ביום שלישי שעבר, כשהייתי תקוע בפקק נוראי בכביש החוף, אחרי יום עבודה מטורף, פתאום קלטתי – אני עצבני מדי. כאילו, עצבני ברמה של לריב עם הנהג באוטו לידי על מי נכנס ראשון. ואז נזכרתי במשהו שסבתא חיה תמיד אמרה: "כשבבטן יש בלגן, גם בראש יש בלאגן". וזה גרם לי לחשוב – מה אם הפתרון לכל הסטרס הזה מסתתר דווקא במטבח, בצנצנת כרוב כבוש חמוץ מתקתק?

אז למה בעצם כרוב כבוש? זה לא סתם ירק כבוש – זו תחנת כוח של חיידקים פרוביוטיים. כן, אותם חיידקים טובים שעוזרים לנו לעכל, מחזקים את המערכת החיסונית, ואפילו, תחזיקו חזק, משפיעים על מצב הרוח. שמעתי את זה בפודקאסט של ד"ר רונדא פטריק (FoundMyFitness), והופתעתי לגלות שמחקרים מראים קשר ישיר בין בריאות המעיים לבריאות הנפש. ממש ככה – המעיים שלנו מדברים עם המוח, והחיידקים האלה הם השליחים.

פעם חשבתי שכל העניין הזה של פרוביוטיקה זה סתם טרנד, עוד גלולה פלא שמבטיחה הכל. אבל אז גיליתי שזה הרבה יותר עמוק מזה. זה לא רק על לקחת כדור – זה על לתת לגוף שלנו את מה שהוא צריך כדי לייצר את החיידקים האלה בעצמו. וכרוב כבוש, או כל ירק כבוש אחר (מלפפונים, גזר, מה שבא לכם), זה דרך מעולה לעשות את זה.

אנקדוטה קטנה: סבתא חיה, שתחיה עד 120, הייתה מכינה כרוב כבוש בדלי ענק כל חורף. אני זוכר אותה יושבת במטבח, עם סינר מפוספס וכובע בד, מגרדת כרוב בקצב מסחרר. הבית היה מתמלא בריח חמצמץ מוזר, אבל היא תמיד אמרה ש"זה הריח של הבריאות". עכשיו אני מבין כמה היא צדקה.

אבל שימו לב – לא כדאי לקנות כרוב כבוש בסופר כי הוא לרוב מפוסטר, מה שהורג את כל החיידקים הטובים. זה קצת כמו לקנות עציץ פלסטיק – נראה יפה, אבל לא עושה כלום. עדיף להכין לבד (מתכון בהמשך!) או לקנות מחקלאי שאתם סומכים עליו.

שאלה טובה שעולה בדרך היא: למה כרוב כבוש ולא יוגורט או תוסף פרוביוטיקה? אתם לא לבד – גם אני תוהה את זה לפעמים. התשובה היא שזה לא "או או" אלא "גם וגם". יוגורט הוא מקור נהדר לפרוביוטיקה, אבל כרוב כבוש מכיל מגוון שונה של חיידקים, וגם סיבים תזונתיים שמזינים את החיידקים הטובים שכבר יש לנו במעיים. תוספים יכולים להיות יעילים, אבל הם לרוב יקרים יותר ולא מכילים את ה"אוכל" שהחיידקים האלה צריכים כדי לשרוד.

אסור לעשות את זה! אל תוסיפו סוכר לכרוב הכבוש שלכם. זה מפתה, במיוחד אם אתם לא רגילים לטעם החמוץ, אבל הסוכר רק יזין את החיידקים ה"רעים" במעיים ויגרום לנפיחות וכאבי בטן. תסמכו עליי, למדתי את זה בדרך הקשה.

תיבת שאלות מהקהל (בדויות, אבל רלוונטיות):

• אבי מחיפה שואל: הכנתי כרוב כבוש, אבל הוא יצא לי מר מדי. מה עשיתי לא בסדר?

תשובה: כנראה השתמשת ביותר מדי מלח. בפעם הבאה תפחית קצת את כמות המלח ותוסיף קצת מים כדי לדלל את המליחות.

• רונית מתל אביב שואלת: אפשר להשתמש בכרוב סגול במקום כרוב לבן?

תשובה: בטח! כרוב סגול אפילו יותר בריא מכרוב לבן כי הוא מכיל יותר נוגדי חמצון.

מתכון הכרוב הכבוש המנצח של סבתא חיה (עם טוויסט שלי):

1. קחו כרוב לבן בינוני, הסירו את העלים החיצוניים ופרסו אותו דק. אפשר להשתמש במנדולינה או בסכין חדה.

2. העבירו את הכרוב לקערה גדולה והוסיפו 2 כפות מלח ים גס (בערך 2% ממשקל הכרוב).

3. תעסו את הכרוב עם המלח בידיים נקיות במשך 5-10 דקות, עד שהוא מתחיל להגיר נוזלים. זה קצת כמו לעשות לו עיסוי מפנק.

4. הוסיפו תבלינים לפי הטעם: גרגרי ערער, זרעי קימל, שום כתוש, ג'ינג'ר מגורר – מה שבא לכם. אני אוהב להוסיף קצת פלפל שאטה יבש לפיקנטיות.

5. ארזו את הכרוב בצנצנת זכוכית נקייה, דחסו אותו היטב כדי להוציא כמה שיותר אוויר. חשוב שהכרוב יהיה מכוסה בנוזלים שהוא הגיש.

6. אם הכרוב לא מכוסה בנוזלים, הוסיפו מעט מי מלח (1 כפית מלח על כוס מים רתוחים שהצטננו).

7. הניחו משקולת קטנה על הכרוב כדי לשמור עליו שקוע בנוזלים. אפשר להשתמש באבן נקייה, צנצנת קטנה יותר מלאה במים, או אפילו עלה כרוב מקופל.

8. סגרו את הצנצנת (לא הרמטית) והניחו אותה במקום חמים יחסית (20-25 מעלות) למשך 1-3 שבועות. טעמו מדי פעם כדי לבדוק אם הוא מוכן. ככל שהוא יושב יותר זמן, הוא יהיה חמוץ יותר.

9. אחרי שהכרוב מוכן, העבירו אותו למקרר. הוא יכול להישמר במקרר למשך חודשים.

עכשיו, ברצינות, לא לזלזל בעניין הזה. יש משהו קסום בכוח של אוכל פשוט לרפא אותנו מבפנים. זה לא רק עניין של תזונה – זה עניין של חיבור לשורשים שלנו, לחוכמה העתיקה של הסבתות שלנו, וליכולת שלנו לרפא את עצמנו בעזרת מה שיש לנו במטבח.

אני עדיין מנסה להבין מה הכי נכון בעניין הזה, ואם מישהו מכם ניסתה את השיטה – אשמח לשמוע איך היה. החודש הקרוב אני מתכנן להוסיף כרוב כבוש לכל ארוחה (אפילו לארוחת בוקר, נו טוב, אולי לא ממש כל ארוחה...), ואעדכן כאן בהמשך... אולי בפעם הבאה ניגע בקומבוצ'ה – משקה הפלא המבעבע שמפוצץ גם הוא בחיידקים טובים.