ביום שלישי שעבר, כשהייתי תקוע בפקק אינסופי בדרך לפגישה חשובה, הרגשתי שהדופק שלי מטפס כמו משוגע. מיד שלפתי את השעון החכם, רק כדי לראות שה"סטרס" שלי בשמיים. אבל רגע, האם השעון הזה באמת עוזר לי, או סתם מוסיף לי לחץ? זה גרם לי לחשוב מחדש על כל הקטע הזה של "ניטור עצמי".
אז מהי בעצם הטעות הקטלנית הזו? התמקדות יתר במספרים בלי הקשר.
נשמע הגיוני, נכון? אבל תחשבו על זה רגע. יש לנו היום כל כך הרבה כלים שמודדים כל דבר – דופק, שינה, רמות גלוקוז, אפילו את מצב הרוח! אבל אם אנחנו רק מסתכלים על המספרים האלה בלי להבין מה הם אומרים עלינו באמת, אנחנו עושים לעצמנו יותר נזק מתועלת.
מערכת העצבים האוטונומית - לא רק דופק
אחד המדדים הפופולריים ביותר הוא שונות קצב לב (HRV). בשפה פשוטה, זה המרווחים בין פעימות הלב שלכם. כשהמרווחים האלה משתנים, זה סימן טוב שהגוף שלכם מסתגל לשינויים – זה מעיד על גמישות של מערכת העצבים האוטונומית. אבל אם תסתכלו רק על המספר של ה-HRV, בלי להבין מה גרם לו לעלות או לרדת, אתם פשוט מפספסים את כל התמונה.
לדוגמה, ה-HRV שלי צנח פלאים אחרי מרתון תל אביב לפני שנתיים. השעון צעק "תתאושש!" אבל אני הרגשתי סבבה לגמרי. למה? כי ידעתי שזה נורמלי אחרי מאמץ קיצוני. אם הייתי נלחץ מהמספר, הייתי סתם מוסיף סטרס מיותר לגוף שלי.
"שמעתי פעם בפודקאסט של ד"ר אנדרו הוברמן, שהוא מומחה לחקר המוח, שהוא אמר שהדבר הכי חשוב זה להבין את הקונטקסט של הנתונים. זה כמו להסתכל על שעון ולא להבין מה השעה."
החשיבה המערכתית - הסוד להבנה אמיתית
זוכרים איך אמרתי שצריך להסתכל על הכל בהקשר? זה בדיוק מה שאני מתכוון כשאני מדבר על חשיבה מערכתית. אסור לבחון רמות גלוקוז לבד, אלא ביחד עם רמות אינסולין, קורטיזול ודפוסי שינה. אם תראו שרמות הגלוקוז שלכם קופצות אחרי ארוחת ערב, זה לא בהכרח אומר שאתם צריכים להימנע מפחמימות. אולי אתם פשוט לא ישנים מספיק טוב, והגוף שלכם מגיב בסטרס.
אני זוכר שלפני כמה שנים הרגשתי תשושה באופן כרוני. בדיקות הדם שלי היו "נורמליות", אבל ידעתי שמשהו לא בסדר. התחלתי לעקוב אחרי דפוסי השינה, התזונה והפעילות הגופנית שלי, ובסוף גיליתי שהבעיה הייתה ברמות הקורטיזול שלי – הן היו גבוהות מדי בערב. שינוי קטן בשגרת הערב שלי, כמו מדיטציה קצרה והפחתת אור כחול, עשה פלאים.
אבל רגע, מה זה בכלל "נורמלי"?
מיתוס ה"נורמלי" בבדיקות דם
אחת הטעויות הכי גדולות שאנחנו עושים היא להסתמך על טווחי הנורמה בבדיקות דם. תחשבו על זה – טווח הנורמה הוא בסך הכל ממוצע סטטיסטי של אוכלוסייה שלמה. זה לא בהכרח אומר מה נכון לכם. יותר חשוב לעקוב אחרי המגמות האישיות שלכם ולראות איך הן משתנות לאורך זמן.
לדוגמה, אם רמת הברזל שלכם תמיד הייתה 50, ופתאום היא יורדת ל-40, זה יכול להיות סימן שמשהו לא בסדר, גם אם 40 עדיין בטווח הנורמה.
טעות נפוצה: להקשיב רק לדופק
תחשבו על זה ככה: ניטור דופק בלבד זה כמו לנהוג תוך הסתכלות רק על מד המהירות. אתם יודעים כמה אתם נוסעים, אבל אתם לא יודעים לאן אתם נוסעים, מה מצב המנוע או אם בכלל יש לכם מספיק דלק.
אז מה עושים? הנה פרוטוקול התחלתי:
1. התחילו עם יומן: רשמו מה אתם אוכלים, איך אתם ישנים, ואיך אתם מרגישים.
2. עקבו אחרי מדדים בסיסיים: דופק במנוחה, HRV, איכות שינה.
3. התייעצו עם מומחה: אל תנסו לפענח את הנתונים לבד.
4. הקשיבו לגוף: הנתונים הם רק כלי עזר, לא תחליף לתחושות שלכם.
הידעתם? אבותינו הקשיבו לגוף שלהם בצורה אינטואיטיבית. הטכנולוגיה מאפשרת לנו לעשות את זה ברזולוציה גבוהה יותר. זה לא קסם, זה פשוט הקשבה מודעת.
אני עדיין מנסה להבין איך לשלב את כל הנתונים האלה בצורה הכי יעילה. החודש הקרוב אני מתכנן לנסות דיאטת elimination כדי לראות איך זה משפיע על ה-HRV והאנרגיה שלי, ואעדכן כאן בהמשך... אולי בפעם הבאה ניגע בנושא המיקרוביום והקשר שלו לכל העניין.
