ביום חמישי שעבר, כשישבתי בבית קפה בשוק הכרמל וניסיתי להתרכז בעריכה, הרגשתי קצת לא טוב. לא משהו רציני, סתם עייפות קלה. אבל אז, פתאום עלתה לי המחשבה – מה אם זה יותר מזה? מה אם זה משהו שאני לא מרגיש?
כן, אני היפוכונדר לא קטן, אבל תסלחו לי, בעידן הקורונה קשה לא להיות. ואז נזכרתי בטכנולוגיה ישראלית חדשה שמבטיחה לזהות דלקת ריאות סמויה עוד לפני שיש תסמינים. וואלה, איך לא שמעתי על זה קודם?
אז מה בעצם הסיפור? איך נשימה אחת יכולה לספר לנו כל כך הרבה? זה הרבה יותר מ"תנשום עמוק". מדובר בניתוח מתקדם של דפוסי הנשימה, שמחפש סימנים מוקדמים לדלקת ריאות, ואפילו יכול לזהות את זה לפני שהגוף מתחיל לשלוח אותות מצוקה ברורים.
הנשימה כחלון ראווה למערכות הגוף
תחשבו על זה ככה: הנשימה שלנו היא כמו מנגינה שהגוף שלנו מנגן. כל פעם שאנחנו נושמים, הגוף שלנו מבצע תזמורת שלמה של תהליכים פיזיולוגיים. והטכנולוגיה הזו יודעת להקשיב לתזמורת הזו, ולזהות אם יש זיופים.
אחת הדרכים שהיא עושה את זה היא על ידי מדידת שונות קצב לב (HRV). HRV, במילים פשוטות, זה המרווחים בין פעימות הלב. נשמע מוזר, נכון? אבל המרווחים האלה מספרים לנו הרבה על מצב מערכת העצבים האוטונומית שלנו – המערכת שאחראית על תפקודים אוטומטיים כמו נשימה, עיכול ודופק. HRV גבוה מעיד על גוף רגוע וגמיש, בעוד HRV נמוך יכול לרמז על סטרס, דלקת או מחלה. זה כמו להסתכל על מד הדלק – הוא לא מספר לך רק כמה דלק יש לך, אלא גם איך המנוע עובד.
שמעתי את ד"ר אביב שרון, מומחה לרפואה פנימית, אומר בראיון לפודקאסט "בריאות בכיס" ש- "HRV הוא כלי מדהים להבנת מצב הגוף, אבל חשוב להסתכל עליו בהקשר רחב יותר, ולא לבדד אותו". ואני לגמרי מסכים איתו.
מספרים שלא משקרים?
הטכנולוגיה הזו לא מסתפקת רק ב-HRV. היא מודדת עוד הרבה דברים – אחוז חמצן בדם, קצב נשימה, עוצמת הנשיפה ועוד. והיא עושה את זה בדיוק מדהים. היא משווה את הנתונים האלה לנתונים "נורמליים", אבל לא סתם נתונים סטטיסטיים ממוצעים, אלא לנתונים אישיים שלכם.
תחשבו על זה כמו חליפה שתופרים במיוחד בשבילכם. חליפה מוכנה מראש יכולה להתאים בערך, אבל חליפה שתפורה לפי מידותיכם תהיה מושלמת. ככה זה גם עם הנתונים הפיזיולוגיים שלנו. מה שנחשב "נורמלי" לאחד יכול להיות לא תקין לאחר.
אבל שימו לב – לא כדאי להסתמך רק על המספרים האלה. הם רק חלק מהתמונה. הנה טעות נפוצה: אנשים מתמקדים בטווחים ה"נורמליים" של בדיקות דם ומתעלמים מהשינויים האישיים שלהם לאורך זמן. זה כמו להסתכל על המהירות של הרכב, בלי לדעת לאן אתה נוסע.
גבעות קורטיזול ועקומות של שינה
אחת החוויות המדהימות ביותר היא לראות איך הנתונים האלה מתחברים לתמונה שלמה. למשל, איך רמות הגלוקוז בדם קשורות לרמות האינסולין, לקורטיזול ולדפוסי השינה שלנו. זה כמו להרכיב פאזל ענק, שבו כל חלק מספר סיפור קטן.
אני זוכר שראיתי פעם תרשים שממחיש את רמות הקורטיזול במהלך היום. עקומת קורטיזול בריאה נראית כמו גבעה יפה – עליה חדה בבוקר, ירידה הדרגתית במהלך היום. אבל אצל אנשים עם סטרס כרוני, העקומה הזו נראית כמו רכבת הרים משוגעת.
טעות נפוצה: אנשים חושבים שאם הם מרגישים "בסדר", אז הם בריאים. אבל האמת היא שמחלות רבות מתפתחות בשקט, בלי תסמינים ברורים.
שאלה טובה שעולה בדרך היא: האם הטכנולוגיה הזו יכולה להחליף רופא? ברור שלא! היא רק כלי עזר, שמסייע לרופאים לקבל תמונה מדויקת יותר של מצב המטופל.
סיפור קטן לסיום
אני מכיר מישהו שבאמצעות ניתוח נתוני הנשימה שלו, זיהה סימנים מוקדמים לדלקת ריאות עוד לפני שהיו לו תסמינים. הוא פנה לרופא, קיבל טיפול מוקדם, ובכך מנע סיבוכים רציניים. זה כמו לזהות שריפה קטנה לפני שהיא הופכת ללהבה ענקית.
ומה הלאה?
אני עדיין מנסה להבין איך הטכנולוגיה הזו יכולה להשתלב בחיי היומיום שלי. אני חושב להתחיל בפרוטוקול מדידה בסיסי – מדידת נשימה פעם ביום, בבוקר ובערב, ולעקוב אחרי השינויים.
החודש הקרוב אני מתכנן לנסות את אפליקציית "נשימה בריאה" (שם בדוי), ואעדכן כאן בהמשך. אולי בפעם הבאה ניגע בנושא של השפעת תזונה על דפוסי הנשימה.
