ביום שלישי אחד, גשום במיוחד, תפסתי את עצמי בוהה בחלון, עם כוס קפה שהספיקה להתקרר. הייתי שחוקה. לא סתם עייפה, אלא באמת, עמוק בפנים – שחוקה. חשבתי לעצמי, "מה עוד אני יכולה לעשות כדי להרגיש קצת יותר... שמחה?". ואז, כמו הארה קטנה, נזכרתי בהרצאה ששמעתי על מולקולה אחת קטנה, שאולי היא המפתח לאושר שאנחנו כל כך מחפשים.

אז מה היא המולקולה הסודית הזו? דופמין. כן, כן, אותה אחת שמדברים עליה כל הזמן בהקשר של התמכרויות. אבל דופמין הוא הרבה יותר מזה. הוא הניצוץ הזה שגורם לנו לקום בבוקר, המנוע שדוחף אותנו להשיג מטרות, והדלק שגורם לנו להרגיש תחושת סיפוק אמיתית.

דופמין הוא כמו צייר מוכשר שצובע את העולם שלנו בגוונים של ציפייה וגמול. כשאנחנו מצפים למשהו טוב שיקרה, המוח שלנו מציף אותנו בדופמין, וזה מה שגורם לנו להרגיש את הפרפרים בבטן. כשאנחנו משיגים את המטרה שלנו, בין אם זה לסיים פרויקט בעבודה או לרוץ מרתון, הדופמין מציף אותנו בתחושת ניצחון.

שמעתי פעם בפודקאסט של ד"ר אנדרו הוברמן, חוקר מוח מאוניברסיטת סטנפורד, שהוא אמר משהו שאני זוכרת עד היום: "דופמין הוא לא רק על ההנאה, הוא על המרדף אחרי ההנאה". זה שינה לי את כל התפיסה.

אבל רגע, לפני שאתם רצים לחפש את הריגוש הבא, חשוב להבין משהו: יש הבדל עצום בין דופמין בריא לדופמין "מזוייף". דופמין בריא מגיע כתוצאה מהשקעה, עבודה קשה, ותחושת סיפוק אמיתית. דופמין "מזוייף" מגיע מדברים כמו סוכר, אלכוהול, רשתות חברתיות, וכל הדברים האלה שנותנים לנו בוסט מהיר, אבל בסופו של דבר משאירים אותנו ריקים יותר.

זה כמו לשתות קולה במקום מים. הקולה מתוקה ומרעננת לרגע, אבל בסופו של דבר היא רק תגרום לכם להיות צמאים יותר.

אחת הטעויות הנפוצות היא לחשוב שדופמין קשור רק להצלחות גדולות. ממש לא! הדופמין אוהב גם את הדברים הקטנים. לסיים מטלה קטנה, להתקשר לחבר, לקרוא פרק בספר טוב – כל אלה יכולים לתת לנו בוסט קטן של דופמין בריא.

אסור לעשות את זה!: אל תנסו "להנדס" את הדופמין שלכם בצורה מלאכותית. זה רק יוביל להתמכרות ולתחושת ריקנות. תתמקדו ביצירת דברים משמעותיים בחיים שלכם.

אנקדוטה קטנה: זוכרים שאמרתי שהייתי שחוקה באותו יום גשום? החלטתי שאני לא נותנת לזה לנצח. קמתי, הכנתי לי קפה חדש, התחלתי לעבוד על פרויקט קטן שתכננתי כבר הרבה זמן, וסיימתי אותו. לא תאמינו כמה טוב הרגשתי.

שאלה טובה שעולה בדרך היא: "אז איך אני בעצם מגביר את רמות הדופמין שלי בצורה בריאה?". אתם לא לבד – גם אני תוהה את זה לפעמים.

הנה כמה טיפים קטנים ופשוטים שאפשר להתחיל ליישם כבר היום:

• הציבו מטרות קטנות וברות השגה: במקום מטרה גדולה ומפחידה, חלקו אותה למטרות קטנות יותר. כל פעם שתשיגו מטרה קטנה, תרגישו גל של דופמין.
• תתגמלו את עצמכם: אחרי שהשגתם מטרה, תפרגנו לעצמכם משהו קטן שאתם אוהבים. אבל שימו לב, לא משהו שיגרום לכם נזק בטווח הארוך.
• תעשו פעילות גופנית: פעילות גופנית משחררת דופמין, וגם משפרת את מצב הרוח הכללי. אפילו הליכה קצרה בחוץ יכולה לעשות פלאים.
• תשנו מספיק: מחסור בשינה פוגע ברמות הדופמין. תנסו לישון 7-8 שעות בלילה.
• תתחברו לאנשים: מערכות יחסים חברתיות חזקות חשובות לבריאות הנפשית שלנו, וגם משפיעות על רמות הדופמין.

לסיכום, דופמין הוא לא רק מולקולה. הוא כוח מניע, ניצוץ של תקווה, והאפשרות להרגיש שמחה אמיתית. אבל הוא גם כלי רב עוצמה, שאם לא משתמשים בו נכון, הוא יכול להוביל אותנו למקומות אפלים.

אני עדיין מנסה להבין מה הכי נכון בעניין הזה, ואם מישהו מכם ניסתה את השיטה – אשמח לשמוע איך היה.

החודש הקרוב אני מתכננת לנסות להקדיש יותר זמן לתחביבים שלי, ואעדכן כאן בהמשך...

אולי בפעם הבאה ניגע בנושא של איך להתמודד עם שחיקה בעבודה.