ביום שלישי שעבר, בזמן שהמתנתי לקפה שלי ב"קפה גרג" (כן, אני יודע, קונפורמיסטי), קלטתי משהו שגרם לי לחשוב חזק על תנועה. לא סתם תנועה, אלא תנועה טבעית, אינטואיטיבית, כמו זו שעושים ילדים לפני שהם מתחילים "להתאמן" בחדר כושר. ראיתי מישהי מנסה לעשות מתיחות כאלו מוזרות לפני שהיא התחילה לרוץ על הליכון. זה גרם לי לתהות, למה בעצם? חיות עושות את זה? לא ממש! האם אנחנו באמת צריכים את כל הטקסים האלה לפני שאנחנו זזים?
התחלתי לחקור את הרעיון של הורמזיס תנועתי – הקונספט המטורף הזה שאומר שעקה פיזית, כמו פעילות גופנית מאומצת, היא בדיוק מה שהגוף שלנו צריך כדי לשגשג. זה כמו לחסן את עצמך בתנועה!
מה זה בכלל הורמזיס תנועתי?
בבסיסו, הורמזיס תנועתי מתייחס לעובדה שהגוף שלנו מגיב בצורה חיובית לסטרסורים קצרי טווח ועצימים. חשבו על זה ככה: הרמת משקולות גורמת לנזק מיקרוסקופי לשרירים, אבל כשהגוף מתקן את הנזק הזה, השרירים הופכים חזקים יותר. אותו עיקרון חל על מערכות אחרות בגוף – עצמות, גידים, אפילו המוח!
אז למה אנחנו מתעקשים על תנועות "נכונות" ומשוכללות, במקום לתת לגוף פשוט לזוז כמו שהוא יודע?
הסוד של הזקנים הניידים (וקצת הסטוריה)
אני אוהב להסתכל על קהילות ילידיות ומסורתיות. תחשבו על קשישים באוקינאווה שממשיכים לעבוד בשדות בגיל 90, או על רועי צאן בהרי הקווקז מטפסים על הרים בגיל 85. מה הסוד שלהם? הם לא עושים פילאטיס! הם פשוט ממשיכים לזוז בצורה טבעית, יומיומית, מאתגרת.
אחד הדברים שהכי הדהימו אותי כשקראתי על הנושא הזה הוא מחקר שנעשה על שבטים אפריקאים. החוקרים גילו שאנשים שחיים בסביבה שמכריחה אותם לרוץ ולטפס כדי לשרוד, סובלים פחות ממחלות לב וכלי דם מאשר אנשים מערביים שמבלים את רוב זמנם בישיבה. כאילו דא?!
שמעתי בפודקאסט של ד"ר פיטר אטיה, מומחה לאריכות ימים, שהוא מדבר על החשיבות של שמירה על ניידות ותפקוד גופני בגיל מבוגר. הוא טוען שהמטרה היא לא רק להאריך את החיים, אלא גם להאריך את בריאות החיים – כמה שנים נחיה בצורה פעילה ועצמאית.
אריה בהליכון: למה אימון "מודרני" עלול להיות אנטי-טבעי
תחשבו על אריה בגן חיות. הוא הולך הלוך ושוב בכלוב שלו. הוא בתנועה, אבל האם הוא באמת מתאמן? לא ממש. ריצה על הליכון היא פעולה ליניארית, מונוטונית, שחוזרת על עצמה. היא לא מאתגרת את הגוף שלנו בצורה מגוונת ואינטואיטיבית. זה כמו לאכול רק חטיף אנרגיה אחד כל היום – זה יספק לך קלוריות, אבל זה לא יזין אותך באמת.
מיתוס המתיחות: האם אנחנו צריכים את זה בכלל?
אחד המיתוסים הגדולים ביותר בתעשיית הכושר הוא שאנחנו צריכים לעשות מתיחות מורכבות לפני כל פעילות גופנית. אבל תחשבו על זה רגע: האם חיות עושות מתיחות לפני שהן רצות? לא. הן פשוט זזות. הגוף שלנו יודע איך להכין את עצמו לפעילות אם ניתן לו את החופש לזוז בצורה טבעית.
טעות נפוצה: לעשות יותר מדי מתיחות סטטיות. מתיחות סטטיות, שבהן אנחנו מחזיקים תנוחה מסוימת למשך זמן, יכולות דווקא להחליש את השרירים לפני פעילות. עדיף להתמקד בתנועות דינמיות, כמו סיבובי ידיים ורגליים, או פשוט להתחיל את הפעילות בעצימות נמוכה.
שאלות מהקהל (הדמיוני, אבל רלוונטי):
- רונית מחיפה שואלת: אני תמיד מרגישה נוקשות בגב התחתון. מה אני יכולה לעשות?
תשובה: נסי תנועות כמו "חתול-פרה" (Cat-Cow) או פשוט להתכופף ולגעת בבהונות הרגליים. הקשיבי לגוף שלך ותנועי בטווח התנועה הנוח לך.
- אבי מראשון לציון שואל: אני רגיל לעשות חימום של 15 דקות לפני כל אימון. זה בזבוז זמן?
תשובה: לא בהכרח! חימום טוב יכול להכין את הגוף לפעילות, אבל נסי להפוך אותו ליותר דינמי ופונקציונלי. במקום לרוץ על הליכון במשך 15 דקות, עשי כמה תרגילי תנועה מורכבים יותר.
הקשיבו לגוף שלכם (זה לא קלישאה)
הטיפ הכי חשוב שאני יכול לתת לכם הוא להקשיב לגוף שלכם. במקום להסתמך על הנחיות חיצוניות, נסו לפתח אינטואיציה תנועתית. מה מרגיש טוב? מה מרגיש לא נכון? הגוף שלכם תמיד מדבר אליכם – רק צריך ללמוד להקשיב לו.
אני אוהב את המילה "מרק" בסנסקריט – היא מתארת תנועות מעגליות שמחממות את המפרקים. או את המילה "קינסטטיקה" – היא מתארת את התחושה של תנועה בגוף. תנסו לשלב את המושגים האלה בתודעה שלכם, תתחילו לחשוב על תנועה בצורה אחרת.
הניסוי התנועתי שלכם להיום:
עצרו רגע את מה שאתם עושים ותעשו כמה סיבובים של הכתפיים, קדימה ואחורה. שימו לב איך זה מרגיש. אחר כך, נסו להתכופף ולגעת בבהונות הרגליים. הקשיבו לגוף שלכם. האם יש מקום שמרגיש נוקשה? האם יש תחושה של שחרור? תנו לגוף להוביל אתכם – אל תנסו לכפות עליו תנועה שהוא לא מוכן לה.
אני עדיין מנסה להבין איך לשלב יותר תנועה טבעית בחיי היומיום שלי. החודש הקרוב אני מתכנן להתחיל ללכת יחף בבית, ואולי אפילו בחוץ (בזהירות, כמובן). ואעדכן כאן בהמשך...
אולי בפעם הבאה ניגע בהשפעה של ישיבה ממושכת על הבריאות שלנו, ואיך אפשר להתמודד עם זה.
