ביום שלישי שעבר, כשניסיתי להתרכז בפגישת זום אחרי לילה כמעט ללא שינה עם הילד הקטן, הבנתי שאני לא שומעת מילה ממה שאומרים. לא סתם לא מרוכזת - הראש שלי היה כמו מסך טלוויזיה שמקולקל לו הכבל. התחלתי לתהות, האם זה רק אני או שכולנו מרגישים ככה לפעמים? האם יש דרך לעשות ריסטרט למוח בלי לנטוש את הכל ולעבור לגור בבקתה מבודדת בהרי ההימלאיה?
אז, נזכרתי במילה גרמנית אחת, מסובכת אבל יפהפייה: "וואלדאיינזאמקייט" (Waldeinsamkeit). מילולית, זה אומר "בדידות-יער", אבל מעבר לכך, היא מתארת את התחושה העמוקה של חיבור לעצמך ולטבע כשאתה לבד ביער. נשמע קצת ניו-אייג'י? אולי. אבל תאמינו לי, יש פה משהו עמוק יותר שמדע המוח מתחיל להבין רק עכשיו.
מה זה וואלדאיינזאמקייט ולמה זה חשוב לנו?
אז, מה זה בעצם וואלדאיינזאמקייט? זה לא רק להיות לבד בטבע. זה להיטמע בו. להרגיש את האדמה מתחת לרגליים, את האוויר על הפנים, את הצלילים של הציפורים. זה לתת למוח שלנו הפסקה מהגירויים הבלתי פוסקים של העולם המודרני.
העולם שלנו מעודד אותנו להיות מחוברים כל הזמן - לטלפון, למחשב, לרשתות החברתיות. האמיגדלה, אותו "גלאי עשן" קטן במוח שאחראי על תגובות פחד ולחץ, עובדת שעות נוספות. היא מופצצת במידע, בחדשות רעות, באיומים (אמיתיים או מדומים), והיא מתחילה לפעול בעוצמה מוגזמת. כאילו אזעקת שריפה מצלצלת כל הזמן, גם כשאין שום עשן. זה מתיש.
אבל הטבע, ובמיוחד יער, מציע מרחב אחר. מרחב שבו האמיגדלה יכולה קצת להירגע. מחקרים מראים שהייה בטבע מורידה את רמות הקורטיזול, הורמון הלחץ, ומגבירה את הפעילות במערכת העצבים הפאראסימפתטית, שאחראית על הרגיעה והשיקום.
אז איך משיגים וואלדאיינזאמקייט (גם אם אין לכם יער ליד הבית)?
אני לא מצפה שכולכם תסעו עכשיו לחפש את היער הכי מבודד בארץ (למרות שזה רעיון מצוין!). אבל יש כמה דברים שאפשר לעשות כדי להכניס קצת וואלדאיינזאמקייט לחיים שלכם:
1. הליכה קצרה בטבע: גם פארק קטן ליד הבית יכול לעשות פלאים. שימו לב לפרטים הקטנים - העלים, הפרחים, החרקים. תנו לחושים שלכם לספוג את הסביבה.
2. נשימות עמוקות: עצמו עיניים, קחו כמה נשימות עמוקות דרך האף, והוציאו דרך הפה. דמיינו שאתם שואפים את האוויר הצח של היער, ומוציאים את כל הלחץ והמתח.
3. מדיטציה בטבע: תמצאו מקום שקט בטבע, שבו בנוח, ופשוט תתבוננו במחשבות שלכם כמו בעלים שצפים על נחל. אל תנסו לשנות אותן או לשפוט אותן. רק תנו להן לחלוף.
4. ניתוק מהמסכים: קחו הפסקה מהטלפון, מהמחשב, מהטלוויזיה. תנו למוח שלכם קצת מנוחה מהגירויים הדיגיטליים.
שמעתי פעם בפודקאסט "The Happiness Lab" של ד"ר לורי סנטוס (ממליצה בחום!) שהיא סיפרה על מחקר שמצא שאפילו צפייה בתמונות של טבע יכולה להוריד את רמות הלחץ. אז אם אין לכם זמן לצאת לטבע, תתחילו שם.
אסור לעשות את זה!
טעות נפוצה היא לחשוב שאם כבר יצאתם לטבע, אתם חייבים לעשות ספורט או פעילות גופנית אינטנסיבית. לפעמים, מה שהמוח שלכם באמת צריך זה פשוט לשבת בשקט ולהתבונן.
שאלה מהקהל (הדמיוני): "אבל אני גר בתל אביב! איך בדיוק אני אמור למצוא יער?"
תשובה: נכון, זה קצת יותר מאתגר. אבל גם גינה קטנה, עציץ על המרפסת, או אפילו מבט לשמיים יכולים לעזור. העיקר הוא להתחבר לטבע בצורה כלשהי, גם אם היא קטנה ומוגבלת.
למה זה לא תמיד עובד?
האמת? וואלדאיינזאמקייט היא לא תרופת פלא. היא לא תפתור את כל הבעיות שלכם, ולא תעלים את החרדה או השחיקה בן לילה. אבל היא יכולה להיות כלי עוצמתי לעזור לכם להתמודד עם הלחצים של החיים המודרניים.
אני, למשל, גיליתי שגם 20 דקות של הליכה בפארק ליד הבית, עם אוזניות בכיס (ולא באוזניים!) עוזרות לי לאפס את עצמי לפני יום עבודה עמוס. זה לא תמיד קל, וזה לא תמיד עובד, אבל זה שווה את המאמץ.
אני עדיין מנסה להבין איך לשלב יותר וואלדאיינזאמקייט בחיים שלי. החודש הקרוב אני מתכננת לנסות לצאת להליכה קצרה בטבע לפחות פעמיים בשבוע, ואעדכן כאן בהמשך... אולי בפעם הבאה ניגע בשיטות אחרות להפחתת לחץ. שתפו בתגובות – איך אתם מצליחים להתנתק מהלחץ של היומיום?
