ביום שלישי שעבר, כשניסיתי להתרכז במייל חשוב בעבודה, קרה משהו מוזר. מבט חטוף בסמארטפון כדי "לבדוק משהו מהר" הפך לשעה של גלילה אינסופית בטיקטוק. אחר כך, כשהתיישבתי שוב מול המסך, הרגשתי כאילו המוח שלי עשוי מצמר גפן. ריק, לא ממוקד, כמעט כואב. זה גרם לי לתהות: האם המכשיר הקטן הזה, שאמור לחבר אותנו לעולם, דווקא מנתק אותנו מעצמנו?

גלילה אינסופית – מוח קטן

המושג "אטרופיה מוחית" נשמע מפחיד, נכון? זה כאילו מישהו מכווץ לנו את המוח כמו ספוג רטוב. אבל מה זה באמת אומר? ובכן, בקצרה, זה מצב בו נפח המוח שלנו קטן, ואיתו – יכולות קוגניטיביות כמו זיכרון, ריכוז ולמידה.

עכשיו, לפני שאתם רצים לקבוע תור ל-MRI, חשוב להבין שזה לא בהכרח קורה לכולם. אבל שימוש מוגזם בסמארטפון, במיוחד בצורה פסיבית כמו גלילה אינסופית ברשתות חברתיות, יכול לתרום לתהליך הזה. למה?

• עומס יתר של מידע: המוח שלנו לא בנוי לעבד כמויות עצומות של מידע בקצב מסחרר. זה כמו לנסות למלא כוס קטנה במפל – חלק גדול מהמים פשוט יישפך החוצה.
• חוסר גירוי קוגניטיבי: גלילה פסיבית לא מאתגרת את המוח שלנו. היא לא דורשת פתרון בעיות, יצירתיות או חשיבה מעמיקה. זה כמו לשבת על ספסל במקום לרוץ מרתון.
• הפרעות שינה: אור כחול מהמסך פוגע באיכות השינה, ושינה גרועה פוגעת בתפקוד המוח. זה מעגל קסמים שלילי.

אני זוכרת שפעם, כשהייתי סטודנטית מותשת לפני בחינה, הייתי מוצאת נחמה בגלילה בפיד האינסטגרם שלי. זה היה מרגיע זמנית, אבל למחרת, הזיכרון שלי היה גרוע יותר והריכוז שלי היה אפסי. בדיעבד, אני מבינה שזה לא היה פתרון, אלא בריחה.

שמעתי פעם בפודקאסט "Huberman Lab" של ד"ר אנדרו הוברמן (מומלץ בחום!), שהוא נוירוביולוג ידוע, שהוא הסביר איך דופמין, הנוירוטרנסמיטר שאחראי על הנאה ותגמול, משתחרר בצורה לא טבעית בזמן גלילה, מה שמוביל להתמכרות ולצורך תמידי בגירוי נוסף. זה כמו לאכול ג'אנק פוד – טעים לרגע, אבל מזיק לטווח ארוך.

המיתוס של המולטיטאסקינג

אחד המיתוסים הכי נפוצים הוא שאנחנו יכולים לעשות כמה דברים במקביל. אבל האמת היא שהמוח שלנו לא באמת עושה "מולטיטאסקינג". הוא פשוט עובר במהירות ממשימה למשימה, מה שגורם לירידה ביעילות ולעלייה בטעויות.

אז למה בעצם אנחנו ממשיכים לעשות את זה? כי זה גורם לנו להרגיש פרודוקטיביים. אנחנו מרגישים כאילו אנחנו מספיקים יותר, אבל בפועל, אנחנו פשוט מקדישים פחות תשומת לב לכל דבר.

אבל שימו לב – לא כדאי לחשוב ש"אין לי כוח רצון". זה לא משנה כמה אנחנו רוצים להשתנות, אם הסביבה שלנו ממשיכה לתגמל התנהגויות לא בריאות, יהיה לנו קשה מאוד להצליח.

שאלה טובה שעולה בדרך היא: איך אפשר לשנות הרגלים כשכל העולם סביבנו מעודד אותם? אתם לא לבד – גם אני תוהה את זה לפעמים.

מה עושים עכשיו? טיפים קטנים למוח גדול

אז מה אפשר לעשות כדי להגן על המוח שלנו בעידן הסמארטפון? הנה כמה טיפים קטנים שאפשר ליישם כבר עכשיו:

1. זמני מסך מוגדרים: השתמשו באפליקציות שמגבילות את זמן השימוש באפליקציות מסוימות. זה כמו להגיד לעצמכם: "אוקיי, מספיק להיום".

2. הפסקות קצרות: כל 20-30 דקות, קחו הפסקה קצרה מהמסך. צאו לטייל, תמתחו את הגוף, או סתם תתבוננו בנוף.

3. פעילות גופנית: פעילות גופנית משפרת את זרימת הדם למוח ומגבירה את הייצור של נוירוטרנסמיטרים חיוביים. אפילו הליכה קצרה יכולה לעשות פלאים.

4. מדיטציה ומיינדפולנס: תרגול מיינדפולנס עוזר לנו להיות מודעים יותר למחשבות ולרגשות שלנו, ולפתח יכולת ריכוז. זה כמו ללמד את המוח שלנו להיות שקט.

5. תזונה בריאה: מה שאנחנו אוכלים משפיע ישירות על תפקוד המוח שלנו. תזונה עשירה בפירות, ירקות, דגנים מלאים ושומנים בריאים יכולה לשפר את הזיכרון והריכוז.

אסור לעשות את זה! אל תחשבו שאם תתחילו לעשות הכל בבת אחת, תצליחו. שינוי לוקח זמן, וחשוב להיות סבלניים עם עצמכם. תתחילו בקטן, ותוסיפו בהדרגה הרגלים חדשים.

טעות נפוצה: לחשוב ש"אני חייב להיות זמין כל הזמן". האמת היא שהעולם לא יקרוס אם לא תענו למייל תוך 5 דקות. תנו לעצמכם את החופש להתנתק.

שאלות מהקהל (בדויה):

• רונית מחיפה שואלת: "מה עושים כשהעבודה שלי דורשת ממני להיות מחובר לסמארטפון כל היום?"

* תשובה: נסו לתחום את השעות בהן אתם חייבים להיות מחוברים, ותקפידו להתנתק בשאר הזמן. דברו עם המנהל שלכם על אפשרויות לשיפור האיזון בין עבודה לחיים.

סוף דבר (אולי?)

אני עדיין מנסה להבין מה הכי נכון בעניין הזה, ואם מישהו מכם ניסתה את השיטה – אשמח לשמוע איך היה. החודש הקרוב אני מתכננת לנסות "דיטוקס דיגיטלי" – יום אחד בשבוע בלי סמארטפון בכלל. אעדכן כאן בהמשך...

אולי בפעם הבאה ניגע בדרכים להשתמש בסמארטפון בצורה חכמה ובריאה יותר. עד אז, תזכרו – המוח שלכם יקר מדי כדי לבזבז אותו על גלילה אינסופית.