המיתוס של חיוביות: למה לחשוב חיובי כל הזמן יכול להזיק (ומה לעשות במקום)

A person sitting in a meditative pose, surrounded by leaves, with a calm expression on their face.
האם "לחשוב חיובי" כל הזמן עוזר לנו או מזיק? גלו את המיתוס של החיוביות הכפייתית ומה לעשות במקום כדי להיות מאושרים יותר באמת.

ביום שלישי שעבר, כשהייתי תקוע בפקק נוראי בדרך לעבודה, אחרי שכבר איחרתי לפגישה חשובה, ניסיתי את מה שאומרים לי תמיד – "תחשוב חיובי!". ניסיתי, באמת שניסיתי. אבל בתוך תוכי רציתי לצרוח, לא לחייך. משהו הרגיש לי מזויף. ואז עלתה בי המחשבה – אולי כל הקטע הזה של "חיוביות כפייתית" הוא בעצם יותר נזק מתועלת?

אז למה בעצם "חיוביות רעילה"? זה פשוט – אנחנו חיים בעולם שמקדש הצלחה, אושר ונראות מושלמת. אם לא חייכת באינסטגרם, זה כאילו לא קרה. אבל החיים הם לא רק שמש וקשתות. יש בהם גם גשם, סערות, וסתם ימים אפורים.

שמעתי את הפודקאסט של ד"ר ברנה בראון (Brené Brown) על פגיעות ובושה, והופתעתי לגלות שמחקרים מראים שאנשים שמדחיקים רגשות "שליליים" חווים יותר חרדה ודיכאון לטווח הארוך. פגיעות היא לא חולשה, היא אומץ.

אבל שימו לב – לא כדאי לטבוע בביקורת עצמית או ברחמים עצמיים! זה לא הפתרון. המטרה היא לא להיות שליליים, אלא להיות אותנטיים. להרגיש את כל קשת הרגשות, בלי לשפוט אותם. כמו עלים על נחל, המחשבות והרגשות באים והולכים. אנחנו יכולים להתבונן בהם בלי להיסחף.

שאלה טובה שעולה בדרך היא: איך בכלל אפשר לדעת מתי אנחנו "מדחיקים" רגשות? אתם לא לבד – גם אני תוהה את זה לפעמים.

הנה כמה נקודות למחשבה:

  • הכחשה היא לא פתרון: כשאתם אומרים לעצמכם "אני חייב להיות חיובי!", אתם בעצם דוחפים את הרגשות האמיתיים שלכם מתחת לשטיח. זה רק יתפוצץ לכם בפנים אחר כך.
  • האמיגדלה היא לא אויב: האמיגדלה, אותו "גלאי עשן" במוח, מגיב למצבי לחץ. אם אתם בלחץ מתמשך, הוא יהפוך לרגיש מדי. במקום להילחם בו, תלמדו להרגיע אותו. נשימות עמוקות, מדיטציה, או סתם שיחה עם חבר טוב יכולים לעשות פלאים.
  • הגוף זוכר הכל: שימו לב לתחושות הגופניות שלכם. מתח בשרירים? כאב ראש? אלה יכולים להיות סימנים שהגוף שלכם מנסה להגיד לכם משהו. עצרו, שאלו את עצמכם – מה אני מרגיש עכשיו? איפה אני מרגיש את זה?
  • מסורות רוחניות ונוירופלסטיות: הבודהיזם, למשל, מלמד אותנו שהכל ארעי. הסערה תעבור. בדיוק כמו שגילויים עכשוויים על נוירופלסטיות מראים שהמוח שלנו גמיש ויכול להשתנות. אנחנו יכולים ללמוד להגיב אחרת למצבי לחץ.

רגע של תרגול: עצמו את העיניים. שימו לב לנשימה שלכם. לא צריך לשנות אותה, רק להרגיש אותה. שימו לב לתחושות בגוף שלכם. בלי לשפוט. רק להיות נוכחים. אפילו רגע אחד של נוכחות מלאה הוא מתנה.

אז מה כן לעשות במקום "חיוביות כפייתית"?

1. תנו לעצמכם להרגיש: הרשו לעצמכם להיות עצובים, כועסים, מתוסכלים. אל תדחיקו. תרגישו את הרגש במלואו, ואז תניחו לו ללכת.

2. חפשו משמעות: במקום להתמקד רק באושר, חפשו משמעות בחייכם. מה חשוב לכם? מה נותן לכם תחושת סיפוק?

3. תרגלו חמלה עצמית: דברו אל עצמכם כמו שהייתם מדברים אל חבר טוב. הייתם אומרים לו "תפסיק להיות שלילי!"? כנראה שלא.

4. חפשו תמיכה: דברו עם אנשים שאתם סומכים עליהם. שתפו אותם ברגשות שלכם. אל תתמודדו לבד.

שאלה מהקהל (בדויה): "אבי מחיפה שואל – אבל אם אני לא חושב חיובי, אני לא אגשים את החלומות שלי?"

אבי, אני מבין את החשש. אבל האמת היא שחיוביות כפייתית לא תקדם אותך לשום מקום. מה שכן יעזור לך זה להיות מציאותי, להכיר בחולשות שלך, ולעבוד קשה כדי להתגבר עליהן.

אני עדיין מנסה להבין מה הכי נכון בעניין הזה, ואם מישהו מכם ניסה שיטות אחרות – אשמח לשמוע איך היה. החודש הקרוב אני מתכנן לנסות מדיטציית מיינדפולנס באופן קבוע, ואעדכן כאן בהמשך… אולי בפעם הבאה ניגע בנושא של איך להתמודד עם פרפקציוניזם.

איילה שרון's Avatar

איילה שרון

איילה שרון היא חוקרת עצמאית של הקשר המורכב בין גוף ונפש, המקדישה את חייה לפיתוח גישות הוליסטיות לבריאות מנטלית וניהול לחץ. מסעה החל לאחר שחוותה שחיקה מקצועית קשה בתפקיד תובעני בתעשיית ההייטק, שהובילה למשבר בריאותי שלא קיבל מענה בגישות קונבנציונליות. בחיפושיה אחר ריפוי, איילה שילבה ידע מהמערב והמזרח, נעה בין מדעי המוח העדכניים ביותר לבין פילוסופיות רוחניות עתיקות. לאורך עשור של מחקר וניסיון אישי, היא פיתחה גישה ייחודית לחוסן נפשי המבוססת על הבנה עמוקה של הקשרים הביוכימיים בין מחשבות, רגשות ותהליכים פיזיולוגיים. איילה מאמינה ש"המחשבות והרגשות הן כימיה בפעולה" ושהמפתח לבריאות רגשית טמון בחיבור מחדש לחוכמה פנימית ולאינטליגנציה טבעית של הגוף. עבודתה משלבת טכניקות מדיטציה, ידע נוירופיזיולוגי, רפואה סינית עתיקה וחכמת היוגה - כולן במטרה ליצור שיטות מעשיות להתמודדות עם לחץ ולשיפור החוסן הנפשי.