ביום רביעי שעבר, כשניסיתי לדחוף את העגלה של הילדים במעלה הרחוב המשופע ליד הבית שלי בכרמל (כן, זה אתגר רציני גם בלי ילדים!), הרגשתי תקוע. לא פיזית – העגלה זזה, הילדים צרחו בהתלהבות (או אולי בפחד, קשה לדעת), אבל משהו בראש שלי היה כבד. מן תחושה כזו של "אני חייב לזוז, אבל לא מצליח". זה גרם לי לחשוב: אנחנו מבלים כל כך הרבה זמן בלחזק שרירים ספציפיים, אבל מה עם לחזק את הקשר בין המוח לגוף?
אז למה בעצם תנועה? כי המוח שלנו, בניגוד למה שלימדו אותנו בתיכון, הוא לא חתיכת פלסטלינה קפואה. הוא דינמי, גמיש, כמו ג'לי תלת מימדי ענק שאוהב לרקוד. קוראים לזה נוירופלסטיות – היכולת של המוח לשנות את עצמו, ליצור קשרים חדשים ולשפר את הקיים, לאורך כל החיים. ומה שמדהים זה שתנועה היא אחד הגירויים הכי חזקים לנוירופלסטיות.
שמעתי את הנוירולוגית הנודעת, ד"ר קריסטין וילוק, בפודקאסט "Huberman Lab" (אם אתם לא מקשיבים, אתם מפסידים!), מסבירה שתנועה מגוונת ומאתגרת את המוח, גורמת לו לעבוד קשה יותר ולשמור על הגמישות שלו. זה קצת כמו לשמן מפרקים חלודים – רק שבמקרה הזה, השמן הוא תנועה, והמפרקים הם הקשרים העצביים שלנו.
אבל שימו לב – לא כדאי לרוץ על הליכון שעתיים כל יום ולצפות לניסים. למה? כי זה משעמם את המוח! זה כמו לתת לאריה ללכת הלוך ושוב בכלוב. הוא זז, אבל הוא לא באמת חוקר את העולם, לא מתמודד עם אתגרים חדשים. המוח שלנו משתוקק לגיוון, לתנועה אינטואיטיבית, ל"טבעיות" שאבדנו קצת בתוך הכושר המודרני.
אנקדוטה קטנה: פעם, בטיול בהודו, ראיתי סבתא בת 90 מטפסת על עץ מנגו כאילו היא בת 20. שאלתי אותה מה הסוד שלה, והיא צחקה ואמרה "אני פשוט זזה כל יום, כמו שאלוהים התכוון". בלי משקולות, בלי הליכונים, רק תנועה טבעית, יומיומית, שמחוברת לחיים.
שאלה טובה שעולה בדרך היא: למה אנחנו צריכים מתיחות מסובכות לפני אימון? חיות לא עושות את זה! (חוץ מחתולים, אבל הם עושים הכל אחרת). אולי אנחנו קצת מסבכים את זה יותר מדי?
מיתוס נפוץ: "צריך להתאמן קשה כדי לראות תוצאות". זה נכון חלקית. יותר חשוב להתאמן חכם, להתמקד באיכות התנועה ולא רק בכמות. תחשבו על זה כמו ללמוד שפה חדשה – עדיף לתרגל כל יום קצת, מאשר לטחון 10 שעות ביום אחד ולשכוח הכל למחרת.
אז איך מחזירים את התנועה הטבעית לחיים שלנו? הנה כמה טיפים:
1. תשכחו מההליכון לפעמים: צאו לטייל בטבע, על חוף הים, או סתם בשכונה. תנו לגוף שלכם לחקור את העולם, להתמודד עם משטחים שונים, עם שיפועים, עם אתגרים קטנים.
2. שחקו!: זוכרים את הימים שבהם רצתם אחרי כדור, קפצתם בחבל או סתם השתוללתם בפארק? תחזרו לזה! זה לא רק כיף, זה גם מעולה למוח.
3. תרקדו!: לא משנה איזה סגנון, פשוט תשימו מוזיקה שאתם אוהבים ותתחילו לזוז. תנו לגוף שלכם לבטא את עצמו, בלי לחשוב על צעדים נכונים או לא נכונים. תרקדו כמו שאף אחד לא רואה.
4. תתאמנו כמו קופים: כן, שמעתם נכון. תרגילים כמו טיפוס, זחילה, קפיצות – הם מעולים למוח ולגוף. הם מחזירים אותנו לתנועות הפרימיטיביות שלנו, לתנועות שאבולוציונית מתוכנתות בנו.
5. תקשיבו לגוף שלכם: זה הכי חשוב. אל תכריחו את עצמכם לעשות דברים שכואבים או לא נוחים. תנו לגוף שלכם להוביל, תסמכו על האינטואיציה התנועתית הטבעית שלכם.
אסור לעשות את זה!: אל תתעלמו מכאבים! אם משהו כואב, תפסיקו. זה לא סימן לחולשה, זה סימן שהגוף שלכם צריך מנוחה או שינוי.
תיבת שאלות מהקהל:
- אבי מחיפה שואל: "אני עובד מול מחשב כל היום. איך אני יכול לשלב יותר תנועה ביום שלי?" תשובה: תקומו כל שעה ותעשו סיבוב קצר, תעשו מתיחות קלות, תעלו ותורידו במדרגות. אפילו כמה דקות של תנועה יכולות לעשות הבדל גדול.
- דנה מירושלים שואלת: "יש לי בעיות ברכיים. איזה תרגילים אני יכולה לעשות?" תשובה: התייעצו עם פיזיותרפיסט! הוא יוכל להתאים לכם תרגילים בטוחים ויעילים שיחזקו את השרירים סביב הברך וישפרו את התנועה.
אני עדיין מנסה להבין איך לשלב את כל העקרונות האלה בחיים שלי, עם שני ילדים קטנים ולוח זמנים מטורף. אבל החודש הקרוב אני מתכנן לנסות "יום תנועה פרימיטיבית" אחד בשבוע – יום שבו אני מוותר על האימונים הרגילים שלי ופשוט נותן לגוף שלי להוביל. בלי תוכנית, בלי משקולות, רק תנועה טבעית, ספונטנית, כיפית. ואעדכן כאן בהמשך איך היה...
אולי בפעם הבאה ניגע בשיטות תנועה עתיקות מהמזרח, כמו טאי צ'י או צ'י קונג, ואיך הן יכולות לשפר את הבריאות שלנו.
