ביום שלישי שעבר, כשהייתי תקוע בפקק נצח בכביש החוף, בין נתניה לתל אביב, ראיתי שלט ענק של מכון כושר חדש. על השלט, דוגמנית שרירית עושה תרגיל שנראה כמו עינוי סיני. ופתאום זה היכה בי: אנחנו מתאמנים כדי להיראות כמו הדוגמנית הזו, אבל האם אנחנו בכלל זזים כמוה? האם אנחנו זזים כמו בני אדם?

אז מה זה בעצם "כושר"? זה להרים משקלים כבדים? לרוץ מרתון? או אולי פשוט... לחיות טוב, בלי כאבים, גם בגיל 80?

אני רוצה לקחת אתכם למסע קטן. לא למכון כושר ממוזג, אלא למקומות רחוקים, לשבטים נידחים, לאנשים שחיים בלי הליכונים ומשקולות, ובכל זאת – גופם חזק, גמיש, ומלא חיים.

אוקינאווה והקווקז: זקנים חזקים יותר מצעירים בעיר

שמעתם פעם על אוקינאווה? אי יפני קטן שבו חיים מהאנשים המבוגרים והבריאים בעולם. או הרי הקווקז, שם זקנים בני 100 מטפסים על הרים כאילו הם בני 20. מה הסוד שלהם? הם לא עושים אימוני HIIT או קרוספיט. הם פשוט זזים – כל היום. הם עובדים באדמה, הולכים ברגל, רוקדים בחגיגות. התנועה היא חלק בלתי נפרד מהחיים שלהם, לא משהו שהם "צריכים" לעשות.

הפרופסור דן בוטנר, שחקר את "האזורים הכחולים" בעולם (אזורים עם תוחלת חיים גבוהה), מצא שהתנועה היומיומית הזו, בשילוב תזונה טבעית ויחסים חברתיים חזקים, היא המפתח לאריכות ימים ולבריאות טובה.

"האריה בכלוב": למה הליכון זה לא טבעי

דמיינו אריה בסוואנה. הוא לא רץ על הליכון. הוא צד, מטפס, מתחבא, משחק. התנועה שלו מגוונת, אינטואיטיבית, ובעיקר – מותאמת לסביבה שלו.

עכשיו תחשבו על עצמכם על הליכון. אתם הולכים באותה מהירות, באותה שיפוע, בלי שום גירוי חיצוני. זה כמו להיות אריה בכלוב. אמנם שורפים קלוריות, אבל מאבדים את החיבור הטבעי לגוף ולתנועה.

אנקדוטה אישית: לפני כמה שנים התחלתי ללכת יחף בפארק ליד הבית שלי. בהתחלה הרגשתי מגוחך, אבל אחרי כמה שבועות שמתי לב שהרגליים שלי חזקות יותר, היציבה שלי השתפרה, והכאבי גב שלי נעלמו. פשוט חזרתי לתנועה טבעית יותר.

מיתוס המתיחות: האם חיות עושות מתיחות לפני ציד?

הנה שאלה פרובוקטיבית: למה אנחנו מבצעים מתיחות מורכבות לפני אימון, כשחיות לא עושות את זה? האם ראיתם פעם אריה עושה מתיחת המסטרינג לפני שהוא רודף אחרי צבי?

התשובה היא שהגוף שלנו בנוי לתנועה, לא לישיבה ממושכת. המתיחות המודרניות נועדו לפצות על חוסר התנועה שלנו, ולא להכין אותנו לפעילות. תנועה דינמית, כמו סיבובים קלים או ניעור הגוף, יעילה יותר להכנת הגוף לפעילות.

"אימון פרימיטיבי": יותר מתקדם ממה שחשבתם

המושג "אימון פרימיטיבי" אולי נשמע כמו משהו מהתקופה הפליאוליטית, אבל הוא בעצם גישה מתקדמת לבריאות ותפקוד גופני. הוא שם דגש על תנועות בסיסיות כמו זחילה, טיפוס, הרמה, דחיפה, וסחיבה. תנועות אלו מפעילות את כל הגוף, משפרות את הקואורדינציה, ומחזקות את השרירים העמוקים.

ציטוט מעניין: בספר "Born to Run" של כריסטופר מקדוגל, הוא מתאר שבטים במקסיקו שרצים מרחקים עצומים יחפים, ללא פציעות. הסוד שלהם הוא תנועה טבעית, קלה, וקשובה לגוף.

שאלות מהקהל (בדויה, כמובן):

• שירה מחיפה שואלת: "אני עובדת משרד 8 שעות ביום. איך אני יכולה לשלב תנועה טבעית בחיים שלי?"

תשובה: קודם כל, הפסקת ישיבה כל שעה. קומו, תמתחו, תלכו קצת. דבר שני, נסו לעשות חלק מהשיחות שלכם בעמידה או בהליכה. דבר שלישי, מצאו פעילות שאתם נהנים ממנה, כמו ריקוד, טיולים בטבע, או אפילו משחק עם הילדים.

• יוסי מבאר שבע שואל: "אני מרים משקולות כבר 10 שנים. האם אני צריך להפסיק?"

תשובה: ממש לא! הרמת משקולות היא מצוינת לחיזוק שרירים. אבל נסו לשלב תנועות יותר פונקציונליות, כמו הרמת ארגזים מהרצפה, או סחיבת שקיות מהסופר.

אסור לעשות את זה! אל תתעלמו מכאבים. כאב הוא סימן שהגוף שלכם מנסה להגיד לכם משהו. הקשיבו לו, התאימו את התנועה, ואם צריך – התייעצו עם מומחה.

מילים מתרבויות רחוקות:

• "קיגאי" (Ikigai) מיפן: הסיבה שלך לקום בבוקר. מצאו את התשוקה שלכם, והיא תניע אתכם לפעולה.
• "הוקולאה" (Hukulau) מהוואי: ריקוד מסורתי שמחבר אותנו לטבע ולקהילה.
• "סווינגה" (Swinga) מקניה: תנועה מעגלית שמשחררת מתחים ומגבירה את האנרגיה.

תנועה קצבית: שחררו את המחשבות, ותנו לגוף להוביל.

הניסוי שלכם להיום:

עצרו רגע. תעמדו יחפים על הרצפה. שימו לב לתחושה של כפות הרגליים שלכם. עכשיו, תתחילו לזוז – איך שבא לכם. תניעו את הכתפיים, תסובבו את הראש, תכופפו את הברכיים. תנו לגוף שלכם להוביל את התנועה, בלי לחשוב יותר מדי. שימו לב איך אתם מרגישים. האם התנועה הזו משחררת מתחים? מגבירה את האנרגיה?

אני עדיין מנסה להבין איך לשלב את החוכמה העתיקה הזו בחיים המודרניים שלנו. איך לחיות כמו שבט נוודים בעולם של משרדים ומכוני כושר. אבל אני מאמין שזה אפשרי, ואני מזמין אתכם להצטרף למסע הזה.

החודש הקרוב אני מתכנן לנסות "אתגר 30 יום של תנועה טבעית" – כל יום, לפחות 30 דקות של תנועה חופשית, בלי תכנון מוקדם, בלי מטרות. אעדכן כאן בהמשך איך זה הולך.

אולי בפעם הבאה ניגע ב"אמנות הנמנום": למה תנומה קצרה יכולה להיות ה"אימון" הטוב ביותר שלכם.