יום שלישי בצהריים, הפיתה וההארה

ביום שלישי שעבר, בדיוק בשעה 12:37, כשניסיתי לדחוף פלאפל מהפיתה שנשברה לי (שוב!) מעל המקלדת, הבנתי משהו. הסתכלתי על הלפטופ, על הכתמים הלא מזוהים עליו, ואז על שרירי הידיים שלי, שהתחילו להרגיש כמו גומי. חשבתי לעצמי: "אני עושה ספורט! אני מתאמן חזק! אז למה אני מרגיש כמו סמרטוט ריצפה?"

התחלתי לתהות - האם כל האימונים האינטנסיביים האלה באמת מאריכים לי את החיים? או שאני פשוט שוחק את עצמי לדעת?

הפיל שבחדר הכושר: נפח מול עצימות

כולנו שמענו את זה מיליון פעם: כדי להיות בריאים וחזקים, צריך להתאמן. השאלה היא איך להתאמן. האם להשקיע שעות ארוכות בחדר כושר (נפח) או לתת הכל בכמה סטים קצרים ועצימים (עצימות)?

אז מה באמת משפיע יותר על אריכות ימים – נפח אימון או עצימות?

עצימות, בייבי! אבל...

לכאורה, התשובה ברורה. מחקרים מראים שאימונים עצימים, כמו HIIT (High-Intensity Interval Training), יכולים לשפר את הבריאות הקרדיווסקולרית, לווסת את הסוכר בדם, ואפילו לשפר את מצב הרוח. ואם זה לא מספיק, זה לוקח הרבה פחות זמן! אבל רגע לפני שאתם זורקים את נעלי הריצה לפח ומתחילים לעשות בורפיז עד אפיסת כוחות, יש עוד כמה דברים שכדאי לדעת.

האיש מאוקינאווה ואומנות התנועה היומיומית

שמעתי פעם בפודקאסט מעולה של ד"ר פיטר אטיה (Peter Attia) על תושבי אוקינאווה ביפן. אחד המאפיינים הבולטים של האוכלוסייה הזו, הידועה באריכות ימיה, הוא רמת הפעילות הגופנית היומיומית שלהם. הם לא רצים מרתונים או מרימים משקולות כבדות. הם פשוט זזים כל הזמן – עובדים בגינה, מטפלים בנכדים, הולכים ברגל.

חשבתם פעם למה חתולים עושים מתיחות לפני שהם קמים? זה לא בשביל אינסטגרם! הם פשוט מקשיבים לגוף שלהם. תנועה אינטואיטיבית, חברים. זו הדרך.

המיתוס של המתיחות הסטטיות: למה האריה לא עושה את זה?

תגידו, ראיתם פעם אריה עושה מתיחות סטטיות לפני שהוא יוצא לצוד? אני לא. למה אנחנו צריכים לבצע מתיחות מורכבות לפני פעילות גופנית? האם זה באמת משפר את הביצועים או שזה רק עוד מיתוס שהשתרש בתעשיית הכושר? מתיחות דינמיות, לעומת זאת, שמדמות את התנועה שנבצע, הרבה יותר מועילות.

אל תעשו את זה! אל תתעלמו מהגוף שלכם. אם כואב לכם משהו, אל תדחפו. תנוחו. תנועה צריכה להיות תענוג, לא עונש.

הפרדוקס של התנועה הפרימיטיבית: לחזור לשורשים כדי להתקדם

יש משהו מדהים בתנועות "פרימיטיביות" כמו זחילה, טיפוס או סקוואט עמוק. הן מחזקות את כל הגוף, משפרות את הניידות, ומזכירות לנו איך הגוף שלנו נועד לזוז. במקום לרוץ על הליכון כמו אריה בכלוב, צאו לטבע, תתפסו על עץ, תשחקו עם הילדים. הגוף שלכם יודה לכם.

ביומכניקה בפשטות: כמו ספל קפה

תחשבו על הגוף שלכם כמו על ספל קפה. אם תמלאו אותו יותר מדי (נפח אימון גבוה), הוא ישפך. אם תמלאו אותו מהר מדי (עצימות גבוהה מדי), הוא ירתח. המפתח הוא למצוא את האיזון הנכון – את הכמות והקצב שמתאימים לכם.

המושג "קיזומבה" (Kizomba) מתרבות אנגולה, הוא לא רק ריקוד - הוא פילוסופיה של חיבור גוף ונפש בתנועה.

שאלות מהקהל (הבדוי):

• דניאלה מחיפה שואלת: "אני בת 50, אף פעם לא התאמנתי. האם מאוחר מדי להתחיל?"

תשובה: אף פעם לא מאוחר מדי! אבל התחילו לאט. הקשיבו לגוף שלכם. ותתייעצו עם רופא או פיזיותרפיסט לפני שאתם מתחילים תוכנית אימונים חדשה.

• יואב מתל אביב שואל: "אני עושה HIIT 5 פעמים בשבוע. זה מספיק?"

תשובה: תלוי. איך אתה מרגיש? האם אתה ישן טוב? האם אתה מתאושש מהר? אם התשובה היא "לא", כדאי להוריד קצת את העצימות או את התדירות.

סוף דבר: הקשבה לגוף והחיבור הפנימי

אני עדיין מנסה להבין מה הכי נכון לגבי אריכות ימים. האם זה באמת משנה אם אני עושה עוד סט של 10 חזרות או יוצא לטיול רגלי בטבע? אני חושב שהתשובה טמונה בהקשבה לגוף שלנו. לפתח אינטואיציה תנועתית. לא לסמוך רק על הנחיות חיצוניות, אלא להרגיש מה נכון לנו.

החודש הקרוב אני מתכנן לנסות לשלב יותר תנועה ספונטנית ביום-יום שלי – ללכת ברגל במקום לנסוע באוטו, לעלות במדרגות במקום במעלית, לרקוד במטבח בזמן שאני מבשל. ואעדכן כאן בהמשך... אולי בפעם הבאה ניגע בחשיבות של תזונה לאריכות ימים.

ניסוי תנועתי קצר:

עכשיו, קומו מהכיסא. תעצמו עיניים. תנשמו עמוק. ותזוזו איך שמרגיש לכם נכון. בלי לחשוב, בלי לשפוט. פשוט תנו לגוף שלכם להוביל. שימו לב לתחושות. מה נעים? מה כואב? מה מעורר?

אחר כך, שתפו אותי בתגובות!