אוקיי, אז כולנו עושים בדיקות מיקרוביום. אני עשיתי, אתם עשיתם, אפילו סבתא שלי שאלה אותי על זה בשבת האחרונה. אבל בואו נהיה כנים: רובנו מסתכלים על הדוח הזה, רואים רשימה של חיידקים בשמות שאנחנו לא מצליחים לבטא, ואומרים "אהה... מעניין". ואז? ואז כלום.

אני זוכר את הפעם הראשונה שקיבלתי את תוצאות בדיקת המיקרוביום שלי. היה לי כתוב שם "Akkermansia muciniphila" בכמות נמוכה. אמרתי לעצמי, "אוקיי, Akkermansia הזה נמוך. צריך להעלות אותו". קניתי תוסף פרוביוטיקה יקר בטירוף שכלל את החיידק הזה, בלעתי אותו חודש שלם, ובבדיקה הבאה... כלום. עדיין נמוך. מה נסגר?

פה בדיוק מתחילה הבעיה. אנחנו מתייחסים לבדיקות מיקרוביום כמו רשימת מכולת: "חסר לי את זה, חסר לי את זה, נקנה את זה". אבל המיקרוביום הוא לא אוסף אקראי של חיידקים, הוא מערכת אקולוגית מורכבת, יער גשם פנימי. ואת היער הזה אי אפשר לשפר רק על ידי שתילת עץ אחד.

אז מה באמת חשוב?

קודם כל, דיוק טכני. בלי זה, כל השאר לא רלוונטי. אני מדבר על דברים כמו:

• שיטת הריצוף: האם הבדיקה השתמשה ב-16S rRNA או ב-whole genome sequencing? זה קריטי. הראשון נותן תמונה כללית, השני הרבה יותר מפורט (אבל גם יקר יותר). שמעתי את ד"ר ערן סגל מדבר על זה לא מעט בפודקאסט שלו, אבל עדיין יש חברות שלא טורחות לציין את זה.
• עומק הריצוף: כמה מידע הבדיקה הצליחה לחלץ? אם יש לכם רק כמה אלפי קריאות, זה כמו לנסות להבין את "מלחמה ושלום" לפי כמה ציטוטים אקראיים.

אבל הדיוק הטכני הוא רק השלב הראשון. אחרי זה, צריך להתחיל לחשוב כמו אקולוג.

אחוזים ומספרים זה נחמד, אבל הקשר זה מה שקובע

בואו נניח שקיבלתם תוצאות בדיקה שמראות שאחוז ה-Firmicutes גבוה ואחוז ה-Bacteroidetes נמוך. רוב האנשים ישר יקפצו למסקנה שזה רע (במיוחד אם קראתם איזה מאמר באינטרנט שאומר שזה קשור להשמנה). אבל רגע!

היחס בין שני החיידקים האלה משתנה מאוד מאדם לאדם, וגם תלוי בתזונה שלכם. אם אתם אוכלים בעיקר בשר, הגיוני שה-Firmicutes יהיו גבוהים יותר. הבעיה מתחילה כשרואים את היחס הזה יחד עם מדדים אחרים, כמו:

• חומצות שומן קצרות שרשרת (SCFAs): בעיקר בוטיראט, אצטט ופרופיונאט. אלה תוצרי לוואי של פעילות החיידקים, והם סופר חשובים לבריאות המעי. אם היחס Firmicutes/Bacteroidetes שלכם גבוה אבל הבוטיראט נמוך, יש פה בעיה.
• מגוון מיקרוביאלי: כמה סוגים שונים של חיידקים יש לכם במעי? ככל שיש יותר, יותר טוב (בדרך כלל). מגוון נמוך יכול להעיד על בעיות דלקתיות או חוסר איזון כללי.

זה מזכיר לי את הסיפור על הבחור שהלך לרופא ואמר לו: "דוקטור, כואבת לי היד כשאני מרים אותה ככה". הרופא אמר לו: "אז אל תרים אותה ככה!". בדיקות מיקרוביום לבדן הן כמו "כואבת לי היד", צריך להבין את הקונטקסט.

קייס סטאדי: איך בדיקת מיקרוביום הצילה לי את החופשה

לפני כמה חודשים, ממש לפני טיסה משפחתית לתאילנד (דבר שאגב תכננתי כבר שנתיים), התחלתי להרגיש נורא. עייפות, נפיחות, כאבי בטן... ממש לא רציתי לבטל את הטיסה, אז רצתי לעשות בדיקת מיקרוביום.

