ביום חמישי שעבר, בזמן שהמתנתי בתור האינסופי בסופר, הרגשתי את השרירים שלי מתכווצים כמו אגרופים קטנים. הכאב הזה, שמתגנב לו לאט לאט ומלווה אותי כמעט כל יום, גרם לי לתהות - האם אנחנו באמת צריכים לחיות עם המתח הזה לנצח?

הגוף זוכר הכל – גם את מה שאנחנו מנסים לשכוח

המטבח שלי נראה כמו שדה קרב אחרי סופה. הכל מבולגן, הריח משונה, והאמת? ממש אין לי כוח להתחיל לנקות. אבל אז נזכרתי במדיטציית סריקת גוף. מוזר, נכון? אבל רגע לפני שאתם בורחים, תנו לי להסביר.

מדיטציית סריקת גוף היא טכניקה פשוטה להפליא, שבה אתם מפנים את תשומת הלב שלכם לאזורים שונים בגוף, אחד אחרי השני, ומבחינים בתחושות שמתעוררות שם. זה כמו לשים לב לנוכחות של כל איבר, כל שריר, כל עצב. לפעמים אנחנו כל כך עסוקים בראש, שאנחנו פשוט שוכחים שיש לנו גוף.

למה זה חשוב? כי הגוף שלנו אוגר מתח. מתח מהעבודה, מהדאגות, מהתסכולים הקטנים של היומיום. המתח הזה מצטבר כמו חוב, עד שלבסוף הגוף מתחיל לאותת לנו – כואב לי! עייף לי! אני צריך הפסקה!

המסע מתחיל בקצות האצבעות

סריקת הגוף היא כמו מסע. אתם מתחילים בקצות האצבעות ברגליים ועולים לאט לאט, דרך כפות הרגליים, השוקיים, הירכיים, הבטן, החזה, הידיים, הצוואר, הפנים והראש. בכל תחנה אתם פשוט מבחינים במה שיש. זה יכול להיות תחושה של נימול, חום, קור, כאב, דגדוג או אפילו כלום.

הטריק הוא לא לשפוט. פשוט להיות נוכחים. להרגיש את הגוף בלי לנסות לשנות אותו.

האמת היא שבהתחלה זה היה לי קשה. המחשבות רצו לי בראש כמו סוסים פראיים. אבל אז נזכרתי במשהו ששמעתי בפודקאסט של ד"ר גיל טלמן (מומלץ בחום!). היא אמרה שהמחשבות הן כמו עלים שצפים על נהר. אנחנו לא צריכים להיסחף איתם, אנחנו יכולים פשוט להתבונן בהם, ולתת להם לחלוף.

מיתוס נפוץ: מדיטציה זה רק למואיסטים

יש מיתוס שאומר שמדיטציה זה משהו רוחני ומסובך, שמיועד רק לנזירים בודהיסטים או למיסטיקנים. שטויות! מדיטציה, ובמיוחד סריקת גוף, היא טכניקה פרקטית לגמרי, שיכולה לעזור לכל אחד להפחית מתח ולשפר את הבריאות שלו.

האמת היא שאני עצמי סקפטית לא קטנה. אני אוהבת עובדות ומספרים, ולכן התעניינתי במחקרים שנעשו על סריקת גוף. גיליתי שמחקרים מראים שהיא יכולה להפחית כאבים כרוניים, לשפר את איכות השינה, ואפילו להוריד לחץ דם. אבל יותר מהכל, היא עוזרת לנו להתחבר לעצמנו, להבין את הגוף שלנו, ולהיות קצת יותר סבלניים לעצמנו.

אל תעשו את זה! (או לפחות תנסו להימנע מזה)

טעות נפוצה היא לנסות "לתקן" את התחושות. זה לא המטרה. אם אתם מרגישים כאב בכתף, אל תנסו לגרום לו להיעלם. פשוט תשימו לב אליו. תהיו איתו. תתנו לו להיות. זה נשמע מוזר, אבל לפעמים פשוט לתת לתחושה להיות שם, בלי להילחם בה, יכול להקל עליה.

שאלות מהקהל (הדמיוני שלי, אבל היי, אולי גם אתם שואלים את זה)

• "אני לא מצליח להתרכז! המחשבות כל הזמן מפריעות לי!" - זה בסדר גמור! זה קורה לכולם. פשוט תחזרו בעדינות לתחושות בגוף.
• "כמה זמן צריך לעשות סריקת גוף?" - אפשר להתחיל עם 5 דקות, ואפשר לעשות גם 45 דקות. מה שמתאים לכם.
• "אני מרגיש משעמם!" - זה גם בסדר! לא חייבים להרגיש משהו מיוחד. עצם זה שאתם מקדישים זמן לעצמכם, זה כבר משהו.

אז איך מתחילים?

הנה תרגיל קצר שתוכלו לנסות עכשיו:

1. שבו בנוח, או שכבו על הגב.

2. עצמו את העיניים.

3. קחו כמה נשימות עמוקות.

4. הפנו את תשומת הלב שלכם לקצות האצבעות ברגליים.

5. מה אתם מרגישים שם? חום? קור? נימול? כלום?

6. עלו לאט לאט דרך כפות הרגליים, השוקיים, הירכיים, וכו'.

7. אם אתם מרגישים תחושה לא נעימה, פשוט תשימו לב אליה, ותנשמו לתוכה.

8. סיימו כשאתם מרגישים מוכנים.

עכשיו, אני יודעת מה אתם חושבים: "בטח, זה נשמע נחמד, אבל אין לי זמן לזה!" אני מבינה אתכם לגמרי. גם אני הייתי שם. אבל האמת היא שגם חמש דקות ביום יכולות לעשות הבדל עצום. זה כמו לנקות את הבית - לא חייבים לנקות הכל בבת אחת, אפשר להתחיל עם חדר אחד.

החודש הקרוב אני מתכננת לנסות לשלב סריקת גוף כחלק מהשגרה היומיומית שלי, גם אם זה רק לכמה דקות. אולי בפעם הבאה ניגע בטכניקות נשימה שיכולות להעמיק את החוויה. ואם מישהו מכם ניסה את השיטה – אשמח לשמוע איך היה. מה הכי עזר לכם להתמיד?