, תרגישו את הגוף שלכם מתעורר לחיים.
אני עדיין מנסה להבין איך לשלב יותר תנועה טבעית בחיי היומיום שלי. החודש הקרוב אני מתכננת לנסות ללכת יחפה יותר בבית, ולעשות יותר סקוואטים תוך כדי שאני מבשלת (כן, שמעתם נכון!). ואעדכן כאן בהמשך איך היה.
אולי בפעם הבאה ניגע בחשיבות של שינה איכותית להתאוששות אחרי אימונים.