התוצאות הראו שיש לי כמות מוגברת של חיידק בשם Klebsiella pneumoniae. אף פעם לא שמעתי עליו. אבל כשקראתי עליו קצת הבנתי שהוא יכול לגרום לדלקות במעי. אחרי התייעצות מהירה עם תזונאית קלינית (תודה לך, מיכל!), התחלתי לקחת תוסף שמכיל חומר בשם caprylic acid, שהיא חומצת שומן שמסייעת להילחם בחיידק הזה. תוך כמה ימים הרגשתי הרבה יותר טוב והצלחתי ליהנות מהחופשה (הילדים, לעומת זאת, זה כבר סיפור אחר).

האתגר האמיתי: טווחי נורמה הם שטות

עכשיו, בואו נדבר על הדבר שהכי מרגיז אותי: טווחי הנורמה. רוב מעבדות הבדיקות מציגות את התוצאות שלכם ביחס לטווח "נורמלי" סטטיסטי. אבל מה זה בכלל "נורמלי"? זה פשוט הממוצע של האוכלוסייה, וזה לא אומר כלום עליכם.

אני אתן לכם דוגמה: רמות הברזל שלי תמיד היו בגבול התחתון של הטווח ה"נורמלי". רופאים תמיד אמרו לי: "הכל בסדר, אתה בטווח". אבל אני הרגשתי עייף כל הזמן! בסוף, אחרי שהתעקשתי, עשיתי בדיקת פריטין (מאגרי הברזל בגוף), והתוצאות הראו שהם ממש נמוכים. התחלתי לקחת תוסף ברזל, ופתאום חזרתי לעצמי.

הנקודה היא: טווחי נורמה הם מדד אוכלוסייתי, לא אישי. מה שחשוב זה לעקוב אחרי המגמות שלכם לאורך זמן. אם אתם רואים שהמגוון המיקרוביאלי שלכם יורד בהדרגה, זה סימן שצריך לעשות משהו, גם אם אתם "בטווח".

איך מקשיבים לגוף ברזולוציה גבוהה?

אבותינו ידעו להקשיב לגוף שלהם בצורה אינטואיטיבית. הם ידעו מה גורם להם להרגיש טוב ומה לא. אבל לנו יש היום יתרון עצום: טכנולוגיה. אנחנו יכולים למדוד דברים ברזולוציה שאבותינו לא יכלו אפילו לחלום עליה.

אבל הטכנולוגיה היא רק כלי. היא לא תחליף להקשבה אמיתית לגוף. זה כמו ניטור דופק בלבד - זה כמו לנהוג ברכב ולהסתכל רק על מד המהירות. צריך להבין גם את הכביש, את התנועה, את מזג האוויר.

ההמלצות שלי לפעולה (כי אתם בטח שואלים)

אז מה עושים? הנה פרוטוקול התחלתי פשוט:

1. תתחילו עם בדיקת מיקרוביום איכותית: תבדקו שהיא משתמשת בשיטות ריצוף מתקדמות ויש לה צוות מומחים שמסוגל לנתח את התוצאות. אני אישית עשיתי בדיקה דרך DayTwo ואני מאוד מרוצה מהם.

2. תעקבו אחרי מגמות: תעשו בדיקות חוזרות כל כמה חודשים ותראו איך המיקרוביום שלכם משתנה לאורך זמן.

3. תתייעצו עם מומחה: אל תנסו לנתח את התוצאות לבד. תמצאו תזונאי קליני או רופא שמבין במיקרוביום.

4. תקשיבו לגוף: הכי חשוב, תקשיבו לגוף שלכם. מה גורם לכם להרגיש טוב? מה לא? המיקרוביום הוא רק חלק מהתמונה, והתחושות שלכם הן המצפן האמיתי.

אני עדיין לא לגמרי מבין הכל לגבי המיקרוביום. זה תחום חדש ומתפתח, ויש עוד הרבה מה ללמוד. אבל אני כן יודע דבר אחד: הבנה מעמיקה יותר של המיקרוביום יכולה לשנות את החיים שלנו.

אם יש לכם ניסיון עם בדיקות מיקרוביום, אשמח לשמוע בתגובות! מעניין אותי לשמוע אם מישהו ניסה את התוסף caprylic acid ומה היו התוצאות.