ביום רביעי שעבר, כשניסיתי לתמרן בין מיילים דחופים, שיחת טלפון מהבנק וילד שדרש עזרה בשיעורי בית, הרגשתי כאילו אני עומדת להתפוצץ. ואז, ברגע של שפיות רגעית, תהיתי: האם הלחץ הזה, שמרגיש כאילו הוא אוכל אותי מבפנים, באמת משפיע על הבריאות שלי יותר ממה שאני חושבת?
התשובה, מסתבר, מורכבת ומפתיעה. ויש לה קשר ישיר למשהו שנקרא טלומרים. שמעתם עליהם?
אז מה זה בכלל טלומרים, ולמה כולם מדברים עליהם?
תחשבו על הטלומרים כעל הפלסטיקים הקטנים שמגנים על קצוות שרוכי הנעליים שלנו. רק שהם מגינים על קצוות הכרומוזומים שלנו, אותם מבנים זעירים שמכילים את ה-DNA. בכל פעם שהתאים שלנו מתחלקים (וזה קורה כל הזמן!), הטלומרים מתקצרים קצת. כשהם מתקצרים מדי, התא כבר לא יכול להתחלק יותר, והוא מזדקן או מת. מה שאומר, באופן פשוט, שהטלומרים משפיעים על תהליך ההזדקנות שלנו.
ומה הקשר ללחץ? כאן הסיפור מתחיל להיות מעניין. מחקרים רבים, כולל מחקרים שפורסמו בכתבי עת יוקרתיים כמו "Molecular Psychiatry", הראו קשר ישיר בין לחץ כרוני לקיצור טלומרים מואץ. במילים אחרות, הלחץ הזה שאנחנו סוחבים איתנו יום יום, שבוע שבוע, יכול ממש "לשחוק" את הטלומרים שלנו ולגרום לנו להזדקן מהר יותר.
עכשיו, לפני שאתם נכנסים לפאניקה ומתחילים לחפש בגוגל "איך להאריך טלומרים" (טיפ: אל תבזבזו את הכסף שלכם על תוספי תזונה מפוקפקים), בואו נעצור רגע וננשום.
למה בעצם לחץ גורם לקיצור טלומרים? האמיגדלה והאינסטינקט היהודי
אני אוהבת לדמיין את האמיגדלה, אותו אזור קטן במוח שאחראי על עיבוד רגשות כמו פחד וחרדה, כ"גלאי עשן" רגיש במיוחד. כשאנחנו בלחץ, האמיגדלה שלנו מופעלת יתר על המידה, ומציפה את הגוף בהורמוני סטרס כמו קורטיזול. קורטיזול, מצד שני, משפיע על תהליכים תאיים רבים, וביניהם - גם על הטלומרים.
אבל הנה החלק הטוב: זה לא גזר דין מוות. בדיוק כמו שאנחנו יכולים לכבות את גלאי העשן אחרי שהעוגה נשרפה בתנור, אנחנו יכולים ללמוד להרגיע את האמיגדלה שלנו ולהפחית את רמות הלחץ. ופה נכנס לתמונה טריק יהודי עתיק יומין: השבת.
כן, כן, השבת. אותו יום בשבוע שבו אנחנו אמורים להניח הכל בצד, לנוח, לבלות עם המשפחה, ופשוט... לנשום. מסתבר שהחכמים שלנו ידעו משהו על ניהול סטרס לפני שהמדע בכלל גילה את הטלומרים. עצם ההפסקה הזו, הניתוק מהשגרה הלחוצה, נותן לגוף ולנפש הזדמנות להתאושש ולהתחדש.
אסור לעשות את זה! הטעות הנפוצה של "אני אנוח כשאהיה זקן"
אנשים רבים חושבים שהם יכולים "לחכות" עם הטיפול בעצמם עד שיהיו להם יותר זמן או כסף. הם דוחים את החופשה, את השיעור יוגה, את הפגישה עם חברים, בטענה ש"עכשיו זה לא הזמן". זו טעות קריטית. כי הלחץ מצטבר, הטלומרים מתקצרים, והמחיר שאנחנו משלמים בסופו של דבר יכול להיות גבוה מאוד.
שאלה טובה שעולה כאן היא: האם אפשר "לתקן" את הנזק שכבר נגרם לטלומרים? התשובה לא לגמרי ברורה, אבל מחקרים מראים שאורח חיים בריא, תזונה נכונה, פעילות גופנית סדירה ותרגול מיינדפולנס יכולים לעזור להאט את תהליך הקיצור ואפילו להאריך אותם קצת.
שמעתי פעם בפודקאסט של ד"ר אנדרו הוברמן (מומחה למדעי המוח מסטנפורד) שהוא ממליץ על טכניקת נשימה פשוטה: נשימה כפולה דרך האף (שאיפה קצרה, הפסקה קצרה, שאיפה ארוכה) ונשיפה ארוכה דרך הפה. הוא טוען שזה עוזר להפעיל את המערכת העצבית הפאראסימפטטית, שאחראית על הרגיעה. ניסיתי את זה כמה פעמים כשהייתי לחוצה, והאמת? זה עובד!
תיבת שאלות מהקהל (בדויות, אבל כאלה ששמעתי)
- רונית מרמת גן שואלת: "אני עובדת במשרה תובענית, איך אני יכולה להפחית את הלחץ בלי להתפטר?"
התשובה שלי: קודם כל, תנשמי. אחר כך, נסי למצוא דרכים קטנות להכניס רגעים של רגיעה ליום שלך. הפסקה קצרה לנשימה עמוקה, הליכה קצרה בפארק, שיחה עם חברה טובה. גם שינויים קטנים יכולים לעשות הבדל גדול.
- דוד מתל אביב שואל: "אני לא טיפוס של מדיטציה, יש דרכים אחרות להפחית לחץ?"
התשובה שלי: בטח! כל פעילות שגורמת לך הנאה ושמחה יכולה להפחית לחץ. ספורט, מוזיקה, אמנות, בישול, גינון... העיקר שתמצאי משהו שאתה אוהב ושנותן לך תחושה טובה.
סיום: מחשבות על לחץ, טלומרים ומה שביניהם
אני עדיין מנסה להבין מה הכי נכון בעניין הזה. האם באמת אפשר "לנצח" את ההזדקנות? האם יש תוסף תזונה קסום שיכול להאריך את הטלומרים שלנו? אני לא בטוחה. אבל אני כן יודעת שאני רוצה לחיות חיים בריאים, שמחים ומלאים, ולא לתת ללחץ להשתלט עליי.
החודש הקרוב אני מתכננת לנסות להקפיד יותר על השבת שלי. לא רק כיום מנוחה טכני, אלא כיום של חיבור, משפחה ושקט. ואעדכן כאן בהמשך איך היה.
אולי בפעם הבאה ניגע בנושא של תזונה אנטי-דלקתית, ואיך היא יכולה להשפיע על רמות הלחץ שלנו.
