ביום שלישי שעבר, בזמן שאכלתי את סלט העדשים שלי מול המחשב (כן, אני יודע, לא הכי בריא, אבל הייתי חייב לסיים את הדוח הזה לבוס שלי, יוסי, שתמיד לחוץ בזמן), קפצה לי פרסומת בפייסבוק. פרסומת על אימון כושר אינטנסיבי שמבטיח תוצאות מדהימות בשבוע. נו, אתם מכירים את זה. אבל הפעם, משהו צרם לי. חשבתי לעצמי: למה אנחנו כל הזמן מחפשים את הפתרון המהיר והקיצוני במקום להקשיב לגוף שלנו?
אני חייב להודות, בתור אחד שהתחיל להתעניין באריכות ימים רק אחרי גיל 40 (המספרים בבדיקות הדם התחילו להדאיג, אם להיות כנה), תמיד הייתי סקפטי לגבי כל הקטע הזה של "תנועה טבעית". חשבתי שזה עוד טרנד ניו אייג'י כזה. אבל אז נתקלתי במחקר אחד – אני חושב שזה היה ב-Journal of Applied Physiology, או משהו בסגנון – שגרם לי לחשוב מחדש.
המחקר, שאני לא זוכר את השם של החוקרים (מצטער, אני גרוע בשמות), הראה שדווקא תנועה קצרה ופשוטה לאורך כל היום, אפילו 3 דקות כל שעה, יעילה יותר מאימון מרוכז אחד ביום. מה? זה היה נשמע לי הפוך על הפוך. איך יכול להיות שקצת תזוזה בין מיילים זה יותר אפקטיבי מריצה של עשרה קילומטרים?
זה הזכיר לי את סבתא שלי, רחל ז"ל. היא אף פעם לא הלכה לחדר כושר. אבל היא הייתה כל הזמן בתנועה. היא טיפלה בגינה שלה, בישלה, ניקתה, הלכה ברגל לבית הכנסת… והיא חיה עד גיל 92, בבריאות טובה יחסית. אולי היא ידעה משהו שאנחנו שכחנו?
בואו ניגש לעניין אחר, תשאלו את עצמכם: מתי פעם אחרונה ראיתם חיה מתמתחת לפני שהיא רצה? נכון, אף פעם. האריה לא עושה איזה תרגיל יוגה מסובך לפני שהוא יוצא לצוד. הוא פשוט קם ורץ. אז למה אנחנו כל כך מתעקשים על מתיחות סטטיות לפני כל פעילות? (אני לא אומר שצריך לוותר על מתיחות לגמרי, כן? אבל אולי צריך לחשוב מחדש על הגישה).
זה מוביל אותי למושג אחד שאני פשוט אובססיבי לגביו בזמן האחרון: תנועה אינטואיטיבית. הכוונה היא להקשיב לגוף ולזוז בצורה שמרגישה לו טבעית ונוחה, במקום להיצמד לכל מיני פרוטוקולים נוקשים. שמעתי על זה בפודקאסט של ד"ר פיטר אטיה, אבל אני לא בטוח באיזה פרק בדיוק.
אגב, אטיה הזה, הבן אדם מדהים! הוא מדבר על זה שצריך להתייחס לגוף שלנו כמו ל"רכב" שאנחנו צריכים לתחזק כדי להגיע לגיל מבוגר במצב הכי טוב שאפשר. זה מזכיר לי… אה, רגע, איפה הייתי? כן, תנועה אינטואיטיבית.
חשוב לי לציין שאני לא פיזיותרפיסט או משהו כזה. אני בסך הכל בן אדם רגיל שמנסה להבין איך לשמור על הבריאות שלו בצורה הטובה ביותר. לקח לי זמן להבין למה התכוונו… וגם אני עדיין לא לגמרי משוכנע שהם בדקו את כל המשתנים הרלוונטיים…
אני חושב שהרעיון המרכזי הוא שאנחנו צריכים לזוז יותר באופן כללי, לאו דווקא להתאמן יותר. ללכת ברגל במקום לקחת אוטובוס, לעלות במדרגות במקום במעלית, לרקוד קצת בסלון כששומעים מוזיקה טובה (אני אישית מאוד אוהב את המוזיקה התימנית של עופרה חזה).
אני מודה, בהתחלה פירשתי את המספרים האלה לגמרי לא נכון… אבל אז התחלתי לחשוב על זה לעומק, והבנתי שזה הגיוני. הגוף שלנו נועד לתנועה מתמדת, לא לישיבה ממושכת.
האמת היא שאני עדיין מתחבט האם זה שווה את המחיר/מאמץ/סיכון… אבל החודש הבא אני מתכנן לנסות את זה בעצמי. אני הולך לנסות לקום כל שעה מהכיסא ולעשות כמה תנועות פשוטות – קצת מתיחות, קצת הליכה במקום, קצת ריקוד (אני עדיין צריך לעבוד על הצעדים שלי). אם מישהו ניסה את השיטה הזאת, אשמח לשמוע על החוויות שלכם.
אני מסיים את הפוסט הזה בתחושה שלא הספקתי אפילו לגעת בנושא של תזונה. אבל אולי זה יהיה הנושא לפוסט הבא. אני עדיין חושב על זה…
